סוגרים את התריס בפני הסרטן

בישראל מאובחנים מדי שנה כ-800 עד 1000 חולים וחולות חדשים בסרטן בלוטת התריס. שכיחותה של המחלה נמצאת בנסיקה בשנים האחרונות בעולם ובישראל. המחלה נפוצה יותר בגיל ארבעים ומעלה, ובעיקר בקרב נשים בטווח גילאים זה. למעשה, מידי שנה מאובחנות פי שלושה נשים יותר, בהשוואה לגברים.

לפי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, בשנת 2009, אובחנו בישראל 912 חולים חדשים בסרטן בלוטת התריס, מהם 207 גברים ו-705 נשים. לפי הנתונים שנאספו באותה שנה, סרטן זה היה החמישי בשכיחותו בקרב כלל הנשים בישראל (5.5% מכלל הגידולים שאובחנו ב- 2009) והחמישה עשר בשכיחותו (1.7%) בקרב גברים.

בנוסף, שכיחות גידולי בלוטת התריס גבוהה יותר בקרב נשים ערביות מאשר בנשים יהודיות. לפי נתוני משרד הבריאות, משנת 1990 עד 2007 היתה עלייה של 50% בשיעורי סרטן בלוטת התריס בקרב נשים ערביות ונשים מקבוצות מיעוט אחרות, לעומת עלייה של 67% בקרב נשים יהודיות. בין השנים 2000-2007 תועדה אצל גברים יהודיים עלייה של 41%, בהשוואה ל- 61% בקרב ערבים ומיעוטים אחרים.

בשנת 2009, סרטן בלוטת התריס היה השני בשכיחותו (9.4% מכלל הגידולים) בקרב נשים ערביות. בקרב נשים יהודיות, סרטן מסוג זה היה במקום השישי בשכיחותו ( 5.2% מכלל הגידולים).

מהי בלוטת התריס?

בלוטת התריס היא איבר קטן מפריש הורמונים, אשר ממוקם בבסיס הצוואר ממש מתחת לעור. היא נקראת גם בלוטת המגן או בלוטת התירואיד (THYROID). תפקידה לייצר את הורמוני בלוטת התריס (T3, T4). כל עוד בלוטת התריס מתפקדת בצורה תקינה, איננו מרגישים אותה ואיננו מודעים לקיומה. אבל הפרעות בתפקוד הבלוטה, דהיינו הפרעות בהפרשת ההורמונים T4 ו- T3 נפוצות מאד בקרב נשים בכל העולם, ומתבטאות בשלל תסמינים. כאשר הפרשת ההורמונים מופחתת מדובר בתת פעילות התריס, ולהיפך כאשר הפרשתם מוגברת- יתר פעילות.

פעילות יתר של בלוטת התריס תתבטא בחילוף חומרים מוגבר, שגורם לירידה במשקל, דפיקות לב, עצבנות וקשיי ריכוז, עייפות, רעד בידיים, הזעה, שלשולים ועוד. מצב של תת תפקוד בלוטת התריס יביא להאטה בקצב חילוף החומרים, עייפות, תחושת קור, עלייה במשקל, דיכאון, נפיחות בפנים, עור יבש, נשירת שיער, עצירות ועוד.

קצב התפקוד של בלוטת התריס נשלט באמצעות ההורמון TSH, המופרש מבלוטה חשובה אחרת - בלוטת יותרת המוח (היפופיזה). כאשר יש חסר בהורמוני בלוטת התריס, תעלה הפרשת ה-TSH מבלוטת יותרת המוח כהוראה לבלוטת התריס לייצר יותר הורמונים. כאשר יש עודף פעילות של בלוטת התריס, רמת TSH תרד כהוראה לבלוטת התריס להפחית את ייצור ההורמונים.

לאור זאת תפקוד הבלוטה ניתן להערכה בפשטות על-ידי בדיקת דם להורמון TSH.

גידולים בבלוטת התריס

קשריות (גושים, NODULES) בבלוטת התריס שכיחות יותר אצל נשים, ובדרך כלל אינן משפיעות על תפקוד הבלוטה. הן יכולות להתבטא בנפיחות או תחושת גוש בצוואר, כאב בצוואר, צרידות (עקב מעורבות העצבים האחראים לתנועת מיתרי הקול). אף שלעיתים ניתן למשש את הקשריות, מרביתן קטנות מידי, ולכן מתגלות בבדיקת אולטרסאונד או CT של הצוואר. כאשר מתגלה קשרית בבלוטת התריס, עולות שתי שאלות עיקריות:

א. האם הקשרית מפרישה עודף של הורמוני בלוטת התריס (אדנומה טוקסית)?

ב. האם מדובר בגוש סרטני? ידוע שרק חלק קטן מאוד מהקשריות הן סרטניות.

השלב הראשון בבירור טיבה של קשרית הוא בדיקת דם של תפקודי בלוטת התריס. במידה שנמצאת פעילות יתר של בלוטת התריס, מפנים את המטופל/ת למיפוי של הבלוטה, על מנת לראות אם הקשרית מפרישה עודף הורמונים (T4 ו/או T3). בדיקה זו מתבצעת תוך הזרקת איזוטופ במכון לרפואה גרעינית. במידה שתפקודי הבלוטה תקינים, מחליט הרופא אם יש צורך בניקור של הבלוטה לצורך שאיבת תאים (FNA, Fine Needle Aspiration). דגימת התאים נלקחת לבדיקה מיקרוסקופית אצל הציטולוג/פתולוג. ברוב הדגימות יימצא שהקשרית היא שפירה, באחוז קטן הקשרית תיחשד כסרטנית, וב-5% מהמקרים יימצאו תאים סרטניים. למעשה, כל רופא יכול להפנות לבדיקת FNA של בלוטת התריס, אולם מומלץ שהבירור יתבצע לפי יעוץ רופא/ה מומחה/ית באנדוקרינולוגיה.

הגורמים לסרטן בלוטת התריס אינם ידועים לחלוטין. גורם ידוע הוא הקשר בין הופעת המחלה ובין חשיפה קודמת לקרינה רדיואקטיבית לאזור החזה והצוואר. לפעמים, סרטן בלוטת התריס יתפתח כ- 5 עד 20 שנים אחרי מתן קרינה לאיזור החזה והצוואר כחלק מטיפול בסרטן אחר, למשל לימפומה.

ישנם מספר סוגים של סרטן בלוטת התריס:

גידול פפילרי (Papillary) - הגידול השכיח ביותר (למעלה מ- 75%) מבין סוגי סרטן בלוטת התריס. נפוץ בעיקר בקרב נשים צעירות.

גידול פוליקולרי (Follicular) - מהווה עד חמישית מכלל הגידולים. גידול זה מופיע לרוב באוכלוסייה מבוגרת.

גידול מדולרי (Medullary) - גידול נדיר יחסית, המופיע באחוזים בודדים מכלל הגידולים המאובחנים. הסיכוי לגידול עולה, כאשר יש בן משפחה נוסף חולה בסוג זה של גידול.

גידול אנאפלסטי (Anaplastic) - סוג נדיר ביותר של סרטן בלוטת התריס, שמוכר בפחות מאחוז אחד מכלל הגידולים. גידול זה נוטה לגדול במהירות ולגרום לכאב רב. הוא שכיח יותר בקרב אנשים מבוגרים ונשים בפרט.

לימפומה של בלוטת המגן סוג נדיר של סרטן. מקורו בתאי הלימפה שנמצאים בבלוטה.

סרטן בלוטת התריס אינו דומה לסוגי סרטן רבים אחרים. בדרך כלל הוא אינו מסכן חיים, וניתן לטפל בו ביעילות, במיוחד אם התגלה בשלב מוקדם. הטיפול בגידול הסרטני כולל שלוש אפשרויות: ניתוח, יוד רדיואקטיבי וקרינה. הם יכולים להינתן בנפרד או במשולב, תלוי בחולה, בסוג הגידול, ובשלב הגילוי. חלק חשוב אחר של הטיפול כולל נטילת תכשיר (כדור) של הורמון התריס (T4).

ניתוח הניתוח הוא הטיפול הראשוני בסרטן בלוטת התריס. היקף הניתוח ייקבע ע"י צוות הרופאים המטפל. ההיקף עשוי לכלול כריתה שלמה של בלוטת התריס או כריתה של מחצית הבלוטה. הניתוח מתבצע ע"י רופא א.א.ג. (אף-אוזן-גרון) או רופא כירורג, שמיומן בסוג כזה של ניתוחים.

יוד רדיואקטיבי טיפול ביוד רדיואקטיבי ניתן לרוב אחרי הניתוח, ומאפשר לחסל את שאריות תאי הגידול בגוף. בנוסף, טיפול זה מסייע לאתר תאי גידול, שנותרו בגוף, בבדיקת מיפוי במכון לרפואה גרעינית. הדבר מתאפשר הודות ליכולתם של תאי בלוטת התריס לקלוט את היוד הרדיואקטיבי. הטיפול ביוד רדיואקטיבי הוא טיפול קל יחסית עם מעט תופעות לוואי.

קרינה - במהלך טיפול בקרינה נעשה שימוש בקרניים בעלות אנרגיה גבוהה, שמשמידות את התאים הסרטניים. טיפול זה פחות נהוג עבור סרטן בלוטת התריס. הוא ניתן לרוב רק כאשר החולה לא מגיב לטיפול ביוד רדיואקטיבי, הגידול מתפשט או שיש סוג גידול אגרסיבי (אנאפלסטי).

הורמוני תריס חלופיים אחרי כריתה ניתוחית של בלוטת התריס, יש ליטול הורמון תריס חלופי, דהיינו מחליף את ההורמון, שהיה מופרש ע"י הבלוטה. קיימים מספר תכשירים בשוק: אלתרוקסין, יוטיירוקס וסינטרואיד). במקרה של סרטן בלוטת התריס לא מספיק מינון חלופי של הורמון התריס אלא ניתן מינון גבוה יותר, לפי המלצת הרופא, במטרה לדכא הפרשת הורמון TSH מבלוטת יותרת המוח. באופן פיזיולוגי, ההורמון TSH מעודד את התרבות תאי בלוטת התריס, ולכן לאורך זמן יכול לעודד את הגידול לצמוח מחדש. לפיכך, חשוב לדכא את רמת ההורמון TSH בדם ע"י טיפול במינון גבוה של הורמון תריס.

מהו המעקב הנדרש לאחר הטיפול הראשוני?

א. מעקב אצל רופא/ה מומחה/ית באנדוקרינולוגיה, שישאל אותך את השאלות המתאימות ויבצע בדיקה גופנית כולל הצוואר.

ב. בדיקות דם לרמת ההורמון TSH וכן הסמן של הגידול הנקרא תירוגלובולין (Thyroglobulin). זהו חלבון, המופרש באופן רגיל ע"י תאי בלוטת התריס. אם קיימת שארית גידול או גדילה מחודשת של תאי גידול בלוטת התריס, רמת התירוגלובולין עלולה לעלות ולרמז על חזרתו של הגידול.

ג. אולטראסאונד חוזר של הצוואר לזיהוי של גוש חוזר בצוואר או בלוטות לימפה חשודות.

ד. בדיקה מיוחדת לגירוי הפרשת סמן הגידול תירוגלובולין, שתיערך כ- 6-12 חודשים לאחר הטיפול הראשוני. בבדיקה זו גורמים לעלייה מכוונת ברמת ההורמון TSH בדם, כדי שזה מצידו יגרום לגירוי הפרשת תירוגלובולין. אם אין שום תאי גידול בגוף, רמת התירוגלובולין לא תעלה, וזו התוצאה הרצוייה. בעבר בדיקה זו חייבה הפסקת נטילת הורמון התריס כמו אלתרוקסין, מה שיכול לגרום למצב של תת תפקוד של בלוטת התריס וסבל רב. אולם מזה מספר שנים קיים פתרון טוב ויעיל לבצע בדיקה זו מבלי לגרום למצב של תת פעילות התריס עם כל תופעות הלוואי הכרוכות בו. מדובר בתכשיר חדש של TSH, הניתן בהזרקה יומית למשך יומיים, כדי לגרות הפרשת סמן הגידול תירוגלובולין. התכשיר נקרא תירוג'ן ( Thyrogen, rhTSH).

איך אפשר להבחין בגידול בבלוטת התריס?

סרטן בלוטת התריס נוטה להתפתח באיטיות, ולרוב תחלופנה שנים בטרם יגרום לתסמינים כלשהם.

אם הבחנתם בגבשושיות באזור הצוואר, תחושת נפיחות בצוואר, צרידות או קושי בנשימה או בבליעה - גשו לרופא להתייעצות. גם אם ראיתם או הרגשתם משהו, אין הדבר מעיד על גידול ממאיר. יכול להיות שיש לכם בלוטת תריס מוגדלת, או גידול שפיר.

גילוי מוקדם מסייע לטיפול. אם אחד או יותר מהסימנים האלה מופיעים אצלכם, גשו לרופא משפחה, אנדוקרינולוג, או אף אוזן גרון להתייעצות.

ד"ר יואל טולדנו הוא אנדוקרינולוג בכיר, יחידת אם ועובר, מרכז רפואי רבין. מרפאת "מור לאשה", רמת אביב.

בואו לדבר על זה בפורום גידולי בלוטת המגן (תירואיד) ויותרת המגן (פרתירואיד).