סוכרת סוג 1: תקווה חדשה?

סוכרת מסוג 1 ("סוכרת נעורים") אינה מחלה נפוצה: רק 510 אחוז מכלל חולי הסוכרת חולים בסוכרת מסוג זה. עם זאת, עבור אלה הסובלים מסוכרת מסוג 1, מדובר בקושי יומיומי, שכן נדרש פיקוח הדוק על התזונה, הזרקה תכופה של אינסולין וניטור תכוף של רמת הסוכר בדם.

ד"ר מריאלה גלאנט, אנדוקרינולוגית, מומחית לסוכרת, מסבירה מהי סוכרת מסוג 1, מהם התסמינים של המחלה, מהם הסיבוכים שלה, מהם דרכי הטיפול שלה ואם יש תקווה לריפוי המחלה בזכות החיסון המוכר לשחפת. בניסויים שנעשו נמצא שחיסון זה יעיל בשיקום תאי הלבלב.

מהי סוכרת מסוג 1?

"סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטו-אימונית, שבה המערכת החיסונית מזהה את תאי הבטא בלבלב כאויב, תוקפת אותם ומשמידה אותם. הסיבות להרס תאי הבטא על ידי מערכת החיסון אינן ידועות, אבל ככל הנראה ההרס קשור לגורמים סביבתיים וגנטיים.

הרס של תאי הבטא מוביל לייצור אינסולין, שאינו מספיק לגוף או להפסקת ייצורו לחלוטין. האינסולין חיוני לגוף האדם, שכן הוא ההורמון המאפשר לגלוקוז להיכנס לתאים. האינסולין מופרש על ידי תאי הבטא בלבלב ותפקידו לשאת את הסוכר מזרם הדם אל התאים. בהיעדר אינסולין בגוף, חייבים לתת אותו באמצעות זריקות או באמצעות משאבה, המחדירות את האינסולין מתחת לעור".

מהם התסמינים של סוכרת מסוג 1?

"התסמינים של סוכרת מסוג 1 הם איבוד לא מוסבר של משקל הגוף, תחושת צמא או רעב מוגזמים, עייפות, השתנה תכופה וראייה מטושטשת. הסימפטומים יכולים להופיע בהדרגתיות או בפתאומית. בדרך כלל הסימפטומים מגיעים לרמה כזו שהמטופל חייב להתחיל בטיפול רפואי.

חולים הסובלים מסוכרת מסוג 1 עלולים לחוות מצב שמסכן חיים הנקרא Diabetic Ketoacidosis - DKA - חמצת סוכרתית. מצב זה נגרם בשל חוסר אינסולין, המלווה ברמת סוכר גבוהה בדם. בהיעדר מספיק אינסולין, הגוף לא יכול "לשרוף" גלוקוז כנדרש, ולכן חייבים להשתמש במקורות אנרגיה חלופיים (כגון שומן).

השומן יוצא מתאי השומן לכבד, והכבד מייצר ממנו דלק לגוף בתהליך הקרוי קטוזיס. למעשה, הגוף "מרעיל את עצמו" בכמויות מוגזמות של גלוקוז וחמצת מצב הנקרא קטואצידוזיס. התסמינים של חמצת סוכרתית הם בחילות, הקאות, כאבי בטן, בלבול, נשימה כבדה וחוסר הכרה".

מהם הסיבוכים של סוכרת מסוג 1?

"הסיבוכים מתחלקים לשתי קטגוריות עיקריות: אקוטיים וכרוניים.

סיבוכים אקוטיים, מסכני חיים, עלולים לקרות פתאום. למזלנו סיבוכים אלה יכולים להיעלם כלעומת שבאו, אם המטופל או בן משפחה שלו יודעים כיצד לנהוג כאשר הם מתרחשים. סיבוכים אלה קורים בשל רמת סוכר גבוהה בדם, אשר אינה נשלטת (היפרגליקמיה) ובשל רמת סוכר נמוכה בדם (היפוגליקמיה), הנגרמת בשל חוסר איזון של האינסולין בגוף. במילים אחרות, מצבים אלה נגרמים בשל נטילת אינסולין פחותה מדי או מרובה מדי.

רמות נמוכות של סוכר בדם או היפוגליקמיה מתרחשים כאשר הגוף והמוח אינם מקבלים מספיק סוכר.

אנשים שיש להם טווחים נורמליים של סוכר בדם, רמת סוכר העומדת על פחות מ-70 מ"ג/ד"ל עלולה להיחשב אצלם רמה נמוכה מדי או היפוגליקמיה. אנשים הרגילים לחיות ברמת גלוקוז גבוהה, עלולים להרגיש שיש להם היפוגליקמיה אפילו ברמה של 100 מ"ג/ ד"ל, גם אם הרמה תקינה.

היפוגליקמיה עלולה להיות מלווה ברעד, בהזעה, בדפיקות לב מואצות, בשינויים בראייה, ברעב, בכאבי ראש ובדכדוך פתאומי. אם היפוגליקמיה אינה מזוהה או אינה מטופלת בזמן, היא עלולה לגרום לשינויים התנהגותיים, לחוסר קואורדינציה, לחוסר תשומת לב, לבלבול, להתקפים ואף לגרום לחוסר הכרה. בדרך כלל הטיפול הנדרש בהיפוגליקמיה הוא העלאת רמת הסוכר בדם. ברוב המקרים אפשר לעשות זאת בצורה פשוטה: אכילה או שתייה של מזון או משקה המכילים סוכר.

סיבוך אקוטי נוסף הוא חמצת סוכרתית (שהוזכרה לעיל)".

מה בנוגע לסיבוכים כרוניים?

"סיבוכים כרוניים קורים לרוב לאחר תחלואה הנמשכת שנים או עשרות שנים. הנזק נגרם בדרך כלל לפני הופעת התסמינים, ולכן מומלץ לבדוק את הדברים ולטפל בבעיות לפני הופעתם או לפני החמרת המצב.

סיבוכים אלה באים לידי ביטוי בבעיות בראייה, שבמקרים נדירים עלולים להוביל לעיוורון, בפגיעה בכליות ואף כשל כלייתי, בפגיעה בעצבים, במחלות לב וכלי דם, ביתר לחץ דם, בבעיות שיניים ובבעיות ברגליים, כמו כף רגל סוכרתית.

הטיפול הטוב ביותר למניעת סיבוכים אקוטיים וסיבוכים כרוניים הוא בקרה הדוקה של רמת הסוכר בדם".

מהם הגורמים לסוכרת מסוג 1?

"כאמור, הגורמים לסוכרת מסוג 1 אינם ברורים דיים, אולם ידוע כי מדובר במחלה שיש לה גורמים גנטיים כלשהם. להבדיל ממחלות גנטיות מסוימות, ההקשר הגנטי בסוכרת מסוג 1 פחות מובהק, והראיה לכך היא כי תאומים זהים יכולים להגיב באורח שונה (למשל: אחד יחלה במחלה והאחר לא יחלה בה, או שאחד יחלה במחלה והאחר יחלה בה אחרי זמן רב).

כמו כן אין הרבה סיפורים משפחתיים של סוכרת מסוג 1, וגם לא אצל קרובי משפחה. חוקרים סבורים כי יש גורמים סביבתיים למחלה, כגון מזהמים, וירוסים ומצבי דחק, אשר בשילוב עם הגנטיקה מובילים לפרוץ המחלה".

במה שונה סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) מסוכרת מסוג 2?

"בסוכרת מסוג 1 הגוף מתבלבל וחושב שתאי בטא זרים לגוף ותוקף אותם, ואילו בסוכרת מסוג 2 יש תנגודת לאינסולין. אם אין מספיק אינסולין בגוף כדי להתגבר על התנגודת, מתפתחת סוכרת מסוג 2.

הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 עולה עם הגיל, וסוכרת מסוג זה נמצאה שכיחה יותר בקרב אנשים שאינם פעילים ושסובלים משומן בטני. ישנם גורמי סיכון נוספים: סיפור משפחתי, לחץ דם גבוה, שומנים בדם (טריגליצרידים) בשילוב עם HDL נמוך (כולסטרול טוב). גם נשים שילדו תינוקות בעלי משקל גבוה נמצאות בסיכון למחלה. בניגוד לסוכרת מסוג 1, לסוכרת מסוג 2 יש גורמים תורשתיים רבים יותר: 8090 אחוז מהסובלים ממנה הם קרובי משפחה של אדם החולה בסוכרת מסוג 2".

מהי שגרת הטיפול של חולי סוכרת מסוג 1?

"הטיפול בסוכרת מסוג 1 הוא באינסולין מאחר שבגוף חסר אינסולין, אבל האתגר האמתי הוא לחקות את פעולת הלבלב. הלבלב מפריש אינסולין כל הזמן, ואנו מנסים לחקות את הפעולה הזו באמצעות הזרקת אינסולין בזאלי (אינסולין המוזרק פעם אחת ביום, אבל מתפרק לאט בגוף ופעיל במשך כעשרים וארבע שעות). נוסף על כך, הלבלב מפריש כמות גדולה יותר של אינסולין בזמן האכילה, ואז אנו מחקים את העלייה באינסולין באמצעות אינסולין המשפיע לטווח קצר. כדי לדעת כמה אינסולין צריך להזריק, על החולה להעריך כמה פחמימות הוא עומד לאכול וזה לא קל. אם החולה לוקח יותר מדי אינסולין, הסוכר בדם יהיה נמוך מדי, ואם הוא לוקח פחות מדי אינסולין, הסוכר בדם יהיה גבוה מדי. כדי שהחולה ידע להעריך את כמות האינסולין הנחוצה לו, עליו למדוד את רמת הסוכר בדם לפני כל ארוחה וגם בזמנים אחרים, כגון בזמן פעילות גופנית, בזמן מחלה ועוד.

הבשורות הטובות הן שבעשור האחרון חל שיפור גדול באינסולינים, והם מאפשרים לחקות בצורה טובה יותר את פעולת הלבלב. נוסף על כך, יש שיפור בטכנולוגיות של המשאבות והסנסורים מכשירים המודדים את רמת הסוכר כל הזמן (מד-סוכר רציף). למרות זאת, עדיין המטופל צריך להחליט כמה אינסולין לקחת".

האם יש סיכוי לריפוי סוכרת מסוג 1?

"במשך הרבה שנים ניסו ללא הצלחה למצוא פתרונות לריפוי סוכרת מסוג 1. רבים מהטיפולים נוסו קרוב לזמן אבחון המחלה ורובם לא עבדו. כעת מנסים תרופה, המיועדת מזה שנים ארוכות למניעת שחפת, לטיפול בחולי סוכרת מסוג 1 החולים במחלה במשך זמן רב.

לאנשים החולים בסוכרת מסוג 1 יש חוסר בציטוקין (TNF). ציטוקין חשוב כדי להפסיק את ההתקפה על תאי הבטא. רמה גבוהה של ציטוקין חשובה כדי להגן על תאי הבטא. באופן עקיף, החיסון נגד שחפת מעלה את רמת הציטוקין (TNF), ומחקרים קליניים נותנים תקווה כי החיסון יוכל לסייע לחולים בסוכרת מסוג 1, גם אם הם חולים במשך זמן רב.

המטרה היא לא לפתח חיסון נגד סוכרת מסוג 1, אלא להפסיק את ההתקפה נגד תאי הבטא ולגרום ללבלב לשקם את עצמו. אצל מרבית החולים, ככל הנראה, הלבלב עדיין לא איבד את היכולת לייצר תאי בטא חדשים גם אחרי שנים רבות של המחלה".

בואו לדבר על זה בפורום טיפול בסוכרת.