אוסטאופורוזיס: כיצד לאבחן ולטפל?

אוסטאופורוזיס (ובכינויה העממי "בריחת סידן") היא מחלה המאופיינת ב"דלדול" של רקמת העצם ופגיעה באיכותה. המחלה באה ליד ביטוי בירידה בחוזק של העצם ועלייה בסיכון לשברים. צפיפות ואיכות העצם מושפעים מכמות רקמת העצם, דרגת ההסתיידות שלה, היקף החיבור בין קוריות העצם וקצב שחלוף העצם. מבנה העצם, הבנוי כמו כוורת המכילה חללי אוויר וקירות גרמיים - מקנה לה חוזק (מצד אחד) ושומר על משקלה המועט (מצד שני). מחלת האוסטאופורוזיס מביאה לירידה במסת העצם, לפגיעה במבנה השלד ולעלייה בסיכון לשברים, באזורים כגון צוואר הירך, חוליות עמוד השדרה ושורש כף היד.

מה גורם להתפתחות אוסטאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס היא מחלה הנפוצה בעיקר בקרב נשים, בתקופה שלאחר המנופאוזה (גיל המעבר). זאת, בשל ירידה בכמות האסטרוגן המופרשת בגוף בתקופה זו. יש לציין שהמחלה מתפתחת גם בקרב גברים, אך בדרך כלל בשלבים יותר מאוחרים של חייהם. כתוצאה מההנחה השגויה שמדובר במחלה של נשים בלבד, גברים רבים מאובחנים באוסטאופורוזיס רק בשלבים מתקדמים של המחלה.

מעבר לגורמי גיל ומגדר, ישנם גורמים נוספים להתפתחות המחלה. כך, למשל, אנשים הסובלים מצליאק, הפרעות אכילה, עודף הורמון יותרת התריס (PTH), מיאלומה נפוצה ודלקות במפרקים - יהיו בסיכון לפתח אוסטאופורוזיס.

מעבר לכך, עישון, צריכה מוגברת של אלכוהול וטיפולים תרופתיים מסוימים (כגון תרופות ממשפחת הקורטיזון), הם גורמים המעודדים את התהליך של הידלדלות העצם ולבסוף התפתחות של אוסטאופורוזיס.

האם ניתן להגיע לאבחון מוקדם של אוסטאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס היא מחלה שמתפתחת באופן סמוי - וקשה לאבחן אותה, בשלביה המוקדמים. הסיבה לכך היא שלרוב אין סימנים מקדימים ספציפיים, המבשרים על התפתחות המחלה. עם זאת, ניתן לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים יחסית, על ידי בדיקה של צפיפות עצם, יחד עם שאלון רפואי שמזהה גורמי סיכון קליניים - להתפתחות אוסטאופורוזיס. הבדיקות הללו מודדות את רמת הסיכון שבה נמצא המטופל ומכוונות את הצוות הרפואי לשיטת הטיפול המתאימה.

ככל שאוסטאופורוזיס תאובחן בשלב יותר מוקדם, כך יעלו הסיכויים למנוע היארעות של שברים נוספים ולצמצום הנזק הנגרם כתוצאה מהמחלה. מסיבה זו, מומלץ לנשים וגברים לבצע בדיקת צפיפות עצם החל מגיל 60, הנכללת מגיל זה בסל הבריאות. מעבר לכך, למטופלים שנמצאים בקבוצת סיכון לחלות באוסטאופורוזיס, מומלץ לבצע את הבדיקה בשלבים מוקדמים יותר של חייהם.

האם ניתן לנקוט באורח חיים מונע אוסטאופורוזיס?

ניתן לחלק את דרכי הטיפול באוסטאופורוזיס לטיפול למניעת המחלה, אל מול טיפול תרופתי. כדי למנוע את התפתחות המחלה, מומלץ להקפיד על צריכה של ויטמין די וסידן, להימנע מעישון ולהרבות בפעילות גופנית, המבוססת על התנגדות. המינון המומלץ של צריכת סידן מעל גיל 50 הינו 1,000-1,200 מ"ג ליום (תזונה+תוספים) ושל צריכת ויטמין D 800-1,000 יחידות ליום (מתוספים).

מעבר לטיפול המניעתי, ישנם טיפולים תרופתיים שמעכבים את פעילות התאים המפרקים את העצם - ומקטינים את הסיכוי לשברים. תרופות ממשפחת הביספוספונטים (כגון: פוסלן, אקטונל ואקלסטה), הן התרופות השכיחות ביותר בקרב חולי אוסטאופורוזיס.

עם זאת, כתוצאה מסיבוכים שונים שיוחסו לשימוש ממושך בתרופות אלה, ניתן ליטול אותן לתקופת זמן מוגבלת - 10-5 שנים. תרופה אחרת, אוויסטה, מתאימה לנשים לאחר גיל-המעבר ומתחת לגיל 70. ישנה תרופה נוספת לטיפול במחלה, בשם פורטאו, שעובדת במנגנון של הגברת פעילותם של תאים בוני עצם. מעבר לעלות הגבוהה של תרופה זו, ניתן ליטול אותה לתקופה של שנתיים בלבד. מסיבה זו, מדובר בתרופה שניתנת בדרך-כלל כקו טיפול שני, כאשר טיפולים אחרים נכשלו או שיש הוראת-נגד ללקיחתם.

אפשרות טיפול נוספת, שהוכחה כיעילה ביותר, היא התרופה פרוליה. זהו טיפול ביולוגי ראשון מסוגו, עבור מחלת האוסטאופורוזיס. בשונה מהביספוספונטים, מדובר בתרופה שניתן ליטול לתקופת זמן מתמשכת.

בכנס ASBMR שנערך בספטמבר האחרון (2016) הוצגו נתוני מחקר קליני, המוכיחים את יעילותה המתמשכת של התרופה לתקופה של עשר שנים. משמע: בעשר השנים בהם נערך המחקר, אלפי מטופלים הגיבו באופן חיובי לתרופה. בשנים אלה, נצפתה עלייה מתמדת במדד צפיפות העצם של המטופלים - ולא נצפו תופעות לוואי משמעותיות במשך תקופה זו.

אוסטאופורוזיס, המכונה גם המחלה השקטה, עלולה לגרום לנזקים רבים לסובלים ממנה. עם זאת, חשוב לזכור כי מדובר במחלה שניתנת למניעה ולצמצום. המודעות למחלה ולדרכי הטיפול בה - הם הצעד הראשון להתמודדות.

פרופ' יוסי פולדש הוא מנהל המרכז לאוסטאופורוזיס, במרכז הרפואי הדסה ירושלים.