מגיפת הסוכרת: אפשר למגר אותה

מחלת הסוכרת מוגדרת כאחת המגיפות הגדולות, איתן מתמודד העולם המערבי היום - וממדיה עולים בהתמדה. סוכרת היא אחת מסיבות המוות המובילות בעולם המערבי; וגם בישראל, המחלה מדורגת במקום 3-4. לפי נתונים, קרוב ל-600,000 ישראלים סובלים מסוכרת; ועוד למעלה ממיליון ישראלים מצויים במצב "טרום סוכרת".

הסיבה העיקרית לעלייה התלולה בתחלואה בסוכרת היא אורח החיים המודרני, הכולל פחות פעילות גופנית יחסית לעבר. בנוסף, אורח החיים המודרני כרוך בתזונה בלתי מאוזנת: עתירת פחמימות, סוכרים, שומנים ונתרן, הגורמים להשמנה - שהינה אחד מגורמי הסיכון לתחלואה בסוכרת, כבר בגיל צעיר.

מחלת הסוכרת נחשבת למחלה קשה ומסובכת, הפוגעת בתפקוד היומיומי - וגוררת סיבוכים בריאותיים שונים: כליות, כלי דם ולב, עיניים, גפיים ועוד.

מי שאחראי על השירות הרפואי לחולים (בכלל) ולחולי סוכרת (בפרט), הם כמובן בתי החולים, קופות החולים ומשרד הבריאות, שמפקח ומתווה מדיניות. אולם, ההתמודדות עם מגיפת הסוכרת היא התמודדות מורכבת, משום שסוכרת איננה מגיפה קלאסית. יש הכרח להקדיש תשומת לב ממוקדת למחלה ולמניעתה בקרב אוכלוסיות סיכון, מאחר ששיעור התחלואה בסוכרת גובר והולך, בכל מדינות העולם.

כתוצאה מפיצוי של 12 מיליון שקלים, שהושג בשנת 2013 בבית המשפט, במסגרת תביעה ייצוגית נגד חברת תרופות GSK בישראל, יצרנית אבנדיה לחולי סוכרת, הוקם מיזם עוצמ"ה, שמטרתו לקדם תוכניות לטיפול ומניעת סוכרת.

בראש ניהול מיזם עוצמ"ה (היענות והיצמדות לטיפול בסוכרת, מניעת סוכרת והכשרת מחנכי סוכרת), עומדת ד"ר אורלי טמיר, ביולוגית, חוקרת בתחום הערכת טכנולוגיות ומדיניות בריאות ובעלת פוסט דוקטורט מאוניברסיטת הרווארד, ועוסקת בקידום המניעה והטיפול בחולי הסוכרת, בעיקר באמצעות הגברת השיח ושיפור הקשר בין החולה, לבין הסמכות הרפואית המטפלת.

בראיון ל-zap doctors , מספרת ד"ר טמיר על מגוון היוזמות והמודלים הייחודיים, שהמיזם מפתח בשנים האחרונות, על מנת להילחם במגיפת הסוכרת. גוף נוסף באמצעותו מתבצעת פעילות בתחום הוא עמותת D-Cure (או בשמה המלא diabetes cure), הפועל כקרן, המקדמת מחקר ומודעות בתחום הסוכרת.

ד"ר טמיר: "קרן D-Cure נותנת מענקים למחקרים, על מנת לקדם מענה לריפוי, מניעה וטיפול בכל הקשור למחלת הסוכרת, סיבוכיה, תופעות לוואי של הטיפול ואיכות החיים. כדי לחשוף את העשייה בישראל לעולם הגדול, הקרן מעניקה לחוקרים צעירים מלגות נסיעה לכנסים בינלאומיים. בנוסף, הקרן מקיימת מועדון חוקרים, כדי להגביר את השיח ושיתופי הפעולה המקומיים בין קבוצות מחקר שונות ולהעשיר אותם בחוקרים מן העולם. המשתתפים במועדון החוקרים הם חלקם חוקרים צעירים, בתקופת לימודיהם המתקדמים או שזה עתה סיימו את לימודיהם ואנו רוצים לטפח אותם וכי ימשיכו לעסוק בנושא".

עמותה נוספת היא מיזם עוצמ"ה, שמקדם מספר מטרות - מניעת סוכרת; שיפור ההיענות לטיפול בקרב סוכרתיים (מעל מחצית מהחולים איננו נענה לטיפול, כפי שהצוות הרפואי ממליץ עליו. זהו דבר שפוגע מאוד בחולים, גורם לאשפוזים, תמותה מוקדמת ועלויות גבוהות למערכת הבריאות. וזה פוגע מאוד בחולים); והכשרה של מחנכי סוכרת (מקצוע זה כבר קיים במדינות רבות באירופה ובאמריקה הצפונית; וזה הולך ותופס תאוצה גם במדינות מתפתחות).

מי הם "מחנכי סוכרת"? מה מיוחד במקצוע החדש הזה?

ד"ר טמיר: "היופי במקצוע הזה הוא כי אותם מחנכי סוכרת מגיעים מתוך מקצועות הבריאות - דיאטניות, רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, רוקחים, פיזיותרפיסטים, פסיכולוגים רפואיים. בעזרת הכשרה נוספת, הם יכולים לשמש מחנכי סוכרת. מרכז ההכשרה היא פיתוח וחיזוק היכולת להעצים את המטופל ומשפחתו ולהגביר מוטיבציה, להיצמד לתוכנית הטיפולית. נכון להיום הכשרנו מעל 100 מחנכי סוכרת, שקיבלו תעודה מטעם משרד הבריאות - אבל עדיין אין תפקיד רשמי כזה; ולכן, בימים אלה, משרד הבריאות עוסק בכתיבת חוזר מנהל רפואה, שמגדיר מי יכול לשמש מחנך סוכרת. נקודת התורפה של החוזר הזה היא שלא מדובר בחוזר מחייב. קרי, אין לו תקציב".

יחד עם זאת, אנו עובדים עם קופות חולים, לנסות מודלים שונים - כדי להוכיח כדאיות כלכלית למערכת, כשמטופלים מציגים בריאות טובה יותר, לאורך זמן. כך, למשל, בקופת חולים לאומית חיזקנו יוזמה קיימת - מודל מ.ס.ר. (מרפאת סוכרת ראשונית). גולת הכותרת של היוזמה היא שריון "זמן מוגן" של מטפלים עבור חולי סוכרת. מדובר במפגש טיפולי ש"סוגרים ביומן" לצוות המטפל, מפגש האורך בין 20-30 דקות, עם מטופלים לא מאוזנים, שאינם נענים לטיפול. למעשה זהו זמן לטובת חינוך טיפולי.

האינדיקציות שאנו מקבלים - הן מהמטופלים והן מהמטפלים - חיוביות מאוד. הצוותים הרפואיים חשים שהם עוסקים בדיוק בייעוד שלהם; ויכולים לתת תשומת לב אישית ולהבין את קשיי המטופל. חשוב להם גם לקבל גיבוי מההנהלה".

מי הם "מלווי סוכרת"?

מודל נוסף, אותו מוביל מיזם עוצמ"ה, הינו מודל מלווי סוכרת: חולי סוכרת, שמתמודדים זמן רב עם מחלתם - ויודעים כיצד להתגבר על הקשיים.

ד"ר טמיר: "המטרה שלנו היא לזהות מטופלים, שיש להם יכולת להעצים חולים אחרים - ולתת להם הכשרה, מיומנויות תקשורת והעברת מסרים, כדי שהם יוכלו לעבוד עם מטופלים, במסגרות לא רפואיות. היתרון במלווי סוכרת הוא שהם מדברים 'בגובה העיניים' - וחווים את אותם קשיים. כיום, אנו מפתחים את זה עם קופת חולים כללית. אותם חולים, שהוכשרו כמנחים, מאוד רוצים לעזור - אבל נדרשת הכרה על ידי המערכת הרפואית, שיש להם יכולת להתמודד עם ליווי".

מה לגבי מניעת סוכרת?

ד"ר טמיר: "באמצעות תכנית של משרד הבריאות, המועצה הלאומית לסוכרת, בראשות פרופ' איתמר רז, אנו מבצעים מניעה ראשונית, ממוקדת בחולים טרום סוכרתיים וסמויים. אנו מנסים ליצור התערבויות המתאימות לכל קבוצת אוכלוסייה, מתוך הנחה שלכל קבוצה יש תרבות שונה. לדוגמה: למדנו שהמדיום שמתאים לדור המבוגר של יוצאי אתיופיה הוא טלוויזיה בכבלים; ובאמצעותה, יש להעלות מודעות. כעת אנו מנסים לפתח מגזין טלויזיוני בשפה אמהרית, שמותאם למדיום זה, עם דמויות של רופאים וחולים מהמגזר האתיופי.

אוכלוסייה מגזרית נוספת, שאנו עובדים מולה, היא האוכלוסייה הערבית. למשל, פעלנו בעיר נצרת במודל עירוני הוליסטי, שכולל התערבות בכל המעגלים החברתיים/ חינוכיים/ תרבותיים. מראש העיר, דרך נציגי משרד הבריאות, חינוך, דתות וארגונים חברתיים. רתמנו את בעלי העניין בוועדת היגוי - ויחד איתם גיבשנו את ההתערבויות הספציפיות של הקבוצה. לדוגמה: בנצרת יש מעל 10 מועדוני נשים, המהוות כוח מוביל בהשפעה על הקהילה וגם בבית. נשים אחראיות על התזונה. הצענו להן סדנת העצמה אישית. ואחרי סדנה כזו, יחד עם מנחה שמלווה אותן, הן מפעילות התערבויות בקהילה (בתי ספר, גנים, הפנינג בריאות לנשות העיר ועוד).

מצאנו כי אנשי הדת במגזר הערבי הם בעלי יכולת השפעה גדולים בקהילה, שחלק גדול מאנשיה הוא מסורתי ומאמין. חשוב לנו לחזק אצל אנשי הדת את החשיבות של אורח חיים בריא לצמצום תחלואה בעתיד, כדי שישלבו את זה במסרים הדתיים שלהם. זו תכנית שאנו עובדים עליה, בשיתוף עם הממונה על הדתות במשרד הפנים".

איך זה מתחבר למיסוי משקאות קלים?

ישראל נמנית עם עשר המדינות המובילות בעולם, בעלייה בשיעור ההשמנה; מספר הסובלים מהשמנת יתר עלה בישראל פי שלושה ב-30 השנים האחרונות. ידוע כי השמנה גורמת לעלייה בתחלואה ובהוצאות הבריאות. משקאות ממותקים מהווים אחוז ניכר, מכלל הצריכה הקלורית היומית של ילדים ומתבגרים - וצריכתם מהווה התרומה הגדולה ביותר, לעלייה במשקל.

ד"ר טמיר: "לפני מספר שנים, עשינו מחקר שבדק האם מס גבוה של כ-30% על משקאות ממותקים, ישפיע על הרגלי הצריכה. נמצא כי הציבור ומקבלי ההחלטות בישראל תומכים במיסוי, אבל בתנאי שהמס יופנה לטובת תכניות תומכות בריאות.

כמובן שמיסוי לבדו לא יביא לשינוי - וזה צריך לבוא יחד עם הסברה, התערבויות נוספות ושינוי סביבתי תומך. ממצאים אלה שימשו את הוועדה לקידום תזונה בריאה של משרד הבריאות, שהחליטה לאחרונה על סימון מוצרי מזון. בשלב זה, המס איננו נכלל, מפני שככל הנראה, מנסים שלא להטיל על הציבור גזרות רבות, בבת אחת. אולם אנו מקווים כי ייכלל בשלב הדיונים הבא של הוועדה".

לסיכום: אנו נמצאים במהפכה בישראל, בכל הקשור למודעות לבריאות. אין כלי אחד שיכול "לעבוד", כדי למגר את מגיפה הסוכרת, אלא מדובר במעטפת שלמה, של פעולות מוסדיות וקהילתיות, המותאמות למגזרים שונים. "מבחינתנו" אומרת ד"ר טמיר, "ההישג הגדול הוא לפתח מודלים להעלאת מודעות ושינוי התנהגות בריאות, ליישמם במשאבים יחסית נמוכים ולהדגים הצלחה, כדי שאירגונים, מרפאות ואנשים יוכלו לאמץ אותם".