תירואידיטיס: נדרש אבחון מדויק

דלקת בבלוטת התריס, המכונה גם תירואידיטיס, עשויה להיות דלקת חריפה (אקוטית) כתוצאה מזיהום חיידקי; דלקת תת-חריפה (תת-אקוטית); או דלקת על רקע אוטואימוני. במאמר זה נסביר אודות ההבדל בין סוגי הדלקות - ונרחיב בנוגע לדלקת בלוטת התריס לאחר לידה; בנוסף, נעסוק בקושי להבדיל בינה לבין בעיות אחרות בבלוטת התריס ונסביר אודות הטיפול בבעיות השונות.

מהי דלקת תת-חריפה (תת-אקוטית) בבלוטת התריס?

דלקת תת-חריפה בבלוטת התריס (De Quervain's thyroiditis או Subacute thyroiditis) מתפתחת בדרך כלל לאחר חשיפת הגוף לווירוסים מסוימים. כמו כן, קיימת, כנראה, נטייה גנטית של אנשים מסוימים לפתח מחלה זו בתגובה למחלה ויראלית.

מדובר במחלה מתישה, שמתאפיינת בחום גבוה, כאב שמתגבר בבליעה ומקרין לאוזניים, נפיחות ורגישות בבלוטת התריס. המטופל סובל מחולשה כללית ומעייפות קיצונית. בבדיקות מעבדה ישנה שקיעת דם מוחשת ורמה גבוהה של הורמוני בלוטת התריס בדם. כאשר בלוטת התריס בריאה, היא מכילה כמות גדולה של הורמוני תריס ש"מאוחסנים" בבלוטה. כאשר ישנה דלקת, "מחסנים" אלה נפרצים ונהרסים על ידי התהליך הדלקתי וכל תכולתם נשפכת למחזור הדם. החולה למעשה סובל מכל התסמינים האופייניים של פעילות יתר של בלוטת התריס, אך הטיפול המקובל בפעילות יתר של בלוטת התריס לא יועיל כאן, ואף עשוי להזיק - היות ולא מדובר כאן בייצור יתר של הורמוני הבלוטה, אלא בשפיכת כמות גדולה של הורמונים מתוך בלוטה מודלקת והרוסה.

במצב של דלקת תת-חריפה, הבלוטה מאבדת זמנית את היכולת ליצר הורמונים, ולכן לאחר תקופה של פעילות יתר מגיעה בדרך כלל תקופה של תת-פעילות.

אצל כ-95 אחוז מהחולים הבלוטה מתאוששת וחוזרת לתפקוד תקין, אך בקרב 5 אחוזים מהם הנזק בלתי הפיך ויידרש טיפול קבוע בתת פעילות בלוטת התריס.

כיצד מתבצע האבחון של דלקת תת-חריפה בבלוטת התריס?

אבחון המחלה מתבצע על פי איתור המאפיינים שתוארו מעלה. ניתן לבסס את האבחנה במקרה הצורך על ידי בדיקת קליטת יוד רדיואקטיבי בבלוטה. בלוטה תקינה קולטת יוד ומשתמשת בו ליציאת הורמונים, אך בזמן שהבלוטה נמצאת בתהליך דלקתי פעיל היא אינה מסוגלת לקלוט יוד.

מהי תירואידיטיס לאחר לידה?

תירואידיטיס לאחר לידה זוהי מחלה אוטואימונית שעלולה להופיע בשנה הראשונה לאחר לידה או לאחר הפסקת היריון ספונטנית או יזומה.

מהם הגורמים לתירואידיטיס לאחר לידה?

מדובר במחלה התוקפת נשים, שיש להן נטייה גנטית לפתח אותה במשולב עם אירועי ההריון והלידה. הגורם העיקרי לכך הוא שבזמן ההריון, מערכת החיסון חייבת "לסבול" את העובר - ואיננה תוקפת אותו. למעשה, מערכת החיסון מדוכאת במידה כזו או אחרת לאורך כל תקופת ההריון. ללא דיכוי זמני של מערכת החיסון בהריון, הגוף ידחה את העובר - ולא יקלוט אותו.

לאחר הלידה, כאשר כבר אין צורך בדיכוי מערכת החיסון, חוזרת המערכת לפעילות מלאה; ובין השאר, מצב זה עלול להקל על התפרצות מחלות אוטואימוניות שונות. הנפוצה מבין מחלות אלה היא דלקת בבלוטת התריס.

מהי שכיחותה של תירואידיטיס לאחר לידה?

תירואידיטיס לאחר לידה היא מחלה נפוצה ביותר. כ-7 אחוזים מהנשים יפתחו אותה, והשכיחות אף גבוהה יותר בנשים שסובלות ממחלות אוטואימוניות אחרות למשל, בקרב נשים עם סוכרת מסוג 1 נצפתה שכיחות של 25% למחלה זו.

תירואידיטיס שכיחה יותר בנשים שנושאות נוגדנים לרכיבי בלוטת התריס (Anti TPO AB - antithyroid peroxidase antibodies). המחלה פוגעת ב-40-60 אחוז מנשאיות הנוגדנים, לעומת עד 5 אחוזים בלבד בנשים ללא נוגדנים אלה.

מהם התסמינים של תירואידיטיס לאחר לידה?

הדלקת עצמה איננה מלווה בתסמינים חריפים או כואבים, אך בשלב הראשון, כאשר "מחסני" ההורמונים המוכנים שלה נשפכים לדם - כאמור, מצב המדמה פעילות יתר של בלוטת התריס - מופיעים גם כל התסמינים האופייניים ליתר פעילות: דופק מואץ, עייפות, נשירת שיער, עלייה בתדירות פעולת מעיים, עצבנות, ירידה במשקל, רעד ועוד. חשוב מאוד לאבחן נכון את המחלה בשלב זה, היות והטיפול התרופתי הרגיל לפעילות יתר של בלוטת התריס לא יועיל ועשוי אפילו להזיק.

השלב התירוטוקסי - כלומר, השלב של עודף הורמוני בלוטת התריס - מתחיל כחודש עד 4 חודשים לאחר הלידה, ונמשך בין שבועיים לחודשיים. לאחר מכן, הבלוטה הפגועה מתקשה לחזור לייצר הורמונים בקצב תקין ומתפתח מחסור בהורמונים (שלב של תת פעילות בלוטת התריס) שנמשך בין שבועיים לשישה חודשים. לאחר מכן, לרוב, מגיעה החלמה מלאה, אם כי בחלק קטן מהמקרים מתפתחת תת פעילות קבוע של הבלוטה.

מדוע יש חשיבות לאבחון מדויק של תירואידיטיס לאחר לידה?

תירואידיטיס לאחר לידה מתבטאת בסימנים הדומים לפעילות יתר של בלוטת התריס, שיכולים לנבוע גם ממחלות אחרות, כגון מחלת גרייבס (Graves' disease) - שגם היא שכיחה בנשים צעירות. הטיפול בשני מצבים אלו הוא שונה לחלוטין. במחלת גרייבס מטפלים בתרופות שבולמות את יצור הורמוני בלוטת התריס. תרופות אלה לא יועילו ואף עלולות להזיק לחולות עם תירואידיטיס לאחר לידה. עודף הורמוני בלוטת התריס יחלוף בהדרגה ללא כל טיפול תרופתי.

לכן, אפשר לומר כי אבחון שגוי של מצב המטופלת (כפעילות יתר של הבלוטה, למשל, בעוד שמדובר בדלקת) - יביא לשימוש בטיפול תרופתי המתערב בהליך הייצור ומאט אותו עוד יותר.

כיצד מאבחנים תירואידיטיס לאחר לידה?

האבחון מתבצע על סמך תמונה קלינית אופיינית, בנוסף לבדיקות מעבדה ומעקב אחר תפקודי בלוטת התריס. אם תוך כחודש הערכים משתפרים, מדובר בדרך כלל בתירואידיטיס.

רמה מוגברת של antithyroid peroxidase antibody נצפית ב-60-85 אחוז מהחולות בתירואידיטס. ואילו רמת thyrotropin receptor antibodies - TRAb, TSI אינה מוגברת בקרב החולות. זהו למעשה ההבדל בין תירואידיטיס לבין מחלת גרייבס.

כיצד מטפלים בתירואידיטיס לאחר לידה?

אין טיפול תרופתי לתירואידיטיס לאחר לידה, מלבד טיפול להקלה על דופק מהיר באמצעות תרופות מאטות דופק. ברוב המקרים הבלוטה חוזרת בהדרגה לתפקוד תקין.

רק כאשר הנזק לבלוטה ופעילותה הוא בלתי הפיך, נהוג לטפל על ידי מתן טיפול תחליפי ב- Levothyroxine - הורמון הזהה במבנהו הכימי למה שמיוצר על ידי הבלוטה.

מהי דלקת חריפה בבלוטת התריס?

דלקת חריפה (אקוטית) בבלוטת התריס היא מחלה נדירה מאוד שנובעת מזיהום חיידקי, בדרך כלל רק בצד אחד של הבלוטה. המחלה פוגעת באנשים עם מערכת חיסון חלשה, בהם אנשים שסובלים ממאירות פעילה וחולי איידס. מדובר במחלה קשה שמתאפיינת בכל התסמינים של זיהום חיידקי: חום, צמרמורת, כאבים, אודם ונפיחות בבלוטת התריס. הטיפול במחלה הינו טיפול אנטיביוטי.

לסיכום: דלקת תת-חריפה בבלוטת התריס ודלקת בלוטת התריס לאחר לידה הן תופעות שכיחות יחסית, שהסימפטומים שלהן עשויים להיות דומים למחלות אחרות שאופייניות לבלוטה. לכן, יש חשיבות גדולה לאבחון מדויק של הבעיה - ומתן טיפול מתאים. נדרשת סבלנות ומודעות לכך שעם כל הקושי - מדובר במחלה חולפת, שלא תמיד כדאי לטפל בה באמצעות תרופות.

פרופ' צופיה איש שלום היא מומחית לרפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת, בבית החולים "אלישע" בחיפה.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב Zap Doctors.