דליות ורידים: זה ברגליים שלנו

קשה אולי להאמין, אבל דליות ורידים הטרידו את האנושות כבר לפני אלפי שנים, הרבה לפני הספירה. את ד"ר סמי ניטצקי, מנהל היחידה לכירורגיה של כלי דם פריפריים, בקריה הרפואית רמב"ם, העובדה הזו כלל לא מפתיעה. "דליות וורידים הם לא רק עניין אסתטי", טוען ד"ר ניטצקי, "אלא בעיה רפואית תפקודית, שבה יש פגיעה במסתמים של הוורידים, הגורמים להצטברות של דם ברגליים. אצל כ-50% מהלוקים בבעיות ורידים תתפתח תוך חמש שנים החמרה ברגל, אם הבעיה לא תטופל, כמו בצקות או שינויים בצבע העור של הרגל. קיים גם סיכון לסיבוכים חמורים יותר, כמו דלקות וסתימות בוורידים, דימום כלפי חוץ והתפתחות של פצעים קשי ריפוי - כיבים".

הרבה מאוד מיתוסים התפתחו סביב תופעת דליות הוורידים. כמו למשל, הטענות שהשמנת יתר או עמידה ממושכת בלי תנועה, מאמץ פיסי קשה או הליכה בנעלי עקב, גורמים לתופעה. יש גם סיפורים על כך, שדליות ורידים יכולים להביא לקטיעה של הרגל או הרגליים.

"ובכן... אלה אכן מיתוסים", אומר ד"ר ניטצקי. "הם לא גורמים לתופעה, אך כאשר הבעיה קיימת הם מחמירים אותה. בעקרון, יכולה להיות אישה כבדת משקל, שמרימה משקולות כל היום - אך אם אין לה בעיות במסתמי הוורידים לא תהיה לה דליה אחת. כמובן, שגם בסיפורים על הקטיעות אין כל שמץ של אמת".

הוורידים ברגלים סדורים בשלוש מערכות:

המערכת העמוקה, המלווה את העורקים.
המערכת השטחית שמנקזת דם לתוך המערכת העמוקה, בעיקר במפשעה בברך ובקרסול.
ומערכת של ורידים מחברים ('פרפורנטים'), שמהלכם ניצב לציר הרגל.

מאחר שהרגליים נמצאות מתחת ללב, הדם זורם בהם כביכול הפוך - מלמטה למעלה. מה שדוחף את הדם בדרכו למעלה הם שרירי השוק, בצורה הפשוטה ביותר בעת הליכה.

לאורך כל 10-15 ס"מ בווריד נמצאים מסתמים, המונעים מהדם לדלוף חזרה לכיוון הרגליים. כאשר המסתמים תקינים הדם זורם במערכת ללא כל בעיה.

כאשר המסתמים אינם תקינים זרימת הדם ללב עדיין מתקיימת כסדרה, אך חלק מהדם ברגל דולף חזרה אחורה ויוצר עודף דם ולחץ יותר גדול, שגורם להרחבה של הוורידים ולהיפוך כיוון הזרימה של הדם. וכך, לאט לאט מתבלטים הוורידים כלפי חוץ ודולף דם מתוך המערכת העמוקה כלפי חוץ. בגלל הדליפה המצב רק הולך ומחמיר עם הזמן.

"דליות ורידים זו תוצאה של בחירה לא מוצלחת של הסבתא והסבא שלנו", מצטט ד"ר ניטצקי ומתכוון בעצם לתורשה, שהיא אחת משתי הסיבות העיקריות לפגיעה במסתמים. הסיבה השנייה לכשל של המסתמים בוורידים הם הריונות.

מטבע הדברים, מכיוון שאחת משתי הסיבות להיווצרות התופעה היא הריונות, אז נשים סובלות ממנה יותר מגברים. ואכן, הרוב הגדול של המגיעים לטפל בבעיה הן נשים, גם בגלל שהן רגישות יותר להיבט האסתטי. אבל על פי הסטטיסטיקה, מדובר בכ-25% מהנשים ובכ-15% מהגברים בעולם שסובלים מהמחלה, ובשנים האחרונות, מסתבר שהשכיחות עולה.

בהיבט התורשתי, במשפחה עם היסטוריה משמעותית של דליות ורידים, שלוש מתוך ארבע נשים יסבלו מהתופעה. אצל גברים הסיכוי קצת יותר נמוך ועומד על כ-50%. כלומר, במשפחה עם סיפור משפחתי יסבלו מהתופעה אחד מכל שני גברים.

הגיל, אגב, לא משפיע וגם נערות צעירות עלולות לסבול מהמחלה.

הסימפטומים לדליות ורידים הם הרגשה של חום וגרודים בתוך הרגל, נפיחות וכאבים ברגל, הרגשה שהרגל כבדה ועייפה. התופעות הללו מחמירות בקיץ לעומת החורף, הן מחמירות בערב אחרי עמידה לאורך כל היום, וגם בזמן עמידה ממושכת במקום בלי לזוז. אצל נשים הן גם מחמירות בימים הראשונים של המחזור.

עד לפני 15-20 שנה, האבחון היה מבוסס כמעט לחלוטין על הסתכלות של הרופא. "הייתה מגיעה מטופלת אל הרופא", מספר ד"ר ניטצקי; "הוא היה מבקש ממנה להראות את רגליה ומאבחן רק על סמך מה שהוא היה רואה".

"האבחון הזה חלף מהעולם ואיננו נכון. האבחון כיום הוא רק על ידי אולטרה-סאונד דופלקס, שבאמצעותו חייבים לאבחן ולמפות את כל הוורידים ברגל, התקינים והלא תקינים. רק כך ניתן לאבחן אם והיכן נפגעו השסתומים בוורידים, ולהציע את הטיפול המתאים בדיוק לאזור בו יש בעיה".

קיימות 4 אפשרויות טיפוליות. האחת שמרנית והיתר פולשניות: ניתוח, טיפול בלייזר וטיפול בהזרקת קצף.

^^הטיפול השמרני (לא ניתוחי)^^

ללכת הרבה ולהפעיל את הרגליים, והכי חשוב - להימנע מעמידה וישיבה ממושכת בלי תנועה. אם עומדים במקום אחד אז להעביר משקל מרגל לרגל, או ללכת במקום כדי להפעיל את שרירי השוק.

ד"ר ניטצקי: "אם יושבים אז לעבוד עם הרגליים כמו דוושות, כמו שהסבתות היו מפעילות את מכונות התפירה הישנות, ובנוסף - לגרוב גרביים אלסטיים, המונעים סיבוכים והחמרה של המצב ומקלים על התופעות של הבצקת".

חסרונות הטיפול: הוא איננו מטפל בשורש הבעיה ואינו משנה את המצב. לא כל כך נוח לגרוב גרב אלסטית בקיץ החם.

^^הטיפולים הפולשניים^^

המשותף לשלושת הטיפולים הפולשניים הוא הניסיון למנוע זרימת דם דרך מסתמים שאינם תקינים, ע"י כך שמבטלים את המערכת השטחית ומזרימים את כל הדם ברגל דרך המערכת העמוקה.

ד"ר ניטצקי: "ניתן לעשות זאת ולהמשיך לתפקד כי המערכת השטחית היא מעין מערכת רזרבית. וריד 'הספנה' (השורש הוורידי הקדמי במערכת השטחית) הוא בדיוק הווריד בו משתמשים למעקפים בלב ולמעקפים ברגליים".

אולם, לשם כך חייבים לבצע בדיקת אולטרה-סאונד דופלקס לכל אורך הרגל, ולבחון את כל המערכת הוורידית, הן השטחית והן העמוקה. וזאת, כדי לאבחן שהמערכת העמוקה תקינה לחלוטין ולבדוק איזה חלק של המערכת השטחית איננו תקין. אם המערכת העמוקה אינה תקינה אסור לבצע אף אחד מהטיפולים הפולשניים המתוארים להלן.

אגב, סיבוכים של פגיעה במערכת העמוקה, בשלושת השיטות הפולשניות (ניתוח, לייזר וקצף) יכולים להגיע עד לכדי 2% מהמקרים.

^^ניתוח^^

השיטה הוותיקה ביותר, המבוצעת מזה 103 שנים. הניתוח הוא גם הפולשני ביותר ודורש הרדמה כללית או אפידורלית.

אופן הביצוע: מבצעים חתך באזור המפשעה, חתך נוסף באזור הברך, ופשוט תולשים את הווריד הספון הארוך. בשוק מוסיפים חתכים קטנים באיזור של צבר דליות ותולשים מקומית גם אותן. הניתוח אורך כשעתיים.

היתרונות: הטיפול המהיר ביותר. החסרונות: דורש הרדמה כללית או אפידורלית, אי אפשר לבצע במקביל בשתי הרגליים, ההחלמה איטית, יש לשכב בבית עם רגל חבושה. כמו כן, הוורידים חוזרים, כאילו גדלים מחדש.

ד"ר ניטצקי: "הוורידים חוזרים מפני שלא מטפלים בענפים נוספים שלהם שאינם תקינים. הגישה הניתוחית לענפים אילו תותיר את הרגל בצורה מאוד לא אסתטית, ולכן כפשרה מעדיפים הישנות על פני צילוק מוגבר ורב. אבל, הישנות איננה כישלון של הניתוח, כי מטרתו איננה אסתטית, אלא מניעת סיבוכים".

^^טיפול בלייזר (או גלי רדיו)^^

אופן הביצוע: מבצעים חתך באזור הברך, חושפים את הווריד הספון הארוך ולתוכו משחילים את הסיב האופטי של הלייזר, תוך ביצוע הרדמה מקומית בירך. מפעילים את הלייזר שבעזרת האנרגיה שלו שורף את הווריד. הווריד נשאר צר ומכווץ ברגל אך אין בו זרימת דם.

היתרונות: אין צורך בהרדמה כללית או אפידורלית (רק מקומית עמוקה). ניתן לבצע במקביל בשתי הרגליים, זמן ההחלמה קצר ותוך יומיים-שלושה כבר ניתן ללכת על הרגליים. התוצאות אפילו יותר טובות מאשר בניתוח.

החסרונות: קצת קשה לטפל בשוק ובאזור הקרסול, שם קיים סיכון לצריבה, כוויה בעור או פגיעה בעצבים. עלול להישאר פס בצבע חום לאורך הרגל, שנעלם תוך כמה חודשים. קיים טיפול דומה, המבוסס על אותו עיקרון של שריפת הווריד, באמצעות גלי רדיו.

^^טיפול בקצף^^

אופן הביצוע: מבוסס על תרופה שמסוגלת להרוס את הדופן הפנימי של הווריד ולסתום אותו, כדי שלא יזרום בו דם. מהתרופה יוצרים קצף המאפשר לה להישאר בווריד ולפעול על הדופן שלו מבלי שהתרופה תישטף בדם. ההזרקה מבוצעת רק תחת אולטרה-סאונד, הקצף מוזרק לשורשים בעומק ולא לוורידים הנראים לעין, משם הוא מתפשט בווריד. הטיפול מתבצע ב-5 עד 6 פגישות בממוצע, עם מרווח של כחודש בין פגישה לפגישה.

היתרונות: אין חתכים, אין הרדמה כלל, אפשר לבצע במקביל בשתי הרגליים. ניתן להגיע לכל הוורידים וענפיהם, גם לכאלה שלא ניתן להגיע בניתוח או בלייזר. זה הטיפול היחידי שניתן לבצע גם אחרי כישלון טיפולי בניתוח או בלייזר.

החסרונות: זהו הטיפול האיטי ביותר (כחצי שנה של טיפול), לצבע (חום) המופיע בעור לוקח מספר חודשים להיעלם. הגושים הגדולים של הוורידים הופכים קשים כמו אבן ויכולים לכאוב (בסופו של דבר הם נעלמים). עלולים להרגיש קצת כאבים אחרי הטיפול הראשון.

ד"ר ניטצקי: "מאחר שלכל טיפול יש יתרונות וחסרונות, המטופל צריך לבחור את מה שמתאים לו יותר. לדוגמא, אם מטופל רוצה להיפטר מהוורידים ומהר, אזי מהר מבחינתי זה ניתוח. אם מטופל רוצה לטפל בוורידים אבל במסגרת קופת החולים, אז קופות החולים מממנות גרביים אלסטיים וניתוחים. נכון להיום, הן אינן מממנות טיפול בקצף, לייזר או גלי רדיו. הטיפולים הללו מתקיימים היום רק במכונים פרטיים ולא בגלל סיבות רפואיות, אלא בגלל קשיים בירוקרטיים".

לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.

בואו לדבר על זה בפורום ורידים וכלי דם.