בקע מפשעתי: לא חייבים לנתח

בקע מפשעתי או "הרניה" הוא פגם בשרירי הבטן המתפתח בגלל היחלשות נקודתית של הדופן, שתוצאתו התבלטות מקומית או פתח בדופן הבטן. מצב זה דומה למצב שבו חלקו הפנימי של גלגל אופניים מתבלט דרך קרע בצמיג. שכבות הבטן הפנימיות נדחפות מבעד לפגם ויוצרות התבלטות דמוית בלון או שק. הפגם בדופן הבטן עלול לאפשר ללולאת מעי או אבר תוך בטני אחר ל"היתקע" בשק ולגרום לכאבים או אף לסיבוכים שידרשו ניתוח. בקעים שכיחים יותר בקרב גברים, אך קיימים גם אצל נשים. ישנם בקעים מולדים וכאלו המתפתחים במשך השנים, והטיפול בשניהם דומה. בקע לא יכול לעבור או להשתפר עם הזמן, גם לא בעזרת תרגילים.

בקע מפשעתי יכול להופיע מלידה ועד לזקנה ונפוץ יותר בקרב גברים. בקרב תינוקות הבקע לרוב מולד ואצל מבוגרים הוא מוגדר כבקע נרכש. מדי שנה מבוצעים בארץ למעלה מ-15,000 ניתוחים שכיחים לתיקון בקעים שונים הנוצרים במפשעה (שיפולי הבטן), בטבור או בצלקת מניתוח קודם.

רבים מהניתוחים מבוצעים בדרך המסורתית, דהיינו, ניתוח פתוח. בשנים האחרונות קיימת מגמה התופסת תאוצה, של ניתוחים זעיר פולשניים שאינם כרוכים בפתיחת הבטן, אלא מבוצעים בדרך הלפרוסקופית. תיקון בקע לפרוסקופי הוא ניתוח שפותח בעשור האחרון ונועד לתקן בקעים או פגמים בדופן הבטן, תוך שימוש בטלאי מלאכותי המונח מצדו הפנימי של הפגם.

רבים מהניתוחים מבוצעים בדרך המסורתית, דהיינו, ניתוח פתוח. צילום: שאטרסטוק

מחקרים חדשים: חכו עם הסכין

במשך שנים רבות היה מקובל כי אבחנה של בקע מפשעתי בהכרח גוררת הפנייה לניתוח. החשש בהשארתו של בקע ללא תיקון היה כי הבקע בסופו של דבר ייכלא ויביא את המנותח לעבור ניתוח בתנאים של ניתוח חירום, עם תוצאות גרועות למדי ואף תמותה. מסתבר כי חשש זה נבע מהטיה של המנתחים, הרואים בחדרי המיון רק את החולים המסתבכים ללא יכולת להשוות את שיעורם לכלל האוכלוסייה הלא מנותחת. במילים אחרות, השד אינו נורא כל כך, ובהשוואה לתוצאות הניתוח האלקטיבי, אין הבדל כל כך גדול בין המנותחים לאלו שלא נותחו.

בשנים האחרונות בוצעו בעולם מחקרים חשובים שמראים שניתוח לא תמיד הכרחי. במחקר הראשון, שבוצע במספר מרכזים מובילים בארה"ב ופורסם בביטאון ההסתדרות הרפואית האמריקנית (JAMA, 2006 Jan), חולקו 724 גברים בגיל העמידה שאובחנו כסובלים מבקע מפשעתי שאינו מסב להם סבל לשתי קבוצות אקראיות: קבוצה שעברה ניתוח וקבוצה שהייתה במעקב בלבד. בניתוח מדוקדק של התוצאות, לא נמצא למעשה הבדל בין שתי הקבוצות מבחינת איכות החיים, כאב בעת פעילות גופנית או פרמטרים אחרים. רק שני חולים מהקבוצה במעקב נזקקו לניתוח דחוף בשל בקע כלוא, כלומר סיכוי של 1.8 ל-1,000 שנות חיים.

מחקר נוסף, שבוצע בסקוטלנד ופורסם בביטאון יוקרתי (Ann Surg, 2006 Aug), היה דומה במבנהו והראה תוצאות דומות.

לבסוף, כדי לשים את תוצאות הניתוח בפרופורציה הראויה, מחקר שוודי גדול בדק את התוצאות ארוכות הטווח של ניתוח בקע מסורתי (Ann Surg, 2006 Aug). בשאלונים שנשלחו לכ-3,000 מנותחים נתבקשו אלה שנותחו לפני למעלה משלוש שנים למלא שאלון מפורט על איכות חייהם ודירוג של כאבים במפשעה המנותחת. באופן מפתיע, כמעט שליש מהמנותחים סבלו עדיין ממידה מסוימת של כאבים במפשעה מדי פעם ובמאמץ, ו-6% תיארו כאבים המפריעים להם מאוד בתפקוד היומיומי.

בהתבוננות בתוצאות מחקרים אילו ניתן לראות כי מכיוון שהסיכון בהימנעות מניתוח בבקע שאינו גורם לתלונות ואינו מסב סבל למטופל הוא קטן מאוד, ולעומת זאת מנותחים מדווחים על פגיעה משמעותית באיכות החיים לאחר הניתוח. נראה כי יש להמליץ על ניתוח רק למטופלים שאצלם הבקע גורם להפרעה ביום-יום או שהוא גדול. במצבים אלו מוצדק ל"שלם" את המחיר של אי נוחות לאחר הניתוח מכיוון שהוא נמוך מה"מחיר" שמשלם המטופל באי נוחות בחיי היום-יום שלו.

ד"ר עמיר סולד הוא מומחה לכירורגיה לפרוסקופית מ"אסיא מדיקל" - המרכז לכירורגיה ורפואה התערבותית, וממחלקה כירורגית ב' במרכז הרפואי תל אביב (ע"ש סוראסקי).