שביתת הרופאים: יומן המתמחה

6:25 בבוקר, לילה ללא שינה מרוב התרגשות. ילדה ראשונה, חמודה ויפהפייה נולדה לי לפני כמה שעות. אני קם ומתלבש במהירות בעיניים חצי סגורות כדי לא לאחר לישיבת בוקר במחלקה הכירורגית. בדרך אני שומע רדיו ומתעדכן על העיצומים המתוכננים במערכת הבריאות לאחר שלא הושגה הסכמה בדיונים הליליים.

7:30 אני נכנס לחדר ישיבות במחלקה. רוב הרופאים כבר נמצאים ומפטפטים. מיד כשרואים אותי נזרקות ברכות לבביות לאוויר. מבקשים לראות תמונה. לפתע שואל אותי גיורא "רגע, למה אתה כאן בכלל? רק אתמול נולדה לך בת ובאת לעבודה?" "גיורא, אתה רוצה להיות תורן יום נוסף? זה או אני או אתה, בגלל זה באתי".

9:30 עלי לעבור על כל 35 המטופלים המאושפזים, חלקם כמה ימים וחלקם מאתמול בלילה. כולם ממתינים להמשך הבירור והטיפול בהם. כל אחד מהם מלא בשאלות ותהיות על מצבו. גברת א' שואלת אותי "ד"ר, מתי תהיה בדיקת ה-US שלי?" ואני מסביר לה בנימוס: "אשלח הזמנה למכון ה-US, ואני מקווה שהבדיקה תהיה היום". כך ממשיכות הקושיות מכל 35 המטופלים המבקשים עזרה וסיוע, ואני ממשיך להסביר בסבלנות כי המערכת נמצאת באי ספיקה ואנו חייבים לעבוד על פי סדר דחיפויות.

12:30 סוף סוף סיימתי ביקור בוקר. "היי פנינה, הזמנתי היום בדיקת US לגברת א'. מתי נראה שתוכלו לבצע אותה?" ופנינה עונה לי: "אני מקווה שהיום, למרות שיש הרבה בדיקות ממחלקות אחרות". לפתע מצלצל המירס. האחות סוניה על הקו. "ד"ר מיקי, הגסטרואנטרולוג שביקשת נמצא כאן". "אני מיד מגיע", אני עונה. ערן, המתמחה בגסטרו, ממתין לי ליד תחנת האחיות. "תגיד מיקי, עד כמה דחופה בדיקת הגסטרוסקופיה שביקשתם?". "תראה עידו, הגברת סובלת מכאבים בבטן עליונה כבר כמה שבועות ופנתה למיון בגלל זה. נראה לי די חשוב. האם מציל חיים? כנראה שלא". "אם זה לא מציל חיים, לא נוכל להכניס אותה לבדיקה בימים הקרובים. שחררו אותה ושתעשה את הבדיקה דרך קופת חולים". לא נותר לי אלא להבין את עידו. הבוקר שלחנו לו שתי בדיקות גסטרו דחופות רק מהמחלקה שלנו. אני לא רוצה לחשוב כמה בדיקות נוספות עליו לבצע היום.

15:30 סיימתי את מכתבי השחרור וכעת אפשר לשחרר את המטופלים לביתם. פנינה ממכון ה-US מתקשרת אלי. "באמת ניסיתי, אבל היו בדיקות שהוזמנו אתמול ושלשום שרק היום עשינו. לא נספיק לעשות את הבדיקה של גברת א". פרופ' שרון, הכונן שלי ללילה הזה, נכנס לחדר רופאים. "אפשר לעשות סיבוב צהריים?". "ודאי", אני עונה לו. אנחנו עוברים יחד על החולים במחלקה. כאשר אנחנו מגיעים למר נ', שמאושפז בגלל חסימת מעיים. הוא מתלונן על כאבי בטן חזקים ביותר. "תזמין לו בדיקת CT בטן כמה שיותר מהר. יכול להיות שנצטרך לנתח אותו עוד הלילה".

19:00 בדיקת ה-CT של מר נ' עדיין לא בוצעה. כאשר אני מדבר עם אביבה, תורנית הרנטגן, היא אומרת לי "אני יודעת שהבדיקה דחופה, אבל היו עוד חמישה חולים כמוהו מהמיון. אני מבטיחה שנזמין אותו כמה שיותר מהר".

21:00 מר נ' סיים את בדיקת ה-CT ואני מקבל טלפון מאביבה. "תשמע, יש סימנים לסבל של מעי". "טוב", אני עונה, "אין ברירה. אני אזמין לו חדר ניתוח". אני מצלצל למורן, אחות חדר ניתוח. "מתי נראה לך שיתפנה חדר הניתוח?". "אני מקווה שבשעתיים שלוש הקרובות. כרגע כל החדרים פעילים ואין מרדים פנוי". "תשתדלי כמה שיותר מהר", אני מבקש ממאיה בידיעה שהבקשה עצמה מיותרת ולא תקדם כלום. בינתיים אני הולך לדבר עם מר נ' כדי להסביר לו את תוצאות בדיקת ה-CT והצורך בניתוח. "אז מתי יורידו אותי?" הוא שואל. "תלוי מתי יתפנה חדר ניתוח. אני מאמין שבשעות הקרובות".

00:00 האחיות מודיעות לי שהגיע אלונקאי לקחת את מר נ' לחדר ניתוח. אני מודיע לכונן ויורד להכין אותו לניתוח. אני נזכר שלא הספקתי לאכול היום ותופס פרוסה עם ריבה בדרך לחדר ניתוח.

3:30 סיימנו את הניתוח, בשעה טובה. היה ארוך ומייגע אבל לפחות הצלחנו לשחרר את החסימה. אני עולה למחלקה והאחות תמי מבקשת ממני להכניס כמה עירויים ולכתוב כמה הוראות לנוגדי כאבים.

4:30 סוף סוף אפשר לנוח קצת. אני בודק בפלאפון שלי ושם לב שאשתי שלחה לי תמונה של הבת איפשהו בשעות הצהריים. איזה מהממת.

6:30 השעון מעיר אותי. אני קם ומתארגן. בעיניים חצי סגורות אני עובר בזריזות על החולים במחלקה ומתעדכן בדברים החריגים שקרו בשעות האחרונות.

7:30 מתכונן לישיבת בוקר והעברת מחלקה. עוד תורנות הסתיימה. רק עוד תשע כאלו החודש. המזכירה עידית מביאה לי את תלוש המשכורת. סיום נחמד לתורנות לא פשוטה. אני פותח אותו ומתרשם, כמו בכל חודש מחדש, מ-28.5 השקלים לשעה שאני מרוויח.

ד"ר מיקי הייפלר הוא מתמחה במרכז הרפואי מאיר