האם מוסרי להנציל איברים בגוף?

האם מותר לקחת איברים מתורם לאחר מוות לבבי? המדובר בתרומת איברים מאנשים שנפטרו לאחר החייאה בחדר מיון או ביחידה לטיפול נמרץ, כתוצאה מתאונה או מאירוע לב ונקבע אצלם מוות לאחר הפסקת פעולת הלב (קו ישר במוניטור). שאלה זו עמדה למשפט ציבורי ראשון מסוגו, שנערך במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן, בשיתוף משרד הבריאות והמרכז הלאומי להשתלות. את הכנס יזם ד"ר אייל כתבן, מרצה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים.

שופטי ההרכב היו עו"ד אלי זהר, עו"ד יהושע שופמן ופרופ' יהונתן הלוי.

כעדים מומחים שימשו פרופ' ג'יי לביא, ד"ר גיל סיגל, הרב יובל שרלו, ד"ר יונתן כהן, ד"ר רותי רחמימוב והרב ד"ר מרדכי הלפרין, אשר יצגו את התביעה ואת ההגנה.

התובעים היו בני משפחה שיקירם נפטר בחדר מיון ויוצגו על ידי שחקן תיאטרון צחי לב.

ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז להשתלות, אמרה בכנס כי אנו חיים במחסור מתמיד באיברים להשתלה: "בכל שנה יש כ-1,100 ממתינים להשתלה בישראל וכ-280 תרומות מתורמים מתים וחיים".

החייאה או השתלה?

ד"ר מיקי שטיין, ראש יחידת הטראומה בביה"ח בילינסון, נשאל האם מאמצי ההחייאה מתמעטים, כאשר על שולחן הניתוחים שוכב אדם המיועד להשתלה. לדבריו, "המטרה היא הצלת חייו של המטופל, לא הנצלת איבריו לתרומה. אנו תמיד עושים את המירב על מנת להציל את חייו של המטופל, ללא קשר האם הוא מועמד או לא מועמד להיות תורם איברים".

גם ד"ר רות רחמימוב, מנהלת מרפאת מושתלים בביה"ח בילינסון, היתה שותפה לעמדה זו: "עשיתי מאות החייאות בחיי. זה לא אתי ולא מוסרי - מעולם לא היתה השפעה על העובדה שעל שולחן הניתוחים שוכב מועמד להיות תורם. מטרתנו אחת: הצלת חיי המטופל".

ד"ר גיל סיגל, ראש המרכז למשפט רפואי, המרכז האקדמי אונו, דיבר על העובדה הפשוטה - שבחייו, אדם נמצא לעתים בצד מקבל התרומה ולעתים בצד נותן התרומה. "כל אדם צריך לשפוט את המצב כאילו הוא זה שעליו מוטל העול להציל את חיי האדם היקר לו מכל; בעת שזו תהיה ההבנה, אנשים יסכימו יותר לתרום איברים. החדרת צנתרים על מנת להנציל את איברי הנפטר אינה אקט פולשני שלא דורש הסכמת יקיריו. עצם החדרת הצנתר אינה מהווה פגיעה".

ד"ר סיגל הדגיש: "רצונו של הנפטר לתרום איברים גובר על רצון יקיריו. לא ייתכן שלא נכבד את רצון הנפטר, שחתם על הסכמה לתרומת איברים, רק בגלל שמשפחתו מתנגדת ממניע זה או אחר. בדבריו רמז ד"ר סיגל על המקרה של הכדורגלן אבי כהן ז"ל שמשפחתו סירבה לתרום את איבריו, למרות שהיה חתום על כרטיס אדי: "מה היה קורה אם אדם היה מוריש עזבונו למכבי תל אביב, האם הייתם מתארים לעצמכם מצב שמשפחתו משנה את צוואתו לאחר מותו ומעבירה את עזבונו להפועל תל אביב?".

הרבנים והשופטים תומכים

"מבחינה אתית-הלכתית, אין בעיה בנוהל של כיבוד בקשת הנפטר על ידי חתימה על כרטיס אדי, גם אם משפחתו מתנגדת לכך", אמר הרב יובל שרלו וסייג את דבריו: "עם זאת, עדיף לא להשתמש בנוהל זה מאחר שהוא יפגע בכל מאמץ ההשתלות בישראל. דרושה חקיקה שתאפשר החדרת צנתרים לגופו של הנפטר, גם בטרם התקבלה הסכמת משפחתו לתרומה, על מנת לשמר את האיברים".

הרב ד"ר מרדכי הלפרין, הממונה על האתיקה במשרד הבריאות, אמר: "אין בעיה הלכתית כלל בהחדרת צנתרים לגופו של הנפטר על מנת לשמר את איבריו. מאחר שפעולת החדרת צנתר היא פעולה שעושים גם לאנשים חיים, אין בה ניבול המת ולכן היא מותרת".

הרכב השופטים: עו"ד יהושע שופמן ופרופ' יהונתן הלוי טענו כי דיון ציבורי הוא הכרחי על מנת לקבוע נוהל אחיד במצב שבו נקבע מוות לבבי. חשוב שיהיה 'צ'ק ליסט' ברור לצוות הרופאים, על מנת להסדיר תחום זה, בדומה למוות מוחי", אמר פרופ' יהונתן הלוי.

עו"ד אלי זוהר, ראש צוות השופטים: "אם קיימת הסכמה של המנוח, עמדת המשפחה אינה צריכה להילקח בחשבון. איני חושד ברופאי ישראל שהם יעגלו פינות על מנת להשתיל איברים. ככלל, כאשר המשפחה מתנגדת, יוצאו הצנתרים והגופה תועבר לחדר המתים ללא קצירת האיברים. השימוש בהליך הצנתור למען שמירת האיברים הוא נחוץ והכרחי; אין צורך לדבר עם המשפחה לפני".

בואו לדבר על זה בפורום כירורגיה של הכבד ודרכי המרה.