כנגד כל הסיכויים - פעמיים

בזמן חגיגות המימונה, חגגה אגם אנידג'אר ממעלות את יום הולדתה השלישי. החגיגות במחלקה הכירורגית לילדים בבית חולים רמב"ם היו כפולות, מכיוון שבפעם השנייה בחייה הקצרים קרה לה נס. בתום ניתוח בן 7 וחצי שעות שוחררה אגם הקטנה לביתה במצב טוב.

אנידג'אר נולדה עם מום נדיר בדרכי המרה, שנקרא "ציסטה כולדוכלית דרגה 4", מום המופיע אצל אדם אחד מתוך שני מיליון. עוד כשהייתה בבטן אמה, הומלץ להוריה, שלמה ומרסל אנידג'אר, לסיים את ההריון. "הרופאים הסבירו לנו שלאגם צפויים חיים בצל סיבוכים וסכנות בריאותיות, עם סיכוי גבוה מאוד לחלות בסרטן בדרכי המרה ובכבד", מספר שלמה, "אבל בחרנו להמשיך עם ההריון וללדת את בתנו החמישית".

מהרגע שנולדה, עוקבים ההורים מקרוב אחרי מצבה של בתם והיא מגיעה לסקירות אולטראסאונד פעם בחצי שנה. במשך כמעט שלוש שנים לא חל שינוי במצבה וקוטרה של הציסטה עמד על 2 ס"מ, אך לפני כחודש התלוננה אגם הקטנה על כאבי בטן חוזרים. בני הזוג פנו מיד לקופת החולים והפעוטה אובחנה כמי שסובלת מווירוס, אך לאחר מספר ימים, הופיעה אצלה פריחה בכל גופה. "ידענו שפריחה היא סימן שקשור לכבד, וברגע שהיא צצה לא המתנו ומיהרנו למיון", משחזר האב.

ההורים: "איבדנו שנות חיים מהלחץ, הרופא היה סחוט"

לאחר כשבוע מרגע הופעת התסמינים, הגיעה אגם לרמב"ם, שם היא אובחנה כסובלת מצהבת ובעיות בתפקודי הכבד. מהבדיקות שעברה עלה כי הציסטה גדלה והיא חוסמת את דרכי המרה של הילדה. "קוטרה של הציסטה עמד על 8 ס"מ, גידול ענק לילדה כה קטנה", מסביר ד"ר ארקדי וצ'יאן, בכיר במחלקה לכירורגיית ילדים שניתח את אגם, "מדובר במום נדיר וכמעט שאין ניסיון טיפולי במקרים כאלה. לפני אגם הקטנה ניתחתי רק מטופלת אחת שסבלה מהמום הזה, ילדה בת 7 מחו"ל".

הניתוח, שהיה תהליך מורכב ועדין, ארך שבע וחצי שעות. בניגוד למה שנהוג לעשות במקרים הללו, את אגם ניתחו בשיטה לפרוסקופית, חדירה לחלל הבטן דרך מספר חורים קטנים ושימוש בסיב אופטי המכיל מצלמה. זוהי הפעם השנייה בישראל שמום כזה מתוקן בשיטה זו. במהלך הניתוח, ביצעו ד"ר וצ'יאן וד"ר לילי היערי, ממלאת מקום מנהל המחלקה לכירורגיית ילדים ברמב"ם כריתה של הציסטה שהייתה מחוברת לכלי דם גדולים וחיבור בין המעי הדק למה שנותר מהצינור המשותף של דרכי המרה, לאחר כריתת הציסטה.

"זאת לא הייתה החלטה קלה ללכת לניתוח כשיש כה מעט ניסיון מבחינת הטיפול", משחזר שלמה, אביה של אגם, "אבל סמכנו על ד"ר וצ'יאן שיעשה כל מה שהוא יכול. במשך כל שעות הניתוח עמדנו בחוץ ופשוט איבדנו שנות חיים מרוב לחץ. כשהרופא יצא מחדר הניתוח הוא היה סחוט. הבנו ממנו שהמקרה היה מורכב מאוד, עד שאגם נכנסה לחדר הניתוח לא הבנו עד כמה". אתמול (ג'), כמעט שבועיים לאחר הניתוח, השתחררה מבית החולים כשמצבה טוב.

"פעמיים נאלצנו לבחור עבור אגם בחירות לא פשוטות, שיכלו לעלות לה בחייה", אומר אנידג'אר האב, "פעמיים לקחנו סיכון, ואנחנו מאושרים שעשינו זאת".

בואו לדבר על זה בפורום כירורגיית ילדים.