הרדמה: חידושים והמצאות

בעולם הרפואה ישנם חידושים בתחומים שונים המשפרים את איכות הטיפול ולעיתים את סיכויי ההחלמה של החולה. אחד מהתחומים הללו הוא הרדמה. רבים אינם מודעים לחשיבותו של הרופא המרדים בהצלחת הניתוח שלהם, למרות חלקו הגדול בכל שלבי הניתוח. על מנת להיות רופא מרדים נדרשים לימודי רפואה והתמחות של חמש שנים בהרדמה. מאחר שאין הרדמה ללא סכנה כלשהי, המרדים אחראי על בריאות החולה לפני הניתוח ובמהלכו, גם כשמדובר בהרדמה מקומית בלבד.

"לפני הניתוח המרדים מבצע הערכה בריאותית לחולה משום שלא כל חולה מסוגל לעבור ניתוח", מסביר ד"ר פיליפ אבקסיס, מנהל היחידה להרדמה מיילדותית ונשים בבית-החולים רמב"ם. "ישנם מצבים שהרופא המרדים מחליט שהחולה לא מסוגל לעבור ניתוח, למשל לאחר אירוע לב או מצב ריאתי קשה מאוד. כמו-כן, ההחלטות של המרדים בשלב הטרום ניתוחי ובמהלך הניתוח משפיעות על התאוששות החולה מהניתוח".

המרדים מחליט איזו הרדמה מתאימה לניתוח ולחולה - הרדמה כללית, חלקית (חלק מהגוף) או אזורית (אזור מסוים בגוף). הוא משתף את החולה ביתרונות ובחסרונות של כל סוג הרדמה ומתקבלת החלטה משותפת. המרדים נכנס עם החולה לניתוח, מרדים אותו וכאמור משגיח עליו ועושה שינויים בהתאם לצורך, לדוגמה מוסיף חומר הרדמה או מכניס חומר להעלאת לחץ דם במצבים בהם נראה שהחולה סובל, מדמם או מפסיק לנשום.

תפקיד המרדים כולל בין השאר טיפול בכאבים של החולה לאחר הניתוח. בשנים האחרונות הבינו שכאשר החולה סובל מכאבים קשה לו יותר לנוע, ולכן כיום נוטים לתת הרדמה אפידורלית בנוסף להרדמה הרגילה, הניתנת בימים הראשונים לאחר הניתוח. "החולה מקבל באמצעות אינפוזיה הרדמה אפידורלית לשיכוך כאבים כמה ימים לאחר הניתוח", מסביר ד"ר אבקסיס. "כך הוא יכול לזוז, לנשום טוב יותר ונמנעים זיהומים ריאתיים, בעיות קרישה ברגלים ועוד".

הפחד: להיות ערים בזמן הניתוח

התרופות להרדמה שניתנו לפני 15-20 שנים היו בטוחות, אך השימוש בהן היה קשה לעיתים והשפעתן הייתה ארוכה. ד"ר אבקסיס אומר כי כיום ניתן להרדים בצורה בטוחה באמצעות תרופות עם זמן פעולה קצר יותר ולכן יש אפשרות לתיקוני מינונים קטנים במהלך הניתוח. דוגמה לכך היא התרופה סוגמדקס, אשר מחזירה את תפקוד השרירים במהירות יחסית וכך מאפשרת את חזרת הנשימה הספונטנית של החולה ומונעת תופעה של שיתוק שארי (תופעה של שיתוק שרירים הנובעת משאריות של תרופות משתקות השרירים שניתנות בניתוח). בנוסף, כיום יש מכשירים מדויקים יותר, כגון BIS המאפשר לרופא לדעת עד כמה החולה רדום.

"הפחד של אנשים הוא להיות ערים במהלך הניתוח", מספר ד"ר אבקסיס. "אמנם החולה לא יכול לזוז ועיניו סגורות אך הוא מרגיש מה קורה ואפילו מסוגל לומר אחרי הניתוח מה הרופאים דיברו ביניהם. במצב כזה בעבר לרופא המרדים לא הייתה שום אינדקציה לכך, וכיום בזכות המכשיר, מוסיפים עוד חומר הרדמה כשרואים שההרדמה נחלשת. אולם יש לציין כי זו תופעה נדירה מאוד".

מכשיר נוסף שהופך את עבודת המרדים למדויקת יותר מודד את רמת החמצון בדם ללא דקירה (סטורציה). בעבר כדי לדעת אם יש בעיה כלשהי הרופא היה מסתכל על האצבעות והשפתיים של החולה ואם הן היו מכחילות היה ברור שיש בעיה. כיום המכשיר מתריע כשיש בעיה כבר בשנייה הראשונה.

ומה צופן לנו העתיד?

ד"ר אבקסיס: "בעתיד יהיו מכשירים לא פולשניים וללא שום דקירה, לדוגמה מכשיר למדידת רמת הכאבים בזמן הניתוח. כיום ניתן לראות אם החולה סובל רק כאשר הדופק שלו עולה או כשהוא מתחיל להזיע. אין מכשיר שנותן אינדיקציה לכאבים. בעתיד גם יהיו משאבות שיהיו מחוברות למכשירים למדידת עירנות וכאבים ויוסיפו באופן אוטומטי ובהתאם לצורך את תרופות ההרדמה הנדרשות. עם זאת, גם בעתיד נוכחותו של הרופא המרדים עדיין תהיה נחוצה ביותר במהלך הניתוח".

גם מבחינת הקשר של הרופא המרדים לחולה חלה התקדמות, וכיום יש בבתי חולים מרפאות טרום ניתוחיות. במרפאות אלו הרופא המרדים נפגש עם החולה ומסביר לו מה עומד לקרות, וכך החולה נכנס לניתוח כשהוא רגוע יותר ומכיר את הרופא שיטפל בו.

בואו לדבר על זה בפורום הרדמה, רפואה סב-ניתוחית ורפואת כאב.