מחלות לב בקרב שורדי הודג'קין

מנתונים חדשים עולה כי במטופלים ששרדו את מחלת הודג'קין נרשמה שכיחות מוגברת של מחלות לב וכלי דם כתוצאה מהטיפול שניתן כנגד הממאירות ההמטולוגית; כך לפי מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine.

החוקרים מהולנד עקבו אחר חולים ששרדו את הממאירות במשך למעלה מ-40 שנים וזיהו עלייה של פי שישה בסיכון למחלות לב וכלי דם, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ידוע שבמטופלים ששרדו מחלת הודג'קין סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם. עם זאת, לא היה ברור מהו פרק הזמן שבו השורדים מצויים בסיכון מוגבר ואילו גורמי סיכון קיימים אצלם למחלות לב וכלי דם. כעת הם ביקשו לבחון את העלייה בסיכון עד 40 שנים לאחר טיפול במחלת הודג'קין, בהשוואה לשכיחות מחלות לב וכלי דם באוכלוסיה הכללית, ולזהות גורמי סיכון הקשורים בטיפול למחלות לב וכלי דם שונות.

המחקר כלל 2,524 חולים מהולנד, שאובחנו עם מחלת הודג'קין לפני גיל 51 שנים וטופלו בשנים 1965-1995, ושרדו לפחות חמש שנים לאחר האבחון. החוקרים אספו נתונים מהרשומות הרפואיות והרופאים המטפלים.

לאחר מעקב של 20 שנים, זיהו החוקרים 1,713 מקרים של מחלות לב וכלי דם ב-797 חולים. לאחר 35 שנים ומעלה, במטופלים עדיין תועדה עלייה של פי 4-6 בשיעורי ההיארעות של מחלת לב כלילית או אי-ספיקת לב, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. סיכון גבוה יותר תואר בחולים שטופלו לפני גיל 25 שנים, אך העלייה בסיכון תוארה גם בחולים שטופלו בגילאים מבוגרים יותר. במדגם זה, ההיארעות המצטברת במהלך תקופת המחקר של מחלות לב וכלי דם עמדה על 50%. 51% מהמשתתפים עם מחלת לב וכלי דם פיתחו מספר אירועים. בחולים שטופלו לפני גיל 25 שנים, ההיארעות המצטברת של מחלת לב כלילית, מחלת מסתמים ואי-ספיקת לב כאירוע ראשון בגיל 60 שנים לפחות עמדה על 20%, 31% ו-11% בהתאמה.

טיפול קרינתי הביא לעלייה בסיכון למחלת לב כלילית, מחלת מסתמים ואי-ספיקת לב, וטיפול כימותרפי שכלל אנתרציקלינים הביא לעלייה בסיכון למחלת מסתמים ואי-ספיקת לב, בהשוואה לחולים שלא קיבלו טיפול קרינתי למיצר או אנתרציקלינים, בהתאמה. הרושם היה כי למשלב קרינה למיצר, אנתרציקלינים ועישון הייתה השפעה נוספת.

בואו לדבר על זה בפורום המטולוגיה.