בלוטת התריס: כל הניתוחים

בלוטת המגן מייצרת הורמון שתפקידו לווסת את חילוף החומרים בכל תא בגוף. בלוטת המגן נמצאת בפיקוח של מנגנוני משוב מוחיים. תת תפקוד של הבלוטה מוביל לתחושות חוסר אנרגיה, עייפות, דיכאון, עודף משקל ואף להיווצרות בצקות עד מוות (אם הבצקות אינן מטופלות לאורך זמן).

מנגד, יתר פעילות של הבלוטה עלול לגרום למצב הפוך: פעילות יתר, הזעות, אגיטציה, עצבנות ודופק מהיר, עד הפרעות קצב, שעלולות להיות מסכנות חיים. ישנן מחלות שגורמות ליתר או חוסר פעילות של בלוטת המגן. במקרים אלה הטיפול הוא בדרך כלל תרופתי.

מתי יש לבצע כריתה של הבלוטה?

על פי רוב, כריתה של בלוטת המגן תומלץ במקרים בהם קיים גידול בבלוטה או במצבים בהם קיימת הגדלה ניכרת של הבלוטה הגורמת ללחץ על האיברים סביב. אינדיקציה נוספת לכריתת הבלוטה היא מצב של פעילות יתר של הבלוטה אשר איננה מגיבה לטיפול תרופתי.

גידולי בלוטת המגן שכיחים יותר אצל נשים צעירות. הרוב המכריע של הגידולים אמנם שפיר, אך הגידולים הממאירים עולים בשכיחותם בעשורים האחרונים. ברובה מיוחסת העליה בשכיחות לגילוי יתר של גידולים קטנים, שלא אובחנו בעבר, אך תיתכן גם עלייה אמיתית בשכיחות סרטן בלוטת המגן שיכול לנבוע מחשיפה מוגברת לקרינה.

האם יש סימנים מוקדמים לגילוי?

על פי רוב, הגילוי הוא על ידי מישוש אקראי של גוש בצוואר, או על ידי בדיקת הדמיה אקראית (CT, MRI וכיו"ב). נדיר אבחון גוש בתירואיד (בלוטת מגן) עקב תסמינים קליניים שעלולים להיות לחץ על אברים סמוכים (כגון קנה- עם היצרות שלו) או חדירה למבנים סמוכים ופגיעה בהם (כגון העצב החוזר המעצבב את מיתרי הקול וחדירה שלו תגרום לצרידות עקב שיתוק מיתר קול. סימנים אלו של דחיקת קנה או שיתוק מיתר קול עלולים למעשה להוות סימן זיהוי לגידול בבלוטת המגן.

מקרה נוסף שניתן לגלות בגילוי מוקדם: סוג מסויים של גידול ממאיר של הבלוטה שמועבר בצורה גנטית. נקרא: מדולרי קרצינומה (Medullary Carcinoma of Thyroid). במקרה זה, הגן שאחראי על הגידול הואRET Proto-Oncogene שמהווה סמן לגידול) וכאשר מתגלה חולה עם סרטן מדולרי ישנה חובה לבצע לו בדיקת דם לסמן זה. במידה וחיובי- יש לבדוק את כל בני המשפחה לאותו סמן. מכיוון שמדובר במוטציה גנטית, מבצעים במקרה זה כריתה מיידית ומונעת - לפני שיתפתח גידול.

כיצד מתבצע האבחון?

האבחון מתבצע על ידי ניקור תחת אולטרסאונד. חשוב להדגיש כי יש חשיבות מכרעת לאבחון באיכות גבוהה (כלומר: מכשור איכותי, רופא מומחה ופתולוג מיומן ומנוסה). במקרה כזה, דיוק התשובות יעמוד על 90%-95% במקרה של רוב גידולי הבלוטה. חשוב לציין שהגידול השני בשכיחותו בבלוטת המגן, נראה גידול פוליקולרי, אינו ניתן לאבחון סופי בניקור וחייבים להמתין לתשובה סופית של הניתוח כדי לקבוע אם הגידול ממאיר או שפיר (בניגוד לגידול הפפילרי השכיח יותר אותו ניתן לאבחן כממאיר בניקור).

כיצד מתבצע הניתוח?

כאשר אובחן גידול, השלב הבא יהיה ניתוח כריתה. מידת נרחבות הניתוח תקבע על פי תוצאות האולטרסאונד הטרום ניתוחי. הניתוח יכול לכלול אונה אחת בלבד או כריתה מלאה של הבלוטה. בנוסף חשוב US איכותי של הצוואר לפני ניתוח כדי לשלול קיומן של בלוטות לימפה נגועות, ובמידה וקיימות מומלצת כריתה שלהן בניתוח (דהיינו דיסקציה צווארית).

במקרים לא מועטים, האבחון לפני הניתוח איננו מדויק, מה שמוביל לאבחנה של גרורות בבלוטות הלימפה בשלב מאוחר יותר, דבר המצריך ניתוח חוזר לשם כריתתן. רגישות בדיקת המנתח בזמן הניתוח, לקיום בלוטות לימפה נגועות, הינה נמוכה - ולכן לא מומלץ להסתמך על כך, אלא על US ברמה גבוהה לפני הניתוח.

קיימות שלוש שיטות ניתוח

השיטה הראשונה היא השיטה הקונבנציונאלית. ניתוח תירואיד מתבצע בדרך כלל בגישה צווארית, דרך חתך דק ורוחבי בקפל העור, באורך 4-5 ס"מ בצוואר. דרך חתך זה ניתן לכרות חצי בלוטה, בלוטה שלמה ואף לבצע דיסקציה צווארית של הבלוטות הסמוכות. חשוב לציין כי החתך בניתוח תירואיד מתמזג במשך הזמן עם קפלי העור - ונראה לעין בקושי רב בעתיד.

השיטה השנייה היא השיטה האנדוסקופית, בה מבוצע חתך מעט יותר קטן מאשר בניתוח הקונבנציונלי תוך שימוש בציוד אנדוסקופי לכריתת הבלוטה. בשיטה זו יש מגבלות בחשיפה המזערית - ורק יתרון קוסמטי קלוש, שאינו מצדיק את יעילותו.

הגישה השלישית התפרסמה רק לאחרונה: כריתת הבלוטה באמצעות רובוט, בחתך דרך בית השחי. גישה זו ננקטת במספר מקומות מוגבל בעולם, אך מגרעותיה רבות: משך זמן הניתוח ארוך - 6-10 שעות (ניתוח תירואיד נמשך כשעה עד שעתיים בלבד). כמו כן, קיים סיכון מסוים לעצבי היד, עד כדי שיתוק מוחלט, כאשר בניתוח תירואיד לא קיים סיכון כזה.

נקודה אחרונה להתייחסות היא שהניתוח נעשה רק ע"י מספר מצומצם של רופאים בעלי מיומנות ובד"כ מיומנותם בניתוח הקונבציונלי גדולה הרבה יותר כשהיתרון הינו קוסמטי בלבד.

מהם הסיכונים הקיימים בניתוח תירואיד?

מלבד הסיכונים השגרתיים שקיימים בכל ניתוח (דימום, זיהום וכיו"ב) - הנחשבים נדירים בניתוח תירואיד - יש שני סיכונים אופייניים:

1. פגיעה בעצבי מיתרי הקול - סיכון של 1%-2% מהחולים. הסיכון גובר ככל שהגידול גדול ואגרסיבי יותר. הצרידות הנובעת מכך היא בדרך כלל זמנית וחולפת, כאשר העצב מתאושש. כמובן שבכריתה מלאה נמצאים בסיכון שני עצבי מיתרי הקול.

2. במקרים של כריתה מלאה עלול הסידן בדם לרדת עקב פגיעה באספקת הדם לבלוטות יותרת המגן, האחראיות על בקרת משק הסידן. במקרה זה, יינתן טיפול תרופתי בסידן ומנסיוני תוך 2-3 שבועות ניתן להפסיק את הטיפול במרבית החולים (99%).

כמה זמן נמשכת ההתאוששות מהניתוח?

ניתוח תירואיד הוא ניתוח שכיח ביותר. במרפאתי בלבד מבוצעים 5-10 ניתוחים בשבוע. חלק גדול מהחולים משתחרר כבר למחרת הניתוח. במקרים רבים אין שימוש בנקז, התפירה היא פנימית והחולה משתחרר עם פלסטר וכמעט ללא כאבים.

לאחר הניתוח, דרושה מנוחה קלה - וניתן לחזור לפעילות שגרתית תוך ימים ספורים.

ד"ר אבי חפץ הוא מומחה לניתוחי ראש וצוואר, מנהל היחידה לכירורגיה ואונקולוגיה של הראש והצוואר בא.ר.ם - המרכז לרפואת א.א.ג. וניתוחי ראש וצוואר באסותא.

סייעה בהכנת הכתבה: רון שגב פינקלמן, כתבת zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום גידולי ראש-צוואר.