ורידים בולטים ברגליים: מתי לטפל?

הופעת ורידים בולטים ברגליים (דליות) היא תופעה שכיחה, הנקראת בשפה הרפואית: אי ספיקה ורידית. על פי המחקרים האחרונים, כ-60% מהאוכלוסייה מעל גיל 50, סובלים מתופעה זו.

מהם הגורמים להופעה של דליות?

תפקיד הוורידים הוא להוביל את הדם מאיברי הגוף השונים, אל הלב והריאות. היות שכיוון הזרימה ברגליים הפוך לגרביטציה (משמע, הכיוון הינו מלמטה למעלה), מה שמאפשר את זרימת הדם - זו פעולת כיווץ שרירי השוק, שאנחנו מפעילים בהליכה, בצורה טבעית ופשוטה. מה שמונע מהדם "ליפול" מטה, הינם שסתומי אל-חזור, חד כיווניים, הממוקמים בכל 10 ס"מ לאורך הוריד. שסתומים אלה יכולים להיפגע באופן "טבעי" - אצל גברים בגלל תורשה ואצל נשים בגלל תורשה והריונות, או באופן "מלאכותי" ומישני - כתוצאה מפציעות, שברים או ניתוחים בכלי הדם הוורידיים. כאשר השסתומים אינם תקינים, הדם "נופל" כלפי מטה ומצטבר בחלק התחתון של הרגליים. הלחץ המקומי בוורידים עולה, גורם להתרחבות של הוורידים - ולבסוף גורם להתבלטותם כלפי חוץ ולהופעת דליות הוורידים.

מהן ההשלכות הרפואיות של דליות ברגליים? האם מדובר בבעיה אסתטית בלבד?

בניגוד לדעה הרווחת, כי מדובר בבעיה אסתטית בלבד, דליות הן לא רק עניין אסתטי, אלא בעיה רפואית שיכולה להתבטא בתחושה של חום מקומי ברגליים, גרד, נפיחות - ובעיקר כבדות ועייפות של הרגל, לעיתים עם כאב.

החמרה מופיעה בקיץ (לעומת חורף), בערב (לעומת הבוקר) ובעמידה ממושכת (לעומת הליכה). אצל נשים קיימת החמרה גם בימים שסביב למחזור.

מכיוון שכלי הדם מתרחבים כאשר חם, הסימפטומים האלה שכיחים ומוחמרים יותר בקיץ, כמו גם בג'קוזי, סאונה, או לאחר פעילות ספורטיבית. תנועה ושכיבה מקלים על הסימפטומים; ואילו יום שלם על הרגליים, או עמידה ממושכת במקום אחד - מחמירים את הסימפטומים.

אי טיפול בבעיה - עלול להחמיר אותה במשך הזמן ולגרום לגדילתם הנוספת של הוורידים שתביא להחמרת התסמינים במשך הזמן התגברות הכאב, הופעת בצקת ברגליים, ו/או סיבוכים מקומיים, כמו דלקת כימית וקרישי דם (טרומבופלביטיס). כמו כן, לאחר מספר שנים, עלול להופיע צבע חום בצד הפנימי של השוקיים (פיגמנטציה), שמקורו בברזל ששוקע בעור; ומשהופיע הצבע החום, הוא בלתי הפיך. במקביל חלה פגיעה והיעלמות הרקמה התת עורית ועלול להופיע פצע קשה ריפוי (כיב, Ulcus Cruris)

איך מתבצע האבחון של בעיית ורידים?

אבחון של בעיית ורידים מתבצע אך ורק באמצעות אולטרסאונד דופלקס של הוורידים, שממפה את מערכת הורידים העמוקה והשטחית - ומאפשר לראות גם את החלק שלא נראה כלפי חוץ.

מערכת הוורידים העמוקה היא המערכת החשובה והעיקרית - היחידה שעוברת את המפשעה ומגיעה ללב ולריאות (תקינה אצל 98% מהאוכלוסייה). המערכת השטחית היא מערכת רזרבית שנמצאת רק ברגליים - והיא זו שברוב המקרים המכריע אחראית לוורידים הגדולים. כאשר כלפי חוץ נראות דליות גדולות ברור שמדובר בבעיה רפואית. כאשר הוורידים עדיין אינם נראים כלפי חוץ רק בעזרת אולטראסאונד נוכל לראותם ולאבחנם.

כיצד ניתן לטפל בבעיה?

ראשית: יש להבין שהסיבה העיקרית לטיפול איננה המראה האסתטי וגם לא הפחד מהעתיד לבוא, אלא הפגיעה באיכות החיים היומיומית. לאחר טיפול מוצלח - התסמינים הגורמים לפגיעה בתפקוד היומיומי נעלמים מהר ואילו המראה האסטטי ישתפר רק לאחר מספר חודשים.

טיפול שמרני: הליכה מרובה, הפעלת שרירי הרגליים, העברת משקל מרגל לרגל כאשר עומדים במקום, או דיווש בישיבה. אם הוורידים גדולים בולטים וישנה נפיחות הרגליים מוסיפים גרביים אלסטיות.

יתרונו של הטיפול - בכך שהוא מתאים לכולם, אין תופעות לוואי והוא זול ופשוט. חסרונו בכך שלמעשה זהו אינו טיפול, אלא שימור המצב הקיים תוך מניעת החמרה וסיבוכים.

טיפול כירורגי: ניתוח תלישה (Stripping), שהיה נפוץ מאוד - ובשנים האחרונות ירד מגדולתו ובצדק. בניתוח זה, תולשים את הוורידים הלא תקינים, במטרה להפנות את זרימת הדם אל המערכת העמוקה - ובכך למנוע את דליפת הדם כלפי מטה במערכת השטחית. יתרונו של ניתוח התלישה - בכך שהוא מתערב ומטפל. חסרונו בכך שהוא פולשני יותר מהטיפולים החדשניים הקיימים, מצריך הרדמה כללית או אפידוראלית ומותיר אחריו חתכים וצלקות (הרבה צלקות או מיעוטן, צלקות ארוכות או קצרות הן סמנטיקה בלבד). זמן ההחלמה ארוך. לא ניתן לביצוע במקביל בשתי הרגליים וב-20%-50% מהמקרים, הוורידים חוזרים תוך 5 שנים.

מהם הטיפולים החדשים בבעיות ורידים ברגליים?

בשנים האחרונות, התפתחו שיטות טיפול רבות לבעיה, שמגיעות לתוצאות דומות - ולרוב אף טובות יותר מהשיטה הכירורגית, בדרך הרבה פחות פולשנית.

אבלציה תרמית: ביטול הווריד באמצעות חום. במקום לתלוש את הוורידים הלא תקינים החוצה, סוגרים אותם בעזרת חום באמצעות לייזר, גלי רדיו וקיטור (כאשר השורש השטחי הקדמי הראשי - הווריד הספון הארוך, נמצא במצב ישר, פחות או יותר - משתמשים בלייזר ובגלי רדיו; לעומת זאת, כאשר המטופל/ת עבר/ה ניתוח תלישה, או כשהשורש מפותל - משתמשים בקיטור).

בטיפולים אלה מחדירים סיב אל הווריד הספון הארוך (מאמצע השוק ועד למפשעה) ואז מבצעים הרדמה מקומית סביב הווריד (Tumescence), שמבודדת אותו מהרקמות שבסביבתו, מגנה עליהן שלא יינזקו - ומקטינה את קוטר הווריד המטופל. באמצעות הסיב מעבירים חום שפוגע בדופן הווריד, הורס אותו - ועוצר בו את זרימת הדם. לגוף לוקח מספר חודשים לספוג את המרכיבים הדמיים שנשארו, להקטין את הווריד - ולהעלים אותו; ולכן, מיד לאחר הטיפול, הווריד עדיין רחב וקשה - ומעליו עלולה להופיע פיגמנטציה. עם זאת, כבר בשלב הזה יש הקלה בתחושה, מכיוון שהדם הוסט אל המערכת העמוקה - והסיכון להישנות ורידים בטיפולים האלה הוא כ-10%-15%.

היתרונות של הטיפולים בחום: הטיפולים מתבצעים בהרדמה מקומית, ללא חתכים וצלקות; ניתנים ברוב המקרים לביצוע בשתי רגליים במקביל; זמן ההחלמה מהיר; המטופל יכול לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת. החסרונות: תגובת הוורידים הקשים והפיגמנטציה; יש לבצע את ההליך בחדר ניתוח, מכיוון שדרוש ציוד מיוחד, החייב להיות סטרילי.

אבלציה לא תרמית: ביטול הווריד ללא חום (Clarivein). בטיפול זה, מחדירים לווריד מעין תיל, מכופף בקצהו -ומחובר בקצהו השני שמסובב את הסיב במהירות - וגורם לקצה המפותל לחרוץ חריצים בדופן הפנימי של הווריד. אז, מושכים את התיל אחורה, תוך כדי הזרקת דטרגנט כימי שסותם את הוורידים. טיפול זה הוא למעשה שילוב בין יצירת נזק בדופן הפנימי, לבין הזרקת חומר מטרש. יתרונו של הטיפול: בכך שניתן לבצעו במרפאה, ללא צורך בהרדמה כלל. הטיפול למעשה מזרז את הטיפול המטרש. החיסרון: חלק מהאנשים מרגישים את משיכת התיל. גם כאן לאחר הטיפול הורידים קשים ותתכן פיגמנטציה.

הזרקת קצף: טיפול מרפאתי לחלוטין, שמתבצע ללא הרדמה כלל, אך דורש סדרה בת 3-4 טיפולים. הטיפול מתבצע בדומה לבדיקת האולטרסאונד לגילוי ורידים שאינם מתפקדים היטב; אלא שכאן, במקום לשאוב דם, מזריקים חומר מטרש.

החומר המטרש פעיל משך כשלושה שבועות; ולכן נדרשת המתנה בת כחודש בין טיפול אחד לשני. החומר המטרש זהה לחומר שבו משתמשים בטיפול Clarivein, אך ללא ביצוע חדירה עם תיל וגרימת חריצים. על מנת שהנוזל המוזרק לא יימהל וריכוזו הראשוני יעלם או יתדלדל, כמו שקורה בהזרקת נוזלים, מקציפים את התרופה למרקם סמיך, הדומה לקצף גילוח - וכך כל בועית מיקרוסקופית מכילה את הריכוז המקורי, הסמיכות דוחה את הדם - ומאפשרת לתרופה זמן פעולה ארוך יותר על דופן הווריד. החיסרון העיקרי הוא שמדובר בטיפול ארוך ותופעות הלוואי של ורידים נוקשים ופיגמנטציה בעור עלולות לחזור לפחות פעמיים.

הזרקת דבק ביולוגי: (Venaseal) טיפול חדש בארץ, שבו מחדירים לווריד את התיל, דרכו מזריקים דבק (Histoacryl) - ומושכים החוצה. יתרונו של הטיפול בכך שניתן לבצעו במרפאה - והוא לא מצריך הרדמה ולא שימוש בגרב אלסטית לאחריו.

מהי התקופה הטובה ביותר לטפל בוורידים?

העונה הטובה והיעילה ביותר לטיפול בוורידים היא עונת הסתיו והחורף.

ראשית, מכיוון שאחרי הטיפול יש ללכת עם גרב אלסטית למספר ימים, עד שבועיים - ויותר נוח ללכת עם גרב בחורף, לעומת הקיץ החם. בנוסף, חשוב לזכור את המראה הבלתי אסתטי של הוורידים לאחר הטיפול (מראה זה נעלם לאחר מספר חודשים) - בחורף הגוף מכוסה ומאפשר החלמה עד הקיץ, אז ניתן לחשוף רגליים אסתטיות.

האם הטיפולים כלולים בסל הבריאות?

מדובר כמובן בטיפולים חדשניים שהינם יקרים מאוד ולכן חשוב שרובם הגדול של הטיפולים מוכרים, כחלק מהביטוחים המשלימים של קופות החולים, בתנאי שהבעיות בוורידים מוגדרות כבעיה רפואית. זאת, למעט הטיפול בדבק ובקלאריוויין שמוכר על ידי חברות הביטוח הפרטיות. לכל קופת חולים ולכל חברת ביטוח הסדר אחר לגבי גובה ההשתתפות העצמית של המטופל.

פרופ' סמי ניטצקי הוא מנהל היחידה לכירורגיה של כלי דם היקפית, במחלקה לכירורגיה של כלי דם והשתלות, במרכז הרפואי רמב"ם.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.

בואו לדבר על זה בפורום העלמת ורידים ברגלים, העלמת נימים.