ניתוח בקע טבורי: איך - ומתי?

בקע (הרניה, קילה, שבר) בדופן הבטן נחשב לבעיה הרפואית שכיחה ביותר בתחום הכירורגיה. ישנם סוגים שונים של בקעים, בהתאם למיקומם: בקע טבורי, מפשעתי, סרעפתי, בקע בצלקת ניתוחית ועוד.

בקע טבורי (Umbilical Hernia) הינו פגם בדופן הבטן, הנובע מכך שטבעת הטבור לא נסגרה כראוי לאחר הלידה. במהלך החיים וכתוצאה ממצבים הגורמים להגברת הלחץ התוך-בטני (כגון: הריונות, הרמת חפצים כבדים ופעילות ספורטיבית הכרוכה בהפעלת לחץ על הבטן) - נחלשת רקמת החיבור באזור הטבור והפתח הולך וגדל, עד אשר דרך הפתח בטבור, העור העוטף את קרום חלל הבטן יידחק החוצה כתוצאה מהלחץ. למעשה תהיה "פריצה" של רקמות מחלל הבטן כלפי דופן הבטן והיווצרות של גוש בולט בפתח הטבור וככל שהבקע גדל, כך יוצאים ממנו יותר רקמות תוך-בטניות (ברוב המקרים, לולאה של המעי).

הרחבת בקע טבורי נחשבת שכיחה יותר בקרב נשים, כפי הנראה בשל השפעת הלחץ המופעל על דופן הבטן בחודשי ההריון המתקדמים.

האם מאמץ גופני מהווה זרז להרחבת הבקע הטבורי?

בניגוד לסברה כי מאמץ גופני (כגון: הרמת חפצים כבדים) הינו הגורם לבקע טבורי - הגורם הראשוני הוא פגם שנוצר בדופן הבטן לאחר הלידה, במקרים בהם טבעת הטבור לא נסגרה היטב.

כלומר: מאמץ גופני הגורם להפעלת לחץ על דופן הבטן - מהווה רק גורם משני, אשר תורם להרחבת הבקע.

מחקרים השוואתיים אף מוכיחים כי בקע טבורי איננו שכיח יותר בקרב אנשים העוסקים במקצועות שכרוכים בהרמת משאות כבדים, ביחס לאוכלוסייה הכללית. יחד עם זאת, לאדם עם בקע טבורי - כל מאמץ המפעיל לחץ על הבטן, תורם להרחבת הבקע.

אצל נשים עם בקע טבורי, אנו רואים כי במהלך ההריון, הבקע מתרחב; ולאחר הלידה, בדרך כלל, הפתח יחזור לממדים שהיו לפני ההריון.

האם מדובר בתהליך הדרגתי או מהיר?

ברוב המקרים, בקע טבורי מתרחב בהדרגה לאורך השנים - ולכן במקרים אלה, אין דחיפות לבצע ניתוח באופן מיידי; החולה יכול לתכנן את מועד הניתוח - בזמן שנוח עבורו.

באופן כללי, אין חובה לנתח בקע - אך מומלץ לנתח בקע, לפני שהבקע יתרחב ויהיה מורכב יותר לניתוח; או לפני שיתפתחו סיבוכים. בקע משול לחור בשן: אם לא ננתח, הוא ילך ויתרחב בהדרגה - ולכן קיימת עדיפות לבצע את הניתוח, כשהפתח עדיין קטן.

מהם התסמינים של בקע טבורי?

חלק מהאנשים הסובלים מבקע טבורי יחוו כאבים באזור הטבור; עם זאת, ברוב המקרים הבקע איננו כרוך בכאבים - והממצא הבולט לעין, אשר מעיד על בקע, הינו בליטה (מעין גוש באזור הטבור). ככל שרקמה גדולה יותרת עוברת דרך פתח הבקע, כך הבליטה תהיה גדולה יותר.

מתי מומלץ לבצע ניתוח לטיפול בבקע טבורי?

אצל תינוקות וילדים קטנים, עד גיל 4-6 לא נהוג לנתח, היות שקיים סיכוי גבוה שהבקע ייסגר מאליו. בילדים גדולים יותר ובמבוגרים - הבקע לא ייסגר מאליו, ללא טיפול ניתוחי - ולכן ההמלצה הינה לבצע ניתוח, לפני שהבקע יתרחב וכדי למנוע סיבוך של "כליאת" רקמה.

"כליאת" רקמה תוך-בטנית בבקע עלולה להתרחש כאשר הבקע גדול - והיא תלווה בכאבים ובנפיחות גדולה באזור הטבור; במצב זה, על פי רוב יידרש ניתוח מיידי.

סיבוך נדיר - אך מסוכן - הינו "כליאת" לולאה של מעי בבקע. במצב כזה, לא מגיעה אספקת דם אל המעי ועלול להיווצר נמק. לכן, הניתוח חייב להתבצע באופן דחוף.

כיצד מבצעים ניתוח לתיקון בקע טבורי?

מטרת הניתוח לתיקון בקע טבורי היא להחזיר את הרקמות התוך-בטניות, שפרצו דרך הבקע - אל מקומן בחלל הבטן; ולמנוע יציאתן החוזרת, ע"י סגירת הפתח ובנוסף לחזק את האזור הניתוח באמצעות רשת, המהווה "רשת ביטחון" שתקבע את האיברים במקומם. הרשת הינה רשת סינתטית, העשויה מחומרים שאינם נדחים על ידי הגוף; הרשת עמידה, ללא סיכון להיווצרות קרעים.

ישנן שתי שיטות ניתוחיות מקובלות:

השיטה הלפרוסקופית: כוללת החדרת הציוד הניתוחי, דרך 3 פתחים בדופן הבטן ופריסת הרשת הסינתטית, מתחת לפתח הטבור. שיטה ניתוחית זו פחות מתאימה לצעירים, אשר מבצעים פעילויות רבות במאמץ, מאחר שברוב המקרים לאחר פריסת הרשת, לא סוגרים את הפתח מתחת לטבור. כמו כן, השיטה כרוכה בשימוש בהרדמה עמוקה.

השיטה הפתוחה: כוללת יצירת חתך קטן בטבור בגבולו התחתון, באורך כ-2 ס"מ והואנסגר ללא תפרים חיצוניים. רוב הניתוחים לתיקון בקע טבורי מבוצעים כיום בשיטה זו.

לאחר פריסת הרשת וקיבועה מתחת לפתח, מבוצעים תפרים פנימיים ("תך נסתר") לחיזוק דופן הבטן באזור הטבור. רק במקרים בהם הבקע קטן מאד, לעיתים יבוצע הניתוח ללא שימוש ברשת.

הבדלים בסוג ההרדמה

השוני בגישות הניתוחיות קשור גם בהבדלים בסוג ההרדמה. רוב הרופאים מבצעים ניתוח לתיקון בקע, בהרדמה כללית או בהרדמה אפידורלית, באמצעות זריקה לעמוד השדרה.

אני נוהג, מזה מספר שנים, לבצע ניתוחי בקע בהרדמה מקומית בלבד - באמצעות זריקה באזור הטבור, בהנחיית אולטרה סאונד (סונר), בעזרתו של רופא מרדים מומחה בשיטת הרדמה זו.

זוהי שיטת הרדמה שאיננה שכיחה - בישראל ובעולם - מאחר שאין הרבה מרדימים, אשר יודעים לבצע הרדמה מקומית בהנחיית אולטרה סאונד. ההרדמה מבוצעת באמצעות הזרקה מדויקת לאזור העצב המעצבב את אזור הניתוח, כך שרק האזור הניתוחי מורדם; והמטופל יכול לקום על רגליו, מיד לאחר הניתוח.

היתרונות העיקריים של הרדמה מקומית בניתוחי בקע:

רמת בטיחות גבוהה: מאחר שזריקת ההרדמה מבוצעת תחת אולטרה סאונד, באופן נקודתי, ללא סיכון הכרוך בזריקה לעמוד השדרה או בהרדמה כללית. שיטת הרדמה זו בטוחה מאד, גם עבור מטופלים הסובלים ממחלות רקע (כגון: מחלות לב וכלי דם, מחלות כליה, ריאה וכיו"ב) - שאינם יכולים לעבור הרדמה כללית או אפידורלית. המטופלים עם מחלות רקע הם בדרך כלל מבוגרים, כולל חולים שחצו את גיל 85.

אחת הבעיות האופייניות לגברים מבוגרים, לאחר ניתוח בהרדמה כללית או אזורית, הינה מצב של עצירת שתן (בשל השפעה על שרירי שלפוחית השתן) אשר מחייבת לעיתים החדרת קטטר לשלפוחית. בהרדמה מקומית ומדויקת, אנו עוקפים את הסיכונים הללו. לכן, הרדמה מקומית בטוחה יותר למטופלים מבוגרים.

האם ניתן לצפות לחזרה מהירה לשגרה?

כ-90% מהמנותחים ישתחררו לביתם ביום הניתוח; אחרים ישתחררו ביום למחרת. בימים הראשונים לאחר הניתוח, יש להימנע ממאמץ. כעבור שבועיים - שלושה שבועות, ניתן לבצע את רוב הפעולות השגרתיות (מלבד מאמץ פיזי ופעילות ספורט, אותם מומלץ לבצע רק לאחר כחודשיים - שלושה חודשים, כאשר הפצע הניתוחי נרפא לגמרי).

האם קיים סיכון לבקע טבורי חוזר?

הסיכון לבקע טבורי חוזר לאחר ניתוח מוערך ב-3%, בשל סיבות כגון: פעילות גופנית מאומצת או זיהום בפצע הניתוחי.

לסיכום: בקע טבורי הינו בעיה רפואית שכיחה, שניתן לחיות איתה במשך שנים. יחד עם זאת, מומלץ לנתח בזמן הנוח לחולה, גם כאשר הבקע קטן - על מנת למנוע הרחבת הבקע וסיבוכים הקשורים בכך.

פרופ' שלמה ללצ'וק הוא מומחה בכירורגיה כללית, ניתוחים במערכת העיכול, דרכי המרה, ניתוחי בקע וניתוחים להסרת גידולים בשד.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום כירורגיה.