כריתת אדרנל - בלוטת יותרת הכליה

בלוטת יותרת הכליה היא בלוטה הממוקמת מעל כל כליה, צמודה למשטח הפנימי של שרירי הגב בערך בגובה הקצה התחתון של השכמות . לבלוטה מראה הדומה קצת לכובע נפוליאון משולש היושב על הקצה העליון של הכליה, והיא קטנה למדי – משקלה של בלוטה תקינה הוא גרמים ספורים. לבלוטה שני אזורים המפרישים שני סוגי הורמונים: הורמונים "ממריצים", כמו אדרנלין ונוראדרנלין, והורמונים הקשורים לאיזון המטבולי של הגוף, כמו קורטיזול ואלדוסטרון. הבלוטות נשלטות על ידי מנגנונים מורכבים של בקרה הקשורים לבלוטת יותרת המוח ולמנגנונים נוספים, כך שייצור ההורמונים ושחרורם למחזור הדם מתבצע לפי צרכי הגוף. בלוטת יותרת הכליה מכונה לפי האקדמיה ללשון גם טוחה, אך כמעט לא נעשה שימוש במונח זה.

ניתן לסווג את המחלות הקשורות לאדרנל למספר קטגוריות

הפרעות תפקוד:

לעיתים, מסיבה בלתי ידועה, מפסיק האדרנל ל"ציית" למנגנוני הבקרה ההורמונליים ומתחיל לייצר הורמונים בעודף מבלי שיהיה בכך צורך. מצבים אילו נדירים,ובמקרים קיצוניים דורשים כריתת שני האדרנלים.
גידולים: גידולים שפירים של יותרת הכליה עשויים להיווצר מכל תא מפריש הקיים באדרנל. במקרים רבים גם גידול שפיר של האדרנל לא "יציית" למנגנוני הבקרה ותתפתח תסמונת הקשורה להפרשת יתר של הורמון מסוים. התסמונות שונות זו מזו וקשורות להורמון המסוים המופרש בעודף. התסמונות השכיחות הן תסמונת קושינג, הקשורה להפרשת יתר של קורטיזול, היפראלדוסטרוניזם (הפרשת יתר של אלדוסטרון), ופאוכרומציטומה, גידול המפריש אדרנלין או נגזרותיו ביתר, הגורם לתסמונת אופיינית. לכל אחת מהתסמונות ישנה קשת של תלונות וממצאים ובמקרים רבים עובר זמן רב עד שנעשית האבחנה הנכונה.

גידולים שפירים

גידולים שפירים עשויים לגרום לתלונות וממצאים בבדיקות גם כשהם קטנים, והטיפול בהם הוא כמעט תמיד ניתוחי. למרות זאת, במרבית המקרים עד שמבוצעת האבחנה הנכונה ישנו גידול של לפחות 2-3 ס"מ בקוטרו. יש לציין כי כאשר התסמונת קלה וניתנת לאיזון תרופתי ניתן לשקול אם הטיפול הניתוחי הכרחי, במיוחד כשמדובר בחולים מבוגרים או עם מחלות רקע קשות. כאשר גידול שפיר גדל מהר או שגדלו מתקרב לקוטר של 5 ס"מ מומלץ להרחיק את הבלוטה מחשש להתפתחות גידול ממאיר.

בדומה לגידולים השפירים מפרישי ההורמון, עשויים להתפתח באדרנל גידולים שפירים שאינם מפרישים. גידולים אילו מתגלים באקראי ברוב המכריע של המקרים כאשר מבוצעת בדיקת הדמייה כמו CT או אולטראסאונד של הבטן מסיבות אחרות. בניגוד לגידולים המפרישים כאן השיקול להרחיק את האדרנל קשור רק לגודלו של הגידול והחשש שיהפוך לממאיר. גידול הגדל מהר או המתקרב לקוטר של 4-5 ס"מ מומלץ להרחיק בניתוח.

גידול ממאיר באדרנל

גידול ממאיר באדרנל יכול להיות ראשוני, שמקורו כנראה בגידול שפיר שגדל עם הזמן, או משני, כלומר גרורה ממקור אחר. גידולים אילו הם גידולים שהטיפול היחיד המתאים להם הוא כריתה רדיקלית של הגידול עם הרקמות הצמודות אליו, אם ניתן לעשות זאת. כאמור, האדרנל הוא אתר לא נדיר לגרורות של גידולים ממקור אחר כשהשכיחים מביניהם הם סרטן הריאה ומלנומה. בשני גידולים אילו, אם הגרורה היחידה המודגמת היא באדרנל, מוצדק לכרות אותה בנסיון למגר את המחלה.

התלונות המביאות את המטופל לבדיקות עשויות להיות מגוונות, לפי סוג המחלה באדרנל. תופעות הקשורות בפעילות הורמונלית עשויות להופיע, כמו כאבי ראש ודופק מהיר במצבים של הפרשת יתר של אדרנלין, עליה במשקל ותשעורת יתר כמו ביתר הפרשת קורטיזול, או יתר לחץ דם קשה לטיפול, כמו ביתר הפרשת אלדוסטרון. במקרים בהם אין פעילות יתר של הבלוטה עשוי להופיע כאב גב עליון, או בהרבה מקרים, הגידול מתגלה באקראי. במרבית המקרים ניתן לאבחן גידול באדרנל על ידי אולטרא סאונד בטן, אם כי כמעט תמיד יבוצע גם CT או MRI כדי לוודא את האבחנה ולנסות לאפיין את הגידול.

ברוב המכריע של המקרים הניתוח המומלץ לכריתת יותרת הכליה הוא ניתוח לפרוסקופי

יתרונותיו של הניתוח הלפרוסקופי הוא גישה בטוחה וראות מצוינת למקום שקשה להגיע אליו בניתוח מסורתי, חתכים קטנים, ולכן החלמה מהירה מאד בהשוואה לניתוח המסורתי.
הניתוח מתבצע בהרדמה כללית, כשהמטופל מושכב על צידו לאחר ההרדמה. המנתח מבצע חתך קטן בבטן ומחדיר דרכו צינור (לפרוסקופ) ובו מערכת וידאו משוכללת וכן כבל אופטי המחדיר אור לחלל הבטן. הניתוח מתבצע כאשר צוות חדר הניתוח מתבונן במסך וידאו גדול.

דרך שלושה חתכים קטנים נוספים מוחדרים מכשירי הניתוח, והאדרנל מופרד מרקמות סביבו, מכלי דם שונים, ואז מוצא דרך אחד הפתחים כשהוא נתון בשקית אטומה המוכנסת לבטן.
באחוז קטן של המטופלים הניתוח אינו יכול להיות מבוצע בלפרוסקופיה וזאת בשל קושי בזיהוי מספק של האנטומיה, קושי בהפרדת האיבר או סיבוך תוך ניתוחי כמו דמם שלא ניתן לטיפול לפרוסקופית. כאשר המנתח מחליט כי לצורך שמירה על בטיחותו של החולה יש לעבור לניתוח "פתוח" זהו אינו סיבוך ניתוחי, אלא שיפוט רפואי נכון ושקול. מצבים כמו ניתוחי בטן עליונה קודמים, גידול גדול במיוחד או דמם עשויים להגדיל את הסיכוי לעבור לניתוח "פתוח". ההחלטה על ניתוח מסורתי, בין אם היא נעשית לפני הניתוח או במהלכו, היא החלטה של הצוות המטפל הנעשית אך ורק לשמירה על בטחונו של המנותח.

מרבית המנותחים יכולים לחזור לפעילות רגילה תוך שבוע מהניתוח, כמובן בהתחשב בסוג העבודה. אין מגבלה על מאמץ גופני או הרמת משאות פרט לכאבים בתקופה הקצרה לאחר הניתוח. זאת לעומת החלמה של כששה שבועות לאחר ניתוח מסורתי. מספר רב של מאמרים בספרות הרפואית הראה כי לניתוח הלפרוסקופי שיעור נמוך משמעותית של סיבוכים מאשר לניתוח הפתוח, אם הוא מבוצע על ידי צוות מיומן.

לכריתת האדרנל, כמו לכל ניתוח, ישנם סיבוכים נדירים. יש לזכור כי לפני שמחליטים לבצע כל ניתוח שוקל המנתח את הסיכון בניתוח לעומת הסיכון במחלה ללא ניתוח. במרבית המקרים הסיכון בניתוח קטן באופן ניכר מהסיכון להשאיר את האדרנל במקומו. סיבוכים של כריתת האדרנל הם נדירים, וביניהם דמם, זיהום, דלקת ריאות, בעיות בלב, פגיעה באברי בטן שכנים כמו הכבד, הסרעפת, הכליה או התריסריון, ועשויים גם להצריך ניתוח או פעולה לתיקון המצב.

ד"ר עמיר סולד הוא כירורג כללי, מומחה בולט בניתוחים זעיר-פולשניים (כירורגיה לפרוסקופית), ומנהל רפואי ושותף בקבוצת אסיא מדיקל.