התבגרות מינית מאוחרת: מדריך

להתבגרות המינית יש שני תפקידים עיקריים: הראשון - השגת יכולת פוריות, תוך התפתחות איברי המין ומערכות הרבייה של הנער או הנערה; השני - לאפשר להם להגיע לגובהם הסופי כבוגרים. בתוך כך, במהלך ההתבגרות המינית נבנית מסת העצם של הנער או הנערה - שתשמש אותם לכל חייהם.

הסימן הראשון להתבגרות מינית הוא הגדלה של נפח האשכים אצל בנים; והופעת ניצני שדיים אצל בנות. סימנים אחרים הם שיעור וגדילת אברי המין. הטווח התקני של תחילת גיל ההתבגרות המינית הוא סביב גיל 11 אצל בנות וסביב גיל 12 אצל בנים. הרף העליון של להתחלה תקינה של גיל ההתבגרות המינית הוא גיל 13 עבור בנות וגיל 14 עבור בנים.

בכל מקרה שבו לא מופיעים סימני התבגרות מינית לאחר גילאים אלה, התופעה מוגדרת כהתבגרות מינית מאוחרת. לעתים קרובות, מלווה ההתבגרות המינית המאוחרת גם בקומה נמוכה. התופעה שכיחה יותר בקרב בנים.

מהי התבגרות מינית מאוחרת?

נהוג להבחין בין מקרים שבהם ההתבגרות המינית מתעכבת ומתחילה מאוחר מהרגיל, אך בהמשך מתרחשת ללא הפרעה - לבין מקרים פתולוגיים של עיכוב בהתבגרות המינית, הנגרמים בשל תת תזונה, הפרעות שונות במערכות הרבייה, תגובות פתולוגיות להורמוני המין ומחלות מערכתיות כלל-גופניות שונות. במקרים מהסוג הראשון, יידרש על פי רוב מעקב בלבד, ללא טיפול; בעוד שמקרים מהסוג השני דורשים טיפול. בזמן אמת קשה להבדיל בין המצבים השונים ונדרש מעקב צמוד ולעיתים ברור פרטני.

מהם הגורמים להתבגרות מינית מאוחרת?

נהוג להבחין בים גורמים טבעיים לגורמים פתולוגיים להתבגרות מינית מאוחרת. כאמור, הסיבה העיקרית להתבגרות מינית מאוחרת היא האיחור הכוללני הטבעי, הידוע גם במונח Late Bloomers. לעתים קרובות, אף תתגלה היסטוריה של התפתחות מינית מאוחרת כוללנית גם במשפחה הקרובה של הנער או הנערה.

במצב של איחור כוללני טבעי, הילד בריא - אך קצב ההתפתחות הפיזית שלו איטי מהממוצע. ילדים כאלה יהיו נמוכים ורזים יותר, יחסית לשאר חבריהם באותו גיל; ואברי המין וסימני המין שלהם יתפתחו באיחור רב, ביחס אליהם. על פי רוב, אלה גם הסיבות שיובילו אותם להגיע לבדיקה, מעקב וטיפול.

מהם הגורמים הפתולוגיים להתבגרות מינית מאוחרת?

יחד עם זאת, קיימים גורמים פתולוגיים שונים, המביאים לעיכוב בהתפתחות ובהתבגרות המינית אצל נערים ונערות.

לפני הכל, עיכוב כזה עשוי לנבוע משורה של מחלות כרוניות שונות (כגון: מחלה דלקתית כרונית של המעי, אנורקסיה נרבוזה ומחלות אחרות). גורמים כרוניים נוספים הינם: מום לב קשה או מחלת ריאות קשה; וכן גידולים שונים במוח, הפוגעים בתפקוד בלוטת יותרת המוח.

לעתים קרובות, האיחור בהתבגרות המינית יהווה התסמין היחיד של מחלות כרוניות קשות כאלה; ורק בעטיו - הן יתגלו. כך, למשל: הרגלי אכילה ורזון קיצוני, המאובחנים במפורש כאנורקסיה נרבוזה - רק כאשר הם מלווים בהתבגרות מינית מאוחרת מובהקת.

גורם ידוע אחר להתבגרות מינית מאוחרת: בעיות בתפקוד ההורמונלי של מערכות המין והרבייה. במקרים אלה, המוח אינו מפריש כראוי (או בכלל) את ההורמונים האחראים להתפתחות האשכים והשחלות - ונגרם עיכוב.

כיצד מאבחנים התבגרות מינית מאוחרת?

אנדוקרינולוגים המטפלים בילדים הם בעלי ההכשרה הדרושה, לאבחון התבגרות מינית מאוחרת. כאשר נער או נערה מגיעים לאבחון, האנדוקרינולוג יערוך תשאול מקיף, שיכלול שאלות לגבי הופעה של תסמינים שונים (כגון: כאבי ראש, בעיות ראייה, כאבי בטן, שלשולים ודם בצואה).

כמו כן, יישאלו המטופלים על הרגלי התזונה שלהם, ההיסטוריה של טיפולים שונים שקיבלו ועשויים לגרום לפתולוגיה (למשל: טיפולי הקרנות), ההיסטוריה הרפואית של המשפחה הקרובה שלהם ועוד.

לאחר התשאול הראשוני, יעבור האנדוקרינולוג לבצע מספר בדיקות קליניות, שיאפשרו לו לקבוע באיזה שלב בהתפתחות המינית נמצא המטופל. האנדוקרינולוג ימדוד גובה ומשקל, יבדוק את התפתחות השדיים, השיעור ומבנה איברי המין ויבחן את גודל האשכים.

הבדיקה תכלול גם מאפיינים חיצוניים ייחודים, לתסמונות מסוימות הגורמות לעיכוב בהתפתחות המינית (כגון: תסמונת קליינפלטר; או תסמונת טרנר, המלווה במראה אופייני של קו שיער נמוך ועוד). לבסוף, מדד טוב למדי לבחינת שלב ההתפתחות המינית - הינו גיל העצמות, שנקבע על ידי צילום רנטגן של כף היד.

האנדוקרינולוג ילווה את הבדיקה הקלינית בבדיקות מעבדה שונות, שמטרתן לבדוק האם המטופל/ת סובל/ת מאנמיה, בעיות בתפקודי הכליה, הכבד ובלוטת התריס, רמות לא תקניות של הורמוני המין וההורמונים המופרשים על ידי בלוטת יותרת המוח או סימנים לגידולים שונים במוח. כל אלה - עשויים בהחלט לגרום לעיכוב בהתפתחות המינית.

לבסוף, ישנה תסמונת ייחודית - הקרויה תסמונת קלמן - שעיכוב בהתבגרות המינית המלווה בתתרנות או בהיסטוריה של אשכים תמירים עשויים להעיד עליה.

כל אלה מאפשרים לאנדוקרינולוג "לבנות" את ההיסטוריה הרפואית של המטופל; וכך, לברר מהו הגורם הישיר להתבגרות המאוחרת - ולהתאים את הטיפול והמעקב הנדרשים, בכל מקרה ומקרה לגופו.

כיצד מטפלים בהתבגרות מינית מאוחרת?

על פי רוב, איחור כוללני ידרוש מעקב ללא טיפול. עם זאת, לעתים עשוי האנדוקרינולוג לנקוט בגישה טיפולית שמטרתה להאיץ את ההתבגרות המינית - ולסייע לנער להדביק את חבריו. זאת, בעיקר כאשר מדובר בבנים שגובהם והתפתחות איבר המין מהווים עבורם פקטורים חברתיים ופסיכולוגיים חשובים ביותר; ומצויים במצוקה אישית וחברתית, עקב העיכוב בהתפתחות.

הטיפול כולל זריקות טסטוסטרון במינון נמוך, הניתנות משך מספר חודשים. מטרת הזריקות "להתניע" את מערכת ההתבגרות המינית ולאפשר לה "לעבוד" בעצמה. ברוב המקרים, ה"התנעה" אכן תספיק, הגוף ימשיך בהתבגרות המינית בעצמו - והנער ידביק את הפער.

לעומת זאת, במקרה שבחצי השנה שלאחר הפסקת הזריקות, מתגלה כי ההתבגרות המינית העצמית אינה מתרחשת מאליה, סביר מאוד להניח שמדובר בבעיה פתולוגית כלשהי (כגון: מחלה כרונית, גידול, בעיה גנטית או הפרעת אכילה).

במקרים כאלה, הטיפול יהיה קודם כל בסיבה הראשונית; ורק לאחר מכן, במקרה הצורך, גם בזירוז הופעת ההתבגרות המינית - אם זו לא הופיעה, או הופיעה באיחור.

לבסוף: במקרה שהגורם להתבגרות המינית המאוחרת הוא פגיעה בתפקוד או בייצור של הורמוני המין - נדרש טיפול הורמונלי. טיפול זה מביא להופעת סימני המין - ומסייע להתבגרות הגופנית, אך הוא אינו מסייע בבעיית הפוריות, שבה יש לטפל בנפרד לאחר מכן, במרפאת פוריות ובאמצעות הורמונים אחרים.

מה עושים כאשר ההתבגרות המינית עדיין איננה מתרחשת, למרות הטיפול?

נער או נערה שכל הטיפולים הללו לא יובילו אותם לסיים תהליך מלא של ההתבגרות המינית, יצטרכו להמשיך בטיפול חלופי ובמעקב הורמונלי קבוע - לכל אורך חייהם.

המעקב והטיפול יבטיחו את המטרה הראשונה של ההתבגרות המינית - התפתחות הגובה, העצמות ומסת השריר של הנער או הנערה; אך לא יוכלו לסייע במטרה השנייה - פריון. מטרה זו תושג באמצעים אחרים בגיל מאוחר יותר.

לסיכום: מומלץ מאוד לנערים ונערות בגיל ההתבגרות לבצע מעקב רפואי קבוע, אחר התפתחותם; ולפנות לאנדוקרינולוג - במקרים בהם ההתפתחות בלתי תקינה, משום שזו עשויה להצביע על בעיות כרוניות שונות, הדורשות טיפול.

פרופ' אלי הרשקוביץ הוא מומחה באנדוקרינולוגית ילדים, מנהל מחלקת ילדים ד' ומנהל יחידת סוכרת ואנדוקרינולוגית ילדים במרכז הרפואי סורוקה.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב Zap Doctors.