דלקת בדרכי השתן בילדים ובתינוקות

דלקת בדרכי השתן היא בעיה נפוצה, המתפתחת על רקע חדירת חיידק ממערכת העיכול אל מערכת השתן - שצריכה להיות סטרילית. לאחר מכן נצמד החיידק אל רירית השתן, מתרבה וגורם לזיהום במערכת השתן.

אילו סוגי חיידקים גורמים לדלקות שתן? כיצד הם חודרים למערכת השתן?

בניגוד לדעה הרווחת, לפיה חיידקי הצואה חודרים באופן חיצוני אל מערכת השתן (בגלל ישיבה בשירותים לא נקיים, בריכה או ים) - דלקת בדרכי השתן נגרמת בהדבקה עצמית, בתוך הגוף, מחיידקים שעוברים בן שתי מערכות קרובות - ממערכת העיכול הסופית אל מערכת השתן (שלפוחית השתן) של המטופל עצמו.

החיידק השכיח ביותר במערכת העיכול, הגורם לדלקות בדרכי השתן הוא חיידק ה-E.coli (אשריכיה קולי - Escherichia coli). ישנם חיידקי צואה נוספים, העלולים לגרום לדלקות בדרכי השתן, כגון: קלבסיאלה (Klebsiella), פרוטאוס ((Proteus, אנטרובקטר (Enterobacter), פסאודומונס (Pseudomonas) אנטרוקוק (Enterococcus) ועוד.

ביילודים, לעיתים, דלקות בדרכי השתן נגרמות מחיידקים שעברו מתעלת הלידה של האם. לדוגמא: חיידק סטרפטוקוק B (GBS).

מהם התסמינים של דלקת בשתן, בקרב תינוקות ובקרב ילדים?

כאשר הדלקת ממוקדת בדרכי השתן התחתונות, כלומר: דלקת בשלפוחית השתן (ציסטיטיס - Cystitis) - התסמינים משתנים עם הגיל ובילדים קטנים הם מאוד לא ספציפיים.
אצל תינוקות, תסמינים כגון: חוסר תאבון, היעדר עליה במשקל, פליטות מרובות ואפילו צהבת ילוד ממושכת - עלולים להיות סימנים לדלקת בדרכי השתן.

בילדים סביב גיל 3, הרטבת יום חדשה וכאבי בטן - עלולים להיות סימן לדלקת בדרכי השתן. ובקרב ילדים וילדות גדולים יותר, מופיעים תסמינים ממוקדים יותר: צריבה במתן שתן, תכיפות בהטלת שתן ותחושת דחף עזה להטיל שתן, ללא יכולת התאפקות.

רק כאשר הדלקת עולה מדרכי השתן התחתונות (שלפוחית השתן) אל דרכי השתן העליונות (הכליות) - יתפתח גם חום.

אצל פעוטות, במקרים רבים, אנו מגלים את הדלקת בדרכי השתן, רק כאשר עולה החום. לכן, יש חשיבות גדולה לבצע בדיקות שתן במחלות חום גבוה, הנמשכת למעלה מ-3 ימים, בעיקר בבנות.

מדוע השכיחות של דלקות בדרכי השתן גבוהה יותר בבנות?

כאמור, דלקות בדרכי השתן מתפתחות בשל מעבר של חיידקים ממערכת העיכול אל מערכת השתן. מערכת השתן הסופית (שלפוחית השתן ופתח צינור השתן) ומערכת הצואה הסופית (הרקטום) קרובות יותר אנטומית אצל בנות מאשר אצל בנים. ולכן שכיחות הדלקות בדרכי השתן בבנות גבוהה פי 2-4 בהשוואה לבנים נימולים, בכל קבוצות הגיל.

האם הסרת עורלה לבנים מפחיתה שכיחות של דלקות בדרכי השתן?

הנתונים מצביעים על כך שהסרת עורלה (ברית מילה) בבנים מפחיתה פי 10 את הסיכון לדלקות בדרכי השתן.

אצל בנים שלא נימולו, לעיתים אנו רואים דלקות בדרכי השתן, הנגרמות מחיידקי העור - סטפילוקוק אפידרמידיס (Staphylococcus epidermidis) וסטפילוקוק ארוס (Staphylococcus aureus). חיידקים אלה מצטברים מתחת לעורלה ועלולים לגרום לדלקת בעור (צלוליטיס), לחדור דרך צינור השופכה אל מערכת השתן - ולגרום לדלקת בדרכי השתן.

מהם הפרמטרים המעידים על זיהום בדרכי השתן, במסגרת בדיקות שתן?

כאשר קיים חשד לדלקת בדרכי השתן, מבוצעות שתי בדיקות שתן:

בדיקת שתן כללית (נקראת גם סטיק שתן): בדיקה מהירה שתוצאותיה מתקבלות בתוך מספר שניות. במסגרת בדיקה זו, אנו בודקים נוכחות של סימני דלקת בשתן: תאי דם לבנים (לויקוציטים), הנמצאים בשתן בעת דלקת וניטריטים - תוצרי פירוק של חיידקים, המופיעים בשתן רק כאשר יש חיידק בשתן.

תרבית שתן: בבדיקה זו, אנו מגדלים את החיידק במעבדה. התשובה מתקבלת תוך 48 שעות. חשוב מאוד לקחת את תרבית השתן באופן סטרילי, או בשתן אמצע זרם או בעזרת קטטר בשלפוחית בשתן.

יצוין כי בתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים, גם אם הבדיקה המהירה תקינה - תיתכן דלקת שלא מייצרת תאי דלקת בשתן. בפעוטות בגיל 6 חודשים ומעלה בדיקת שתן מהירה תקינה שוללת ב-99.9% נוכחות של זיהום בדרכי השתן.

באיזה שלב יש להתחיל בטיפול?

כאמור, תוצאות בדיקת תרבית השתן מתקבלות רק כעבור יומיים, וישנה חשיבות רבה לטיפול מוקדם בעת דלקות בדרכי השתן, למניעת צלקות ברקמת הכליה. לכן, כמעט תמיד מתחילים טיפול בהסתמך על בדיקת שתן כללית בלבד - אם בבדיקת שתן כללית יש לויקוציטים ו/או ניטריטים מתחילים בטיפול.

לפני תחילת הטיפול האנטיביוטי, חשוב מאוד לבצע תרבית שתן, בצורה אמינה וטובה, מאחר שאם התחלנו בטיפול ללא לקיחת תרבית שתן, לא נוכל לדעת בוודאות מהו החיידק המחולל את הזיהום ומהו הטיפול האנטיביוטי המתאים.

אם למטופל חום, ובדיקת השתן הכללית גבולית, לעיתים ממתינים לתרבית השתן ורק אז מתחילים טיפול אנטיביוטי.

מה כולל הטיפול בדלקת בדרכי השתן?

מכיוון שהזיהום במקרה של דלקת בדרכי השתן הוא זיהום חיידקי, הטיפול כולל מתן אנטיביוטיקה.

כאשר הדלקת היא בדרכי השתן התחתונות - ציסטיטיס - הטיפול האנטיביוטי ניתן למשך שבעה ימים וכאשר הדלקת מערבת את דרכי השתן העליונות - פיאלונפריטיס והיא מלווה בחום, הטיפול האנטיביוטי ניתן למשך 10-14 ימים.

מהם הסיכונים, במקרה שהדלקת מתפשטת לכליות ומהן ההשלכות של דלקת בכליות?

דלקת בדרכי השתן, הינה מחלה חריפה, ולאחר סיום הטיפול, חולפת. דלקת ברקמת הכליה עלולה (גם לאחר שהחלימה) להשאיר צלקת כרונית וקבועה ברקמת הכליה. צלקת זו, הינה רקמת כליה שאינה מתפקדת (התאים מתים).

צלקת בודדת, אינה מהווה סכנה, אך מספר צלקות עלולות להוביל בהמשך לפגיעה בתפקוד הכלייתי (עליית קריאטינין), יתר לחץ דם ו/או איבוד חלבון בשתן.

בכדי למנוע ככל שניתן היווצרות של צלקות כלייתית, חשוב לזהות את הדלקת ולטפל בטיפול אנטיביוטי מוקדם ככל האפשר (ביממה הראשונה לחום)

ולכן, בילדים עם נטייה לדלקות בדרכי השתן, אנו ממליצים על בדיקת שתן ביממה הראשונה של החום, מכיוון שאבחון וטיפול מוקדם מאפשר שליטה מהירה וטובה יותר בדלקת ומניעת צלקות. כמו כן בילדים עם דלקות חוזרות אנו מסתייעים במניעה אקטיבית של הדלקות בדרכי השתן.

מהו הסיכון להישנות דלקת בדרכי השתן והאם קיימים מצבים המעלים את הסיכון לדלקות חוזרות בדרכי השתן?

התשובה לשאלה זו נחלקת לשניים:

1. בילדים עם מבנה מערכת שתן תקינה - לאחר דלקת בדרכי השתן, מערכת השתן רגישה יותר לדלקות נוספות. ככל שאנו מתרחקים ממועד הדלקת, הסיכוי לדלקת הולך ויורד. התקופה הרגישה במיוחד היא בחצי השנה הראשונה לאחר הדלקת, ולאחר שנה הסיכון לדלקת נוספת חולף ומשתווה לאוכלוסייה הכללית.

2. בילדים עם בעיה מבנית במערכת השתן - מומים מבניים של הכליות, המופיעים בשכיחות של 0.6% מהאוכלוסייה, מעלים את הסיכון והנטייה לדלקות חוזרות בדרכי השתן. המומים השונים השכיחים הם:

ילדים עם הרחבת אגני כליה ו/או הרחבת צינורות השתן (אורטרים) הסובלים מזרימת שתן איטית יותר מהכליה אל שלפוחית השתן.

ילדים הסובלים מזרימת שתן הפוכה, משלפוחית השתן אל הכליות (מצב הנקרא רפלוקס שתן). מכיוון שהשתן נשאר במערכת השתן זמן רב ולמעשה "עומד" כמו שלולית מים, הוא מהווה "כר פורה" לחיידקי המעי לגדול, להתרבות ולגרום לדלקת בדרכי השתן.

באותו האופן, גם ילדים וילדות שנוטים להתאפק במתן שתן וסובלים מעצירות ממושכת של צואה - עלולים לסבול יותר מדלקות בדרכי השתן.

כיצד ניתן להפחית סיכון לזיהום בדרכי השתן?

התפיסה הרווחת בציבור כי החלפת טיטולים בתדירות גבוהה, הימנעות מרחצה בבריכות והימנעות מישיבה בשירותים בגנים, תסייע למנוע דלקות שתן - איננה נכונה! אין לתינוקות ולפעוטות בגנים יותר דלקות בדרכי השתן, בהשוואה לתינוקות הנמצאים בבית עם אימם.

מאחר שכאמור דלקות בדרכי השתן נגרמות בשל מעבר של חיידקי צואה, ממערכת העיכול אל מערכת השתן, המתרחש בתוך הגוף - התאפקות בהטלת שתן ועצירות מעלות את הסיכון.

לתינוקות ולילדים שעדיין עם חיתולים, בדרך כלל אין נטייה להתאפק במתן שתן, אך בהחלט יכולה להיות נטייה לעצירות. לכן, אם תינוק סובל מעצירות, חשוב לתת לו שתיה מרובה וכלכלה עתירת סיבים תזונתיים.

בילדים (ובעיקר בילדות) גמולים, הנטייה להתאפק ולא להתרוקן משמעותית יותר. לכן, חשוב מאוד לעודד אותם לרוקן את מערכת השתן ואת מערכת העיכול, באופן סדיר. יש להדריך את הילדים והילדות להטיל שתן בערך כל שעתיים ולהימנע מהתאפקות מהליכה לשירותים במקומות ציבוריים, בבתי הספר וכו'.

כמו כן, ניתן להסתייע בטיפול מניעתי משלים, למניעת דלקות בדרכי השתן:

הקפדה על תזונה המכילה חיידקים טובים פרוביוטיקה, המאזנת טוב יותר את חיידקי מערכת העיכול. כך חיידקי המעי יהיו יותר ידידותיים ופחות אלימים למערכת השתן שלנו, והסיכוי לדלקות בדרכי השתן ירד. הטיפול הנ"ל יעיל גם בקרב תינוקות שאינם גמולים מחיתולים וסובלים מדלקות בדרכי השתן וגם בקרב ילדים וילדות גדולים יותר, עם נטייה להתאפקות.

טיפול טבעי נוסף, העשוי לסייע במניעת דלקות בדרכי השתן, כולל אכילת חמוציות ו/או שתיית מיץ חמוציות, מאחר שחמוציות מכילות מרכיב כימי המפריע לחיידקי הצואה להיצמד אל רירית מערכת השתן (וכך מונעות דלקות בדרכי השתן, אם צורכים אותן בריכוזים גבוהים).

מחקרים במבוגרים מעידים כי תרכיז חמוציות מרוכז בשילוב עם פרוביוטיקה יכול לתת מענה מניעתי יעיל לדלקות בדרכי השתן כמו טיפול אנטיביוטי מונע.

במקרים של מטופלים עם בעיה מבנית בדרכי השתן ונטייה לדלקות חוזרות בדרכי השתן, עיתים נזקקים המטופלים לטיפול אנטיביוטי מונע קבוע פעם ביום למשך 6-12 חודשים. ההחלטה על טיפול זה נעשית ע"י נפרולוג ילדים מטפל. תפקיד נפרולוג הילדים, לסנן את המטופלים הזקוקים לטיפול מונע קבוע מתוך אוכלוסיית הילדים הכוללת אשר סבלה מאירוע בודד או שניים של דלקת בדרכי השתן אך לא זקוקים לטיפול אנטיביוטי מונע קבוע.

לסיכום: דלקות בדרכי השתן שכיחות מאוד בילדים. אוכלוסיית הילדים נחלקת לילדים עם בעיות מבניות אשר גורמות לנטייה לדלקות בדרכי השתן ולאוכלוסיית התינוקות והילדים עם בעיית התרוקנות מערכת השתן והצואה (נטייה לעצירות ולהתאפקות). אבחון וטיפול מהירים בדלקת בדרכי השתן, יפחיתו את הסיכון לכך שהזיהום יעלה אל הכליות, ו/או ישאירו נזק קבוע של צלקת כלייתית. צלקות מרובות בכליות עלולות להוביל לירידה בתפקוד הכלייתי ויתר לחץ דם בגיל המבוגר. הקפדה על התרוקנות צואה טובה, הימנעות מהתאפקות במתן שתן, חמוציות ופרוביוטיקה מסייעות להפחית היארעות של דלקות בדרכי השתן.

ד"ר מיטל קידר היא מומחית ברפואת ילדים ונפרולוגיה ילדים; נפרולוגית ילדים במרכז הרפואי "וולפסון".

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת Zap Doctors.

בואו לדבר על זה בפורום נפרולוגיה ילדים.