תרופות מדכאות הפרשת חומצה

כחצי שנה חלפה מאז שפורסמו בישראל כותרות שיצרו סערה גדולה ודאגה עמוקה. על פי אותן כותרות: אומפרזול ("אומפרדקס", "לוסק") - התרופה הנפוצה לטיפול בחומציות יתר, כיב קיבה והליקובקטר פילורי - מעלה את הסיכון לחלות בסרטן הקיבה.

בעקבות הפרסומים, הצוותים הרפואיים והפורומים ברשת הוצפו בשאלות של מטופלים מודאגים. מעבר לכך: חלק מהמטופלים אף סיכנו את עצמם - והחליטו להפסיק ליטול את התרופה. זהו מצב בלתי מומלץ - שעלול לפגוע בבריאות.

עתה, משחלף מספיק זמן ומפלס החרדה ירד - אפשר לקבל פרופורציות, לענות על כל השאלות ולהתייחס לעומק לכל ההיבטים.

האם הטיפול בתרופה המוכרת והיעילה אומפרזול אמנם מסוכן? האם מומלץ להמשיך ליטול את התרופה? מהם המצבים בהם הסיכון הכרוך בתרופה (אם בכלל קיים סיכון בתרופה) - אכן גובר על התועלת? על שאלות אלה ושאלות נוספות, נשיב בהרחבה במאמר זה.

האם השימוש בתרופה אומפרזול ותרופות דומות - מעלה את הסיכון לסרטן קיבה?

כדי למנוע מתח ולהרגיע את הפאניקה, נתחיל דווקא מהשורה התחתונה: למרות תוצאות המחקר שפורסם לפני חצי שנה - אין כל אינדיקציה שיכולה להוביל למסקנה כי השימוש בתרופה השכיחה מעלה את הסיכון לסרטן הקיבה.

הכותרות שדיווחו בדרמטיות על סיכון מוגבר לתחלואה יצרו פאניקה בלתי מוצדקת. לכן, חשוב להמשיך ולהבהיר למטופלים הרבים שנוטלים את התרופות הללו - כי במרבית המקרים השימוש בתרופות נחוץ ואף הכרחי. התועלת מהתרופות גבוהה בהרבה מהנזק הפוטנציאלי.

מדובר בתרופות יעילות ביותר ובטוחות לשימוש. חשוב להסתכל בעיניים ביקורתיות על המחקר שפורסם ועל הכותרות הצעקניות בעקבותיו. יש לחשוף את התמונה כולה, לכל פרטיה. הכותרות הסנסציוניות והשערורייתיות חוללו "רעש" גדול, תוך פרסום מסקנה בלתי מבוססת. לכן, ההיסטריה סביב התרופה - לגמרי מיותרת. כדי לשכנע את קהל המטופלים ש"לא כצעקתה", חשוב להסביר על מה נוצר כל ה"רעש"; מדוע הגיעו החוקרים למסקנה האמורה; ומדוע - למרות תוצאות המחקר - אין באמת סיבה לדאגה.

מהי התרופה "אומפרזול"? למה היא משמשת?

התרופה "אומפרזול" משתייכת לקבוצת התרופות "מעכבי משאבות פרוטונים" (PPI). מטרת התרופות המשתייכות לקבוצה זו הינה לדכא את יצירת החומצה בקיבה. בין התרופות המשתייכות לקבוצה: "אומפרדקס", "לוסק", "נקסיום", "לנטון" ועוד.

הקיבה מייצרת חומצה כחלק מתהליך העיכול - כדי לפרק את גושי המזון, לפני שימשיכו למעיים. במקרים רבים ומגוונים, יש צורך להפחית את כמות החומצה המופרשת. התרופות ממשפחת PPI משמשות למטרה זו.

השימוש בתרופות אלה שכיח ביותר: מיליארדי אנשים ברחבי העולם נוטלים את התרופות הללו - לתקופות זמן משתנות, במצבים מגוונים.

באיזה מצבים מומלץ טיפול בתרופות ממשפחת PPI?

כאשר מתעורר צורך להפחית את החומציות בקיבה, מומלץ ליטול תרופות ממשפחת PPI.

כך, למשל, מומלץ ליטול את תרופה ממשפחת PPI, במצבים הבאים: החזר קיבתי-ושטי (רפלוקס); טיפול בצרבות; מניעת כיב בקיבה וטיפול בכיב; מניעת כיב בתריסריון וטיפול בו; טיפול בהליקובקטר פילורי ומניעת "התעוררות מחודשת" של החיידק; מצבים דלקתיים בוושט ובקיבה ועוד.

למעשה, היקף השימוש בתרופות ממשפחת PPI (בלשון העם: "סותרי חומצה") אדיר ממדים. חלק מהמטופלים משתמשים בתרופה למשך זמן מוגבל (טיפול קצר טווח) ואחרים נוטלים את התרופה תקופה ממושכת, לעתים אף בקביעות (טיפול ארוך טווח).

האם השימוש תרופות מדכאות הפרשת חומצה PPI מסכן את הבריאות?

כדי לבחון את ההשפעות של נטילת תרופה על בריאות האדם ולקבוע אילו תופעות לוואי יש לתרופה והאם מדובר בתופעות לוואי מסוכנות - יש לבצע מחקרים רחבי היקף, על פי הסטנדרטים המקובלים בעולם המדע והרפואה.

לגבי תרופות מפחיתות חומצה, נעשו לא מעט מחקרים. במחקרים אלה, נמצא כי לתרופות אלה (בדומה לכל תרופה) - יש תופעות לוואי; במהלך שימוש ארוך טווח - אף יש סיכונים. עם זאת, יש להדגיש: העלאת סיכון לסרטן קיבה - איננו אחד הסיכונים.

אילו תופעות לוואי בלתי רצויות גורר השימוש בתרופות מקבוצת PPI? כיצד השימוש משפיע על בריאות המשתמש?

בעקבות מחקרים ומעקבים שנעשו, ניתן לומר כי לא דווחו תופעות לוואי דרמטיות. קיימות תופעות לוואי יחסית שוליות (כגון: כאבי בטן, שלשולים וכאבי ראש). בשימוש ממושך מאד, עלולות התרופות להגדיל מעט את הסיכון לפתח דמנציה.

בנוסף, ככל הנראה, בקרב משתמשים בגיל מבוגר קיימת השפעה נוספת: האצת תהליך בריחת סידן, הגברת סיכון לאוסטיאופורוזיס ולשברים בעצמות. בנוסף, נבחן חשד לפגיעה בתפקוד הכליות.

מה לגבי סרטן הקיבה?

לא הוכח כל קשר בין השימוש בתרופות אלה - לבין הגברת הסיכון לחלות בסרטן (בכלל) ובסרטן הקיבה (בפרט). המחקר שפורסם ועורר "רעש" כה גדול עשה עוול לתרופות היעילות, המשמשות המוני מטופלים מזה עשרות שנים.

בעקבות הכותרות הפרובוקטיביות, מטופלים רבים חוששים - וחלקם עדיין מחפשים תשובות.

ובכן: התשובה חד משמעית - במצבים בהם השימוש בתרופה נחוץ - הפסקת נטילת התרופה איננה מומלצת. החשש מפני השלכות אי טיפול גדול הרבה יותר - מהחשש מפני השלכות, בעקבות היענות לטיפול.

תרופות אלה לא רק מקלות על צרבות, מפחיתות כאב וסבל ונותנות תחושת הקלה, למי שסובל מ"בעיות קיבה". חשוב לזכור: יש לתרופות אלה גם היבט מציל חיים. כיב בקיבה וכיב בתריסריון עלולים להתפתח, בהיעדר טיפול להפחתת חומציות - לדימומים מסכני חיים. נוכחות הליקובקטר פילורי בקיבה, ללא טיפול מתאים - עלולה לגרור התפתחות מצבים טרום סרטניים וסרטניים.

אחרי כל הדברים האלה - כיצד יש להתייחס אל המחקר שפורסם בנושא?

המחקר שפורסם צריך להיבחן במשקפיים ספקניים משום שיש במחקר לא מעט בעיות. ניתן ומומלץ (ברור שכך יבוצע בעתיד) - לבחון את התפתחות התחלואה במטופלים. עם זאת, יש לעשות זאת באמצעים יעילים ומדויקים.

מה היו הבעיות במחקר, שפוגמות באמינותו ומפחיתות מערכו?

ראשית, מדובר במחקר תצפיתי - ולא השוואתי. כלומר: משתתפי המחקר לא חולקו לשתי קבוצות, שאחת מהן קיבלה תרופת "פלצבו"(טיפול דמה). לא נערכה השוואה כנדרש, כדי לבדוק בטיחות שימוש בתרופה.

שנית, המחקר ניתח נתונים שנאספו למטרות שונות (ולא לצורך המחקר עצמו). לכן, נתונים אלה - עשויים להיות נתונים לפרשנות. ייתכן שניתן היה לרתום את הנתונים גם לתוצאה הפוכה לחלוטין.

שלישית, המחקר שפורסם הציג מעקב אחרי תושבי הונג קונג. מדובר באוכלוסייה שממילא מצויה בסיכון גבוה לחלות בסרטן הקיבה (מחלה נפוצה ושכיחה הרבה יותר במזרח אסיה, בהשוואה לעולם המערבי).


בנוסף לכל אלה, היו במחקר בעיות נוספות: חלק מהמטופלים שחלו בממאירות בקיבה היו נשאים של החיידק הליקובקטר פילורי (חיידק המהווה בפני עצמו גורם סיכון לסרטן הקיבה). לא נבדק לגבי מטופלים אלה - האם קיבלו טיפול שמיגר את החיידק? או שמא החיידק המשיך להתקיים - והוביל לתחלואה המדווחת?


לסיכום: בהחלט ניתן להירגע ולהוריד את מפלס החרדה: התרופות להפחתת חומציות בקיבה נחשבות בטוחות לשימוש. ברוב מוחץ של המקרים, התועלת בשימוש בהם עולה עשרת מונים על הסיכון לנזק בריאותי. כמובן, מומלץ לכל מטופל להתייעץ עם הרופא המטפל, לגבי הצורך בטיפול, יעילות הטיפול ומשך הטיפול. מומלץ לשתף את הרופא בחששות ולשאול את כל השאלות המצריכות בירור.

פרופ' ג'רלד פרייזר הוא מומחה לגסטרואנטרולוגיה ורפואה פנימית.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת Zap Doctors.