שלבקת חוגרת: הקשר לאבעבועות רוח בילדות

שלבקת חוגרת (Herpes Zoster, Shingles) היא מחלה ויראלית, הנגרמת על ידי התפרצות חוזרת של וירוס הרפס HHV-3 - וריצלה זוסטר (Varicella Zoster- VZV), וירוס ממשפחת ההרפס, הגורם להתפרצות מחלת אבעבועות רוח בילדות.

לאחר החשיפה לווירוס בילדות והידבקות באבעבועות רוח, נשאר הווירוס רדום בגוף - ובקרב כ-20 אחוז יתעורר במהלך החיים ויגרום למחלה שלבקת חוגרת. התפרצות המחלה בגיל ילדות - אינה שכיחה. מרבית הנדבקים בשלבקת חוגרת יחלו פעם אחת. וכ-6 אחוזים מהם יחוו הישנות של המחלה אפילו יותר מפעם אחת.

מתי מתפרץ הווירוס וגורם לשלבקת חוגרת?

לאחר שמחלימים מאבעבועות רוח בילדות, נשאר הווירוס וריצלה זוסטר רדום, בגנגליונים של תאי העצב התחושתיים, לאורך עמוד השדרה. הסיבה המדויקת להתפרצות השנייה אינה ידועה - אם כי ההערכות הן שהסיבה היא מערכת חיסונית חלשה, כתוצאה ממספר מצבים.

כך, לדוגמה: מחלה המטולוגית; חולשה חיסונית לאחר השתלת איבר; היחלשות טבעית של המערכת החיסונית בגיל מבוגר. כמו כן, ידוע שהווירוס מתפרץ בשכיחות גבוהה יותר בילדים ומבוגרים מדוכאי מערכת חיסון, כתוצאה ממחלות כגון: סרטן, מחלות אוטואימוניות או וירוס HIV (הגורם למחלת האיידס).

המחלה עלולה להתפרץ בכל גיל. עם זאת, שכיחות המחלה עולה משמעותית החל מגיל 50.

שלבקת חוגרת בילדים מתרחשת בעיקר (אך לא רק) בקרב אלו הסובלים מהפרעה במערכת החיסון או ילדים שלקו באבעבועות רוח עוד בהיותם עוברים או בשנת החיים הראשונה.

התסמינים העוריים יופיעו לרוב בקו רוחבי, כמעין חגורה. צילום: שאטרסטוק

מהם התסמינים של שלבקת חוגרת?

בדרך כלל, לפני הופעת התסמינים העוריים, יופיעו תסינים מקדימים הכוללים תחושת גרד, נימול, כאב ורגישות של העור - באותו מקום בו יופיעו השלפוחיות. קיימים מצבים בהם אלה התסמינים היחידים - ואין הופעה של שלפוחיות על פני העור (דבר היוצר בעיה אבחנתית משמעותית). לרוב, התסמינים העוריים מוגבלים לאזור המעוצבב על ידי עצב אחד - ולכן יופיעו בקו רוחבי, כמעין חגורה (מכאן השם שלבקת חוגרת).

בשלבקת חוגרת המתפרצת בילדות, התסמינים בדרך כלל קלים יותר, וההחלמה מהירה יותר, בהשוואה למחלה המופיעה במבוגרים. כל ילד חווה את המחלה באופן אחר, אם כי ישנם מספר תסמינים אופייניים:

כאב, רגישות למגע (ולו הקל ביותר) בעור, באזורים הנגועים; לרוב, עוד טרם הופעת התסמינים על פני העור.

ברוב החולים, יופיעו קבוצות שלפוחיות על רקע אודם של העור. לעיתים, יופיעו בתחילה נגעים אדומים מורמים מעל פני העור - שיהפכו לאחר מכן לאבעבועות: שלפוחיות המכילות נוזל שקוף, בדומה לשלפוחיות המופיעות במחלת אבעבועות רוח.

השלפוחיות הופכות לכהות - ומגלידות. בדרך כלל, המחלה חולפת תוך כשבועיים עד שלושה שבועות.

השלפוחיות עלולות להופיע על פני העור בכל מיקום, אך ברוב המקרים יופיעו על פני הגב והפנים.

מהם הסיבוכים האפשריים הנלווים לשלבקת חוגרת?

הסיבוכים עלולים להיות:

כאב שורף בעור, לאורך העצב; ולעיתים גם כאבי ראש עזים, שעלולים להימשך מספר חודשים. זהו כאב עצבי הנקרא נוירלגיה פוסט הרפטית - והוא נדיר בילדים.

זיהום משני של שלפוחיות וחום גבוה.

מעורבות של העיניים, העלולה לפגוע בראייה לצמיתות.

בילדים הלוקים בפגיעה במערכת החיסון, קיים סיכון מוגבר למעורבות מערכות נוספות - הכוללות את מערכת הנשימה, מערכת העצבים המרכזית והכבד, פגיעה בתפקודי קרישה (עד כדי סכנת חיים במקרים נדירים).

כיצד מאבחנים שלבקת חוגרת?

בדרך כלל, אבחנת שלבקת חוגרת נעשית על פי התלונות והתסמינים, בבדיקה הגופנית. לרוב, אין צורך בבדיקות עזר. אם נדרש - ניתן לבצע משטח ותרבית מנוזל, הנלקח מהשלפוחיות.

כיצד ניתן למנוע הדבקה בשלבקת חוגרת?

מגע ישיר עם שלפוחיות שלא הגלידו או הפרשה מהשלפוחיות - עלול לגרום להדבקה באבעבועות רוח. לכן, למניעת הדבקה - חשוב להימנע ממגע ישיר עם עור החולה; יש להקפיד על שימוש במגבות ובמצעים אישיים.

יש למנוע קירבה בין החולה לבין נשים הרות וחולים עם מערכת חיסונית מדוכאת (כגון: חולי סרטן, חולים במחלות אוטואימוניות). זאת, כדי שלא לסכן אותם בהידבקות באבעבועות רוח.

יודגש כי לא ניתן להידבק בשלבקת חוגרת מחולה במחלה. אם התרחשה הדבקה, האדם הנדבק ידבק באבעבועות רוח: הסיכוי של בן בית של חולה בשלבקת חוגרת להידבק באבעבועות רוח הינו כ-15 אחוז (זאת בהשוואה לשיעור הדבקה של 90 אחוז מחולה באבעבועות רוח).

ברוב החולים, יופיעו קבוצות שלפוחיות על רקע אודם של העור. צילום: שאטרסטוק

מתי מומלץ לבצע חיסון למניעת התפרצות שלבקת חוגרת?

ישנו חיסון נגד שלבקת חוגרת, הכולל תרכיב של וירוס חי מוחלש, הניתן במנה אחת באמצעות זריקה תת-עורית לזרוע. החיסון דומה לחיסון אבעבועות רוח, אך מכיל פי 14 יותר חלקיקי וירוס. ההמלצה היא לחסן אנשים מעל גיל חמישים.

מה כולל הטיפול בשלבקת חוגרת?

יעילות הטיפול התרופתי היא הגבוהה ביותר, כאשר הוא ניתן תוך 72 שעות מהופעת תסמיני המחלה. קיימת יעילות למתן טיפול אם מותחל עד שבוע מהופעת התסמינים. הטיפול התרופתי האנטי ויראלי לשלבקת חוגרת הוא בעיקר התרופה אציקלוביר (Acyclovir) המוכרת בארץ כזובירקס (Zovirax). התרופה חוסמת את שכפול ה-DNA של הווירוס.

כמו כן, ניתן טיפול במשככי כאבים, כדי לסייע לחולה. יש לציין כי קיימות עבודות מחקר, המראות כי שילוב של זובירקס וסטרואידים תורם להפחתה בכאב.

לסיכום: שלבקת חוגרת אינה שכיחה בקרב ילדים. כאשר המחלה מתפתחת בילדות, התסמינים יהיו על פי רוב קלים יותר, בהשוואה למחלה המופיעה בגיל 50 ומעלה. המחלה עלולה להתפתח אצל מי שחלה בילדותו באבעבועות רוח, לאחר שהווירוס - וריצלה זוסטר - שנותר רדום בגוף, התעורר - וגרם למחלה. יש להימנע ממגע ישיר עם עור החולה בשלבקת חוגרת, כדי להימנע מאבעבועות רוח (למי שלא חלה בילדותו באבעבועות רוח). כמו כן, חיוני למנוע קרבה בין החולה לבין חולים עם מערכת חיסונית חלשה ולמנוע קרבה לנשים הרות. חיסון למניעת שלבקת חוגרת אינו ניתן בילדות - והוא מומלץ רק לאחר גיל חמישים.

ד"ר יעקב משיח הוא מומחה ברפואת עור ומין; מנהל המרפאה למחלות עור בילדים ומתבגרים, ביה"ח "דנה-דואק", המרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת Zap Doctors.

בואו לדבר על זה בפורום קונדילומה, HPV, נגיף הפפילומה, הרפס, מחלות מין וצוואר הרחם.