ילדים: זיהומים חוזרים בדרכי השתן
דלקת בדרכי השתן נחשבת תופעה שכיחה בילדות. הורים, שימו לב: אם הדלקת חוזרת ונשנית, חשוב לטפל בה באופן יסודי - כדי למנוע סיבוכים והצטלקות מסוכנת בכליה
זיהום בדרכי השתן נחשב זיהום שכיח מאוד בגיל הילדות: עד 10% מכלל הילדים יסבלו לפחות מאירוע אחד של זיהום בדרכי השתן בילדותם. כאשר לא מדובר על זיהום חד פעמי, אלא על זיהומים חוזרים ונשנים - יש לבצע בירור למציאת הגורם לחזרת הזיהומים. בכך נעסוק בהרחבה במאמר זה.
מהו זיהום בדרכי השתן? מה גורם לזיהום?
זיהום בדרכי השתן נגרם כאשר התרבות של חיידקים ש"זחלו" מבחוץ אל תוך מערכת השתן - גרמה לדלקת. בקרב ילדים, ובמיוחד כשהזיהום מופיע בפעם הראשונה בגיל הרך- התסמינים עלולים להיות קשים יותר (חום גבוה ללא מקור, הקאה, צמרמורת).
במקרים רבים, מי שסבל פעם אחת מזיהום בדרכי השתן - מצוי בסיכון מוגבר לחשיפה נוספת לזיהום. במצבים בהם אכן מתרחשת הופעה חוזרת ונשנית של זיהומים בדרכי השתן המלווים בחום גבוה, הדבר עלול להעיד על קיום מומים מולדים בכליות או בדרכי השתן, המייצרים קרקע נוחה לחיידקים להתרבות - ולא מאפשרים לדרכי השתן לסלק את החיידקים באופן טבעי.
זיהומים בדרכי השתן נפוצים באופן משמעותי הרבה יותר אצל בנות, יחסית לבנים. זאת, בשל מבנה דרכי השתן של בנות, אשר הופך אותן חשופות יותר לזיהומים מסוג זה, כבר מילדותן - ולאורך כל החיים.
כיצד ניתן לזהות זיהום בדרכי השתן אצל ילדים? כיצד הזיהום מטופל?
ישנם זיהומים בדרכי השתן, שמלווים בחום גבוה; וישנם כאלה המופיעים ללא חום. כאשר אין חום, התסמינים עשויים להיות צריבה במתן שתן, כאבים בבטן התחתונה, שתן בעל ריח לא טוב ולפעמים בריחת שתן. לרוב יופיע זיהום כזה בגיל מעט בוגר יותר, 4-5 שנים ואילך. לצורך אבחון המחלה ולפני התחלת טיפול אנטיביוטי יש צורך בשילוב של בדיקת שתן "כללית" (לפי תגובה למקלון בדיקה, הקיים בכל מרפאת קופת חולים) ובדיקת "שתן לתרבית", בכדי לזהות שאכן מדובר בזיהום בדרכי השתן ולהתאים את הטיפול האנטיביוטי.
יש לבצע בדיקות נוספות כדי לוודא שלא מדובר במצב המחייב התערבות מיידית. צילום: שאטרסטוק
מהי המשמעות הקלינית של חום גבוה, הנלווה לדלקת בדרכי השתן?
זיהום בדרכי השתן, שמלווה בחום גבוה - מעורר חשד כי הזיהום התפשט והגיע עד לכליה, מה שנקרא בשפה רפואית "פיאלונפריטיס": זיהום בכליה או זיהום בדרכי השתן העליונות. במצב כזה, מעבר לבדיקת השתן, יש לבצע בדיקות נוספות כדי לוודא שלא מדובר במצב המחייב התערבות מיידית, נוספת מעבר לטיפול האנטיביוטי.
מהלך כזה יתבצע גם במצב בו מדובר בזיהומים חוזרים. קודם כל, תבוצע בדיקת אולטרסאונד של הכליות ודרכי השתן - הנותנת תמונה ראשונית טובה של מבנה דרכי השתן. בדיקה זאת נגישה דרך כל קופות החולים. בהתאם לתוצאות הבדיקה, יחליט הרופא אם יש צורך בבדיקות דימות נוספות.
בעבר, הגישה האבחנתית בעקבות זיהום בדרכי השתן עם חום גבוה היתה יותר אגרסיבית - ונעשה שימוש שכיח יותר בבדיקת הציסטוגרפיה - צילום של כיס השתן, כדי לבדוק אם שתן לא חוזר מכיס השתן לכיוון הכליות (מצב שנקרא רפלוקס בדרכי השתן). בדיקה זאת הומלצה בעבר לביצוע בכל ילד קטן לאחר זיהום ראשון בדרכי השתן המלווה בחום גבוה. מכיוון שמדובר בבדיקה פולשנית (כולל החדרת צנתר לכיס השתן), כיום לא מבצעים אותה לכל ילד אחרי ארוע ראשון של דלקת בדרכי השתן - אלא בהתאם לתוצאות הבדיקות הראשוניות.
מה עלולים להיות הגורמים לזיהומים חוזרים בדרכי השתן?
כאמור, כאשר יש נטייה לזיהומים חוזרים בדרכי השתן - יש לחפש את הסיבה לכך, על ידי אולטרסאונד של הכליות ודרכי השתן. בעקבות האולטרסאונד, לפי הצורך, יש לבצע בדיקות דימות נוספות.
גורמים האפשריים העיקריים לחזרה של זיהומים בדרכי השתן כוללים:
השתנה דיספונקציונלית: כאשר לילד יש בעיה בשליטה על כיס השתן עלולה להשאר שארית שתן משמעותית בכיס, מה שמקל על
צמיחת חיידקים. הבעיה מתבטאת לרוב בדלקות של כיס השתן (ללא חום), הרטבות יום קלות, תחושת דחיפות עזה למתן שתן, קושי
להתאפק; ופעמים רבות - גם עצירות צואה. במקרים רבים, מדובר בבעיה תפקודית - שניתן לטפל בה על ידי הדרכת ההורים, ביצוע
תרגילים שונים להתאפקות ושליטה על כיס השתן ועוד.
מומים מלידה בכליות או בדרכי השתן: מומים בכליות או בדרכי השתן עלולים להיות גורמים לזיהומים חוזרים. למשל: רפלוקס בדרכי
השתן - מצב בו שתן חוזר אחורה, מכיס השתן אל הכליות, במקום לזרום באופן חד כיווני בלבד, מהכליה אל כיס השתן ומהכיס
החוצה. בשל כך, הסכנה למעבר חיידקים מכיס השתן אל הכליה גבוהה הרבה יותר - ואיתה הסכנה לזיהומים חוזרים (הפעם עם חום
גבוה).
לעיתים נדירות, אבנים בדרכי השתן יכולות להיות גם הן גורם לזיהומים חוזרים בדרכי השתן. במקרים מסוימים, קיימת נטייה גנטית. אצל נערות, האפשרות לזיהומים בדרכי השתן מגיעה עם תחילת קיום יחסי מין. הדרכה נכונה ומתן אנטיביוטיקה, לאחר מגע מיני - יוכלו לעזור ולמנוע חזרה של זיהומים.
ניגוב לא נכון עלול להיות סיבה לזיהום. צילום: שאטרסטוק
האם אי-שמירה על היגיינה של הילד עלולה גם היא לגרום לזיהומים בדרכי השתן?
פעמים רבות, טראומה כלשהי באזור עלולה לגרום זיהום: פציעה תוך כדי ניגוב; ולעיתים נדירות - טראומה מינית. מבחינה היגיינית, גם הרגל של ניגוב לא נכון, במיוחד אצל ילדות - מפי הטבעת לכיוון הפות - עלול להיות סיבה לזיהום.
מהם הסיכונים שעלולים לקרות, כתוצאה מזיהומים חוזרים בדרכי השתן?
מיעוט קטן של ילדים, הסובלים מזיהומים חוזרים בדרכי השתן, סובלים מפגיעה קבועה במבנה הכליות, שנקראת צלקת. ניסיון קליני ומחקרים ניסויים שונים, מעידים על כך שילדים עם דלקות חוזרות בדרכי השתן - אשר מלוות בחום גבוה ולרוב ברפלוקס בדרכי השתן - עלולים לסבול מהצטלקויות בכליות.
צלקת בודדת איננה נחשבת בעייתית במיוחד, אבל צלקות בשתי הכליות עלולות להוביל לפגיעה בתפקוד הכלייתי הכללי כבר במהלך הילדות או בהמשך החיים. כיום, ידוע שרוב הפגיעות הקבועות שקשורות בזיהומים חוזרים בדרכי השתן - הן כנראה פגיעות מלידה, כלומר: התפתחות לקויה של רקמת הכליה המתלווה למצב הרפלוקס. עם זאת, ישנו תיעוד ברור של מצבים בהם צלקות חדשות הופיעו אצל ילדים עם זיהומים חוזרים - שלא טופלו כראוי.
כיצד ניתן למנוע זיהומים בדרכי השתן?
קודם כל, על ההורים להיות מודעים לסימנים - ולהיות ערים לאפשרות כי הסיבה לתלונות של ילדם היא קיום דלקת בדרכי השתן. לא פעם קורה כי דלקת בדרכי השתן "מתפספסת" - מפני שלא חושדים בקיומה. כך, כאשר לילד יש חום - והמקור לחום אינו מאותר - חשוב לבצע גם בדיקת שתן, בנוסף לשאר הבדיקות.
כאשר נוצרים זיהומים חוזרים, בהתאם לסיבה שגורמת להם - יחליט הרופא, יחד עם המשפחה, על המשך טיפול תרופתי, התנהגותי או אפילו ניתוחי (למשל: במצבים מסוימים של רפלוקס).
לסיכום: זיהומים בדרכי השתן הם זיהומים שכיחים מאוד בקרב ילדים, ובעיקר ילדות. כאשר מופיע זיהום עם חום, יש לבצע בירור עמוק יותר לגבי מקורו. כך גם יש לעשות, כאשר מתפתחים זיהומים חוזרים. זאת, כדי לבדוק אם הסיבה לכך היא מום מולד בדרכי השתן או בכליות או שמדובר בסיבה אחרת (כמו הפרעה תפקודית בשליטה על כיס השתן).
טיפול בלתי נכון בזיהומים בדרכי השתן או חזרה מרובה של הזיהומים - עלולים להוביל להצטלקויות בכליות. לכן, האבחון והטיפול חשובים מאוד. במקרים בהם יש חום גבוה ממקור בלתי מזוהה - יש לוודא שנעשית לילד גם בדיקת שתן, כדי לשלול זיהום בדרכי השתן.
פרופ' דניאל לנדאו הוא מומחה לנפרולוגיה של ילדים, מנהל מחלקת ילדים במרכז "שניידר" לרפואת ילדים.
סייעה בהכנת הכתבה: ענת ניסני, כתבת zap doctors.