"אין מכשול שלא אעבור - גם את סרטן הריאה"

יצחק בן סימן טוב (בן 63 מכרמיאל) ידוע גם בכינויו "קוקו" בשל שיערו הארוך שהיה אסוף בקוקו - והפך לסימן ההיכר שלו. יצחק הוא עצמאי שעובד בקירור וחשמל, במטבחים מוסדיים. דמות צבעונית ואופטימית במיוחד. לפני כשנה וחצי, החל לסבול משיעול יבש. לאחר מספר בדיקות, הוא אובחן כחולה בסרטן ריאה - שלב 3 שלב מקומי מתקדם ובלתי נתיח.

בכתבה זו נביא את סיפור ההתמודדות המרגש שלו משתי זוויות שלובות: הסיפור שלו, לצד ההתייחסות של הרופאה למחלה.

הסיפור של יצחק: מסתכל לסרטן בעיניים

"אני אחד כזה שלא נוגע בתרופות כל החיים שלו. לא רציתי שרופא המשפחה ייתן לי משהו נקודתי - שישקיט את השיעול הזה. רציתי לדעת ממה באמת נובעת הבעיה. אז שלחו אותי לעשות צילום ריאות (רנטגן), ראו משהו ושלחו אותי לעבור גם בדיקת CT. גם ב-CT הייתה אי בהירות. הייתה רופאה שהתעקשה לעשות לי בדיקת ברונכוסקופיה. שם כבר ראו שיש גידול סרטני. בדיקת PET CT מצאה שיש לי גידול סרטני יחסית גדול בריאה השמאלית.

כיוון שאני אדם שהגישה שלו בחיים היא 'נגיע לגשר - ורק אז נעבור אותו', אני לא מתכנס בתוך עצמי וצובר כעסים ולא נכנס לדאגות עתידיות. אני מנסה כל הזמן לעשות את הכי טוב בשבילי, בכל רגע ורגע. בעיניי, הכל עניין של קבלה - וצריך גם לקבל את העובדה שיש לך גידול סרטני ואז לצאת להילחם בו. רוב האנשים פוחדים מעצם העובדה שיש להם גידול. בעיני, זה הגורם להידרדרות, להיחלשות המערכת החיסונית (שעוד קיימת). הפחד הוא כאילו ללכת עוד אחורה. ואני החלטתי שאצלי זה יהיה בדיוק הפוך.

אני מטופל בבית החולים רמב"ם בחיפה. אני זוכר שהיו התייעצויות רבות - מהי הדרך הנכונה ביותר לטפל בי. נדדתי קצת בין המחלקה האונקולוגית למחלקה הכירורגית ושוב לאונקולוגית... בסוף, 'התמקמתי' באחריותה של ד"ר מור מושקוביץ. הוחלט שאעבור כמה טיפולים כימותרפיים ובהמשך גם סדרה של 30 הקרנות. נאמר לי שאני בעצם מוגדר כחולה סרטן ריאה שלב 3 מקומי מתקדם. כלומר: אי אפשר לנתח אותי - ולא ניתן להוציא את הגידול בגלל המיקום שלו.

הסבירו לי שמעבר לגידול בריאה השמאלית, יש גם כמה 'נקודות' - נגעים בכיוון הריאה הימנית ולכן אי אפשר להוציא אותם. אלה אברים חיוניים לגוף. עברתי 10 טיפולים כימותרפיים ו-30 הקרנות. אך למרות שראו שהגידול בריאה התכווץ במידה משמעותית - עדיין הומלץ לא לנתח."

יצחק בן סימן טוב. דמות צבעונית ואופטימית במיוחד

עושה כל מה שאפשר - כדי להיטיב עם עצמו

"בסיטואציה כמו שלי, לעתים לא קל להירדם בלילות - אז ניצלתי את המצב והתחלתי להתעניין, לשבת על המחשב ולברר מה קורה בעולם, בסיטואציות כאלה. הגעתי לכל מיני מאמרים, שלא קשורים לתרופות כאלה ואחרות. למשל: קראתי את הסיפור של רופא שחלה בסרטן - והוא דיבר על מה מקל עליו בזמן קבלת כימותרפיה.

הרופא שחלה בסרטן דיבר על כל המערכת בגוף - כך שרוב תופעות הלוואי לא יופיעו ולא ישפיעו. בין השאר, הרופא אמר שקיבל את ה'כימו' בזמן שהיה על הליכון והיה עסוק בהליכה, מה שגרם לדעתו להקטנה מאוד משמעותית בתופעות הלוואי של הכימו.

אני מנסה כל מה שאפשר, כדי להילחם בתופעות הלוואי - וזה די מצליח לי. נכנסתי למשטר של ספורט והגברה של תזונה מסוימת. זאת הסיבה שלדעתי אני יחסית עם כוחות פיזיים סבירים לגמרי.

אני מרגיש רגיל, חוץ מתופעות לוואי - בעיקר ברגליים: כאבים, נפיחויות, בצקות ותחושת נימול מהכימותרפיה. אבל אני לא מוותר לעצמי - וממשיך בפעילות הגופנית המוגברת שלי. ההליכות והריצות שאני עושה הפחיתו משמעותית את הבצקות ברגליים. זה אדיר! הדבר היחיד שרואים מבחוץ הוא נשירת השיער. למרות שהיה לי קוקו ארוך מאד וככה גם מכנים אותי - ברגע שהרגשתי שהשיער מתחיל לנשור, הלכתי ועשיתי קרחת. אני לוקח את זה ממש בהומור, בעיקר עם החברים היקרים שלי, איתם אני נפגש באופן קבוע. הם נותנים לי הרבה כח. לאותו מפגש באתי קירח - והם לא הכירו אותי. צחקנו הרבה... לשם אני לוקח את זה".

יש אור בקצה המנהרה

"בגלל שאני לא נתיח - המחלה שלי עדיין קיימת, למרות שהתכווצה. בחיפושים אחרי הטיפול הבא, הוצע לי לקבל טיפול חדש - אימונותרפיה. זהו טיפול המותאם לשלב המחלה בו אני נמצא, שלב 3. מדובר בטיפול שמעורר את מערכת החיסון לזהות את הסרטן - ולהילחם בו. התחלתי לקחת את הטיפול לפני כ-4 חודשים, במסגרת 'טיפול חמלה' (טיפול חמלה הוא הנגשה של טיפול אשר נמצא בשלבי אישור ועדיין לא נכנס לסל הבריאות בישראל וניתן למטופלים ללא עלות). כל שבועיים אני מקבל אותו בעירוי בבית החולים. מצב המחלה שלי השתפר - ואני מרגיש טוב יותר. אני בעיקר מרגיש שיש לי אופק - ואני בהחלט רגוע יותר. גם אם יש תופעות לוואי, כגון פיגמנטציה מוגברת בעור שלי - אני מרגיש אופטימי ומאושר. לומדים להסתכל על החיים בפרופורציה חדשה - ומעריכים כל רגע!".

ד"ר מור מושקוביץ, אונקולוגית בכירה מביה"ח רמב"ם, הרופאה של יצחק, מסבירה:

מהי מחלה מקומית מתקדמת ולא נתיחה - שלב 3 בסרטן ריאות?

ד"ר מושקוביץ: "מחלת סרטן הריאה אינה רק מחלה אחת. בהתפלגות גסה, ניתן לומר שסרטן הריאה מתחלק לשתי קבוצות. קבוצה אחת נקראת 'תאים קטנים' (SCLC) ונחשבת קבוצה שמעט חולים יחסית סובלים ממנה. רוב החולים סובלים מסרטן מסוג 'תאים שאינם קטנים' (NSCLC). סרטן מכל הסוגים עשוי להיות מאובחן בשלבים 1-4 (השלבים נקבעים על פי התקדמות המחלה).

שלב 3 הוא שלב מתקדם באופן מקומי. לעיתים קרובות - לא ניתן לנתח בשלב זה. רוב חולי סרטן הריאה מאובחנים בשלבים מתקדמים. בשלב 3, המחלה ערה ומתקדמת, אבל הגרורות נמצאות בבלוטות הלימפה הקרובות לאזור הנגוע (כלומר: לריאה) - ולא נשלחו גרורות לאיברים רחוקים אחרים. ברוב המקרים, יש נגעים בשלב זה בריאה; ובבלוטות לימפה הנמצאות במיצר - האזור המחבר בין שתי הריאות, הלב וכלי הדם, אבי העורקים וקנה הנשימה. אלה איברים קריטיים לחיי אדם - ואם המחלה כבר הגיעה לשם, לעיתים לא ניתן לבצע הסרה של המחלה במלואה, נוכח קירבת הגידול לאזורים חיוניים אלה."

האם לא ניתן להוציא בניתוח את רוב הגידול? האם חייבים להוציא את כל הגידול?

ד"ר מושקוביץ: "בניתוח אונקולוגי, בניגוד לכירורגיה אחרת - יש חשיבות מרבית להוצאת כל רקמת הגידול הנראית לעין, עם שוליים נקיים מגידול, כדי שגם אם יש גידולים קטנים שטרם נראים או גרורות - הרי שניקוי השוליים מגביר את הביטחון שכל הגידול הוצא.

לא בכדי, בניתוחי סרטן שד - אחוזי הריפוי גבוהים. זאת, כי ניתן לקחת שולי ביטחון רחבים. באזור פנימי ועמוס באיברים חיוניים כמו הריאות, הנגישות לאזורי הגידול וקרבתם למבנים חיוניים הופכת לקריטית - ומגדירה את שלבי המחלה".

האם אפשר לחיות רק עם ריאה אחת?

ד"ר מושקוביץ: "עוד סיבה להגדרה 'לא נתיח' היא העובדה שלעתים גם אם הגידול נמצא רק בריאה אחת - כדי להוציא אותו, צריך יהיה לכרות את כל הריאה (ולא רק אונה אחת). תפקוד עם ריאה אחת בלבד אפשרי רק למטופלים עם תפקודי ריאה טובים.

אם החולה עישן במהלך חייו ובבדיקת ספירומטריה (בדיקת תפקוד ריאות) אנו מגלים שתפקוד הריאות שלו חלקי - הרי שאם יישאר רק עם ריאה אחת בעלת תפקוד חלקי, איכות חייו עוד תרד לאחר הניתוח. הוא אף עלול לסבול מקוצר נשימה קבוע ולהזדקק לחמצן קבוע. לעתים ניתוח כזה מהווה סכנת חיים.

בנוסף, אם המחלה הגיעה לבלוטות הלימפה, כדי להשתלט על המחלה - נדרש טיפול סיסטמי (כלומר: מערכתי). במקרה כזה, אנחנו נותנים כימותרפיה שמגיעה דרך הווריד לכל האתרים בגוף. מטרת הכימותרפיה להגיע לגרורות מיקרוסקופיות שאולי עדיין לא ניתן לראות; אם בלוטות הלימפה מעורבות - ייתכן שהגרורות קיימות".

רוב חולי סרטן הריאה מאובחנים בשלבים מתקדמים. צילום: שאטרסטוק

ומה בנוגע לטיפול החמלה החדשני, ביחס לטיפולים האחרים?

ד"ר מושקוביץ: "עד כה, הדרך היחידה שלנו להשתלט על מחלה בשלב 3 - מתקדמת מקומית ולא נתיחה - הייתה לתת כימותרפיה וההקרנות. טיפול זה יכול להקטין את המחלה ולשפר את הסימפטומים של המטופל; וב-15%-20% מהמקרים - אף לרפא (לצערי מדובר במעט מקרים בהם מושג ריפוי; אם כי הסיכוי עדיין קיים).

רוב החולים נשארים במעקב בתום הטיפול הכימותרפי וההקרנות. בדרך כלל, מחלתם נעצרת לחודשים ספורים. בעבר, רק אם מחלתם היתה מתקדמת לשלב 4 (כלומר: שלב בו התפתחו גרורות לאברים  נוספים) - היו קיימים טיפולים נוספים, שיכולים לסייע לחולה ולשפר את מצבו.

בספטמבר 2017 פורסם בכתב העת המדעי The New England Journal of Medicine מחקר פורץ דרך על טיפול אימונותרפי, דורבאלומאב (Durvalumab), שהצליח לעצור את המחלה, בקרב חולים בסרטן ריאה בשלב 3 (לא נתיח) למשך כ-17 חודשים, בהשוואה לטיפול המקובל כיום שמצליח להשיג חציון זמן עצירת מחלה משך כ-5 חודשים בלבד.

למעשה, זו פעם ראשונה שיש טיפול שמשפר את מצב החולים בשלב זה של המחלה - ומאפשר לנו לתת להם אופק ותקווה. מחקר זה הגדיר מחדש את הטיפול בחולים עם סרטן ריאה בשלב מתקדם מקומית והגדיל את סיכויי הריפוי שלהם באופן משמעותי".