חרדה חברתית: טיפול בשורש הבעיה

חרדה חברתית היא שם כולל לחשש או דאגה ממצבים חברתיים שונים או מביצוע פעולות מסוימות בפומבי. החששות והדאגות עלולים לנהל את המטופל ולפגוע בתפקוד היומיומי שלו, בתחומים שונים.

כיצד פוגעת החרדה החברתית בתפקוד היומיומי?

לחרדה חברתית יש שלושה מרכיבים עיקריים:

1. הימנעות: ניסיון להתרחק מסיטואציות שגורמות לחרדה. בגיל ההתבגרות, הנער/ה יעדיפו לא ללמוד לבחינה, לא להגיע למבחן; ובמקרים קשים - לנשור מבית הספר. בגילאים בוגרים, החרדה עלולה להתבטא כפחד קהל: המרצה יימנע ממתן הרצאה בפני קהל שהוא אינו מכיר; הבחור יימנע מלדבר עם בחורה שמוצאת חן בעיניו, כי הוא יחשוש מדחייה.
   
2. התקפי חרדה: חשיפה לגורם המלחיץ מביאה לסימפטומים של חרדה והפעלת תגובה הידועה בכינוי: fight or flight (הילחם או ברח) שנועדה לשמור עלינו מפני סכנות: דפיקות לב, רעד, קוצר נשימה, כאבי בטן, סחרחורת, הזעת יתר ואודם בפנים. התוצאה של תגובה זו עלולה להיות שיתוק - חוסר יכולת לפעול, לזוז או לדבר.
   
   
3. התמקדות בפחד מכישלון: הנער/ה שעומד בפני מבחן יחשוב ללא הרף על החרדה שתשתק אותו; המרצה שצריכה להופיע בפני קהל גדול תתמקד ברגע שבו היא שוכחת מה רצתה לומר. מנגנון זה עלול להיות נבואה שמגשימה את עצמה; ההתמקדות בחרדה הצפויה גורמת לציפייה להתממש.

לעתים החרדה עמוקה - והמצוקה פוגעת באיכות החיים. צילום: שאטרסטוק

מהם המאפיינים הייחודיים של חרדה חברתית בגיל הנעורים?

בגילאי חטיבת הביניים והתיכון, עלולים בני נוער לפתח חרדת בחינות.

כשהחרדה אינה חמורה, היא באה לידי ביטוי עוד לפני הבחינה. הנער/ה יימנעו מללמוד לקראת המבחן, או ילמדו פחות ממה שהיו רוצים.

צורה קשה יותר של חרדת בחינות היא חישכון (בלק אאוט). הנער/ה מגיעים לבחינה אחרי שלמדו לקראתה כנדרש, כשהם מוכנים היטב ושולטים בחומר. בשעת המבחן, במקום להפגין את ידיעותיהם, הם חשים לפתע כי כל החומר נשכח - והם אינם מסוגלים להשיב על השאלות.

הביטוי החמור ביותר של חרדת המבחנים הוא הימנעות מוחלטת ונשירה מהתיכון. הנער/ה מפסיקים ללכת לבית הספר, כדי לא להתמודד עם אתגרים שעלולים להביא לכישלון.

מהם הגורמים המעוררים את החרדה החברתית בגיל ההתבגרות?

בגיל ההתבגרות, חרדת הבחינות היא לעתים רק קצה קרחון של מה שמתרחש בתוך נפש הנער/ה. כלומר: החרדה למעשה מהווה ביטוי חיצוני של בעיה עמוקה ונרחבת יותר.

ישנם בני נוער מסתגרים, מסרבים להשתתף בטיולים השנתיים של בית הספר או נמנעים מלהגיע לטקסים ומסיבות. כאשר זה המצב - יש לבדוק האם למעשה מדובר בקשיי תקשורת (אם זה אכן מקור הבעיה, הטיפול צריך להתמקד בכך).

במקרים אחרים, חרדות חברתיות משמשות מעטה חיצוני לדיכאון. נער/ה שלמראית עין מתפקד כרגיל במשך השנה, מתקשה לגייס בתקופת הבחינות את הכוחות הנדרשים ללימוד ולהצלחה בבחינות, בעקבות הדיכאון. במצב כזה, הנער/ה יגלו דפוסי הימנעות וכלל לא ייגשו לבחינות.

מהו הביטוי של חרדות חברתיות אצל מבוגרים, שכבר אינם נאלצים לעבור בחינות או לעמוד במבחנים?

אצל מבוגרים, מדובר בחרדת ביצוע: שחקן - יימנע מלגשת לאודישן; פרופסור מנוסה, בקי וידען - יימנע מהרצאה בפני קהל. זאת, בשל חרדה שאינה מאפשרת לסובל ממנה להתמודד עם המשימה.

חרדה חברתית עלולה להיות גם מכשול ביחסים בין-אישיים: בחור נכנס לבר - ואינו מצליח לדבר עם בחורה בה הוא מעוניין.

כיצד מאבחנים האם אכן מדובר בחרדה חברתית?

הדבר החשוב ביותר, לקביעת מהות החרדה ודרך ההתמודדות עמה - הוא הבנת מקור הבעיה. חרדה חברתית עשויה לנבוע מסיבות שונות. כדי שנוכל לטפל בסימפטום, ראשית עלינו להבין מה הבעיה.

זו הסיבה שיש חשיבות גדולה לתהליך אבחון מסודר ומעמיק, אצל פסיכיאטר מומחה. לאחר שיש אבחנה - הפסיכולוג יוכל להציע טיפול פסיכולוגי קלאסי שיטפל בסימפטום, אך זאת רק לאחר שמקור הבעיה אותר.

כדי להגיע לאבחנה מלאה של מקור הבעיה, חשוב לבדוק את תפקוד האדם, בשני המעגלים החשובים, על פי פרויד - עבודה ואהבה.

בבואנו לאבחן בני נוער, המעגלים החשובים לבדיקה הם לימודים ויחסי אנוש באופן כללי.

מעגל נוסף, שחשוב להתייחס אליו בתהליך אבחון הבעיה אצל מתבגרים, הוא המעגל המשפחתי (כלומר: ההורים ואופן התמודדותם עם חרדת הבחינות של המתבגר/ת שלהם). חשוב לבדוק האם מדובר בהורים המציבים דרישות גבוהות מאד ודוחפים להצלחה והישגיות, מבלי להתחשב ביכולות או ברצונות של המתבגר/ת.

כאשר מדובר בבני נוער, חשוב גם לשלול או לאתר לקויות למידה. יש לקויות למידה המאובחנות בגילאים מאוחרים למדי (לעתים בגיל 15!) - הנער/ה וסביבתם אינם מודעים לבעיה ואינם מתייחסים לבעיה כנדרש. כך, חרדה מפני כישלון צפוי עלולה להוביל לדפוסי הימנעות.

לעתים חרדות חברתיות משמשות מעטה חיצוני לדיכאון. צילום: שאטרסטוק 

מהו הטיפול הנכון לחרדות חברתיות?

הטיפול בחרדות חברתיות הוא בעיקרו טיפול פסיכולוגי. הטיפול המקובל ביותר במקרים בהם מדובר בחרדה חברתית הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). עם זאת, כאמור, ההחלטה על סוג הטיפול תלויה בראש ובראשונה בהבנת בסיס הבעיה.

חשוב מאד שהטיפול יכלול הדרכת הורים; בנוגע למבוגרים, חיוני כי המערך שמקיף את המטופל (בני-זוג, משפחה וכו') - יהיה מעורב בטיפול.

בדרך כלל, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי יעיל מאד. עם זאת, לעתים החרדה עמוקה - והמצוקה פוגעת באיכות החיים עד כדי כך, שיש ללוות את הטיפול הפסיכולוגי בתמיכה תרופתית. כמובן, גם התאמת התרופה הנכונה לבעיה המסוימת של המטופל - חייבת להתבסס על הבנת מקור הבעיה.

כיצד מתאימים את הטיפול התרופתי למטופל?

כאמור, הטיפול התרופתי נותן מענה לבעיה עצמה ולא לסימפטום - ולכן הטיפול תלוי באבחנה נכונה של מקור החרדה אצל המטופל/ת.

הפסיכיאטר המטפל יחליט האם יש לטפל באמצעות תרופות ממשפחת ה-SSRI, נוגדות דיכאון וחרדה, היעילות בהפחתת רמת החרדה הקבועה ושיפור מצב הרוח. לעתים תרופות אלה אף מסייעות בהעלאת הביטחון העצמי.

קבוצה אחרת של תרופות מיועדת לטיפול נקודתי. תרופות אלה ניתן ליטול כדי להיטיב להתמודד עם סיטואציה שמוכרת כמעוררת חרדה - והן אינן מיועדות לשימוש קבוע יומיומי (למשל: ערב הרצאה בפני קהל גדול).

האם חרדות חברתיות חולפות באמצעות טיפול?

ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר, כך גדלים סיכויי ההצלחה של הטיפול. הפרעות חרדה מתחילות סביב גיל 12 - ולכן על ההורים להיות ערים כבר בתחילת גיל ההתבגרות לסימני אזהרה (הימנעות, הסתגרות, פחד קיצוני מפני כישלון, התקפי חרדה).

התמודדות מוצלחת עם חרדות חברתיות תלויה גם בחקר והבנת מקור החרדה. לכן חשוב להבין את הממד בה החרדה דומיננטית - תקשורתי, נפשי או אחר.

ככלל, הפרוגנוזה תלויה בחומרת הבעיה, בממד שבה הבעיה מתבטאת ובהתערבות הטיפולית המתאימה. אנשים מסוימים יצליחו לתפקד בהיבטים השונים של חייהם, אך יתנהלו כל העת סביב החרדות שמלוות אותם; אנשים אחרים עלולים לקרוס תחת עול החרדות ולהפסיק לתפקד. למרה השמחה, רבים מצליחים להתגבר על החרדות.

לסיכום: חרדות חברתיות הן מנת חלקם של מתבגרים ומבוגרים כאחד. חרדות אלה לובשות אופי שונה, בהתאם לשלב החיים בו הן מופיעות. כדי להתמודד בהצלחה עם חרדות חברתיות, בראש ובראשונה יש לאבחן את מקורן (החרדות עשויות לנבוע מסיבות רבות ושונות). כך, בעקבות הבנת מקור החרדה - ניתן להתאים את הטיפול שייגע בשורש הבעיה. הטיפול בחרדות הוא בעיקרו פסיכולוגי. לעתים, תינתן תמיכה תרופתית. הסיכוי להחלים מחרדות חברתיות תלוי רבות באבחנה מוקדמת ונכונה, הבנת מקור הבעיה וטיפול נכון שנותן מענה כולל למורכבות של הבעיה והמטופל/ת.

ד"ר זיוה ברכה היא מומחית בפסיכיאטריה ומומחית בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר; מומחית בהפרעות חרדה, חרדת בחינות, חרדה חברתית, דיכאון והפרעות תקשורת.

 סייעה בהכנת הכתבה: שרית שיר, כתבת zap doctors.