שושנת יריחו: כל מה שחשוב לדעת

בשבועות האחרונים חלה עלייה במספר האנשים שפנו לקבלת טיפול רפואי בשל חשש ללישמניאזיס של העור (הנקראת גם שושנת יריחו), הנגרמת כתוצאה מעקיצה של זבוב החול ומתבטאת בפצעים מוגלתיים על פני העור, שלרוב משאירים צלקות בלתי אסתטיות, בייחוד על הפנים.

במקביל לדיווחים אלה, בשבוע האחרון עוסק השיח הציבורי - בעיקר ברשתות החברתיות - בהכרזות על התפרצות של ממש בישראל. כדי לבדוק האם אמנם מדובר בהתפרצות, פנינו למשרד הבריאות כדי לברר עוד פרטים בנושא (התשובות בפנים). אבל לפני כן, כדאי לעצור רגע ולברר: מהי בכלל שושנת יריחו? איך נדבקים? ומה הכי חשוב לדעת?

מהי לישמניאזיס (שושנת יריחו)?

לישמניאזיס היא קבוצה של מחלות שונות, שמקורן בטפיל חד תאי מהסוג לישמניה (Leishmania), שמועבר באמצעות עקיצה של זבובי חול. לדברי פרופ' גד בנעט, מנהל ביה"ס לרפואה וטרינרית של האוניברסיטה העברית, בישראל מוכרות שתי מחלות לישמניאזיס שונות, שנגרמות ממינים שונים של הטפיל:

• שני מינים של לישמניאיזיס גורמים בישראל ללישמניאזיס של העור (מכונה גם "שושנת יריחו") - המחלה הנפוצה והמוכרת יותר מבין אלו הנגרמות על ידי טפילי לישמניה, המתבטאת בכיבים מוגלתיים וכואבים על העור. מינים אלו מכונים לישמניה טרופיקה ולישמניה מייג'ור.
  
  
• המין הנוסף של הטפיל שמצוי בארץ ובכל אזור אגן הים התיכון נקרא לישמניה אינפנטום, טפיל הגורם ללישמניאזיס של האיברים הפנימיים - מחלה נדירה בבני אדם בישראל, שבדרך כלל איננה מתבטאת בפצעים חיצוניים, אך עלולה לגרום למוות!

זבוב החול. ההידבקות נגרמת רק על ידי עקיצת זבובת החול. צילום: שאטרסטוק

כיצד מועברת שושנת יריחו?

לכל אחד ממיני טפיל הלישמניה יש חיית מאגר, שבגופה הוא יכול להתקיים.

בישראל, חיות המאגר של מיני הלישמניה שגורמים ללישמניאזיס של העור הן שפני סלע ו/או מכרסמים (כדוגמת: פסמון); חיות המאגר של מין הלישמניה שגורם ללישמניאזיס של האיברים הפנימיים הן כלבים.

פרופ' בנעט מדגיש: "חשוב לציין שההידבקות נגרמת רק על ידי עקיצת זבובת החול - ולא באופן ישיר מחיית המאגר!".

פרופ' בנעט מסביר כי זבובי חול דומים יותר ליתושים, מאשר לזבובי הבית המוכרים. הם קטנים, טווח המעוף שלהם קצר בהרבה מזה של היתושים (1 עד 3 קילומטרים); הם יותר "קופצים" מאשר "עפים". למרות שמם, הם מתפתחים בקרקע לחה ולא דווקא בחול. בדומה ליתושה, גם זבובת החול זקוקה ל"ארוחת דם" כדי ליצור ביצים ולכן היא זו שעוקצת.

בטבע, מועברת מחלת הלישמניאזיס של העור בין אוכלוסיית שפני הסלע לזבובי החול; ההידבקות של בני האדם מקרית ומתרחשת כאשר זבובת חול עוקצת בן אדם מספר ימים עד שבועות לאחר שעקצה שפן סלע נגוע בגורם המחלה.

מהי רמת הסיכון בישראל, לחלות בשושנת יריחו?

על פי נתוני משרד הבריאות, לאגף לאפידמיולוגיה דווח מתחילת 2018 ועד היום על 50 חולים חדשים בלישמניאזיס של העור, מהם 82% יהודים, 6% מוסלמים, 10% עובדים זרים והיתר ממוצא לא ידוע.

טווח הגיל של החולים המדווחים 0-88 שנים: 32% בני 0-14 ,40% בני 15-44, 20% בני  45-64 ו-8% בני 65 ומעלה.

על פי הנתונים, רוב המקרים דווחו מלשכות הבריאות של נפת רמלה (15 - מיישובי השומרון), מחוז ירושלים (10 - בעיקר ממעלה אדומים, ירושלים, נוקדים ותקוע) ומחוז דרום (9 - בעיקר מיישובי הערבה).

רוב החולים היו תושבי ישובים, שבהם ידועה העברה מקומית של המחלה בשנים האחרונות; מיעוטם תושבי ישובים בהם לא קיימת העברה מקומית של המחלה, אשר נדבקו שלא במקומות המגורים.

על אף העלייה בשיעור הפונים לקבלת טיפול רפואי בשבועות האחרונים, נתוני הדיווח למשרד הבריאות מצביעים דווקא על ירידה בשיעורי התחלואה בארץ בשנים האחרונות: מ-4.5 מקרים לכל 100,000 אנשים בשנת 2012 - עד ל-2.3 מקרים לכל 100,000 אנשים בשנת 2017.

להלן השוואה בין מספר הדיווחים בשנת 2016 לשנת 2017 (באדיבות משרד הבריאות):

פרופ' בנעט מסביר את הנתונים: "העלייה במספר ההידבקויות של בני האדם בישראל מתרחשת לעתים קרובות באזורים שבהם מקימים ישובים חדשים או שכונות חדשות בשטחים שהיו קודם לכן שטחים פתוחים; ושבהם כבר יש סירקולציה של הטפיל בין חיות המאגר לזבובי החול - ולכן באופן טבעי ייעקצו גם בני האדם שמגיעים לשם. סיבה נוספת יכולה להיות יצירת תנאי התרבות טובים לשפני הסלע ולמכרסמים, כגון: צמחיה, גינות ו/או ביוב, בעיקר בפריפריה של ישובים".

מתי חשוב ללכת להיבדק?

ע"פ משרד הבריאות (מתוך נייר עמדה שפורסם ביולי 2016) לקביעת מקרה תחלואה בלישמניאזיס יש צורך באבחון קליני ואבחון מעבדתי של דגימה מהאזור הנגוע (תרבית, בדיקה מיקרוסקופית או בדיקת PCR לזיהוי DNA של הטפיל). לכן, בכל מקרה של נגע עורי מתמשך, שאינו כואב ובעל ריפוי איטי יש לפנות לבדיקת רופא. אחד המאפיינים הבולטים ביותר של עקיצת זבובת החול הוא משך הזמן שלוקח לכיב להתרפא (לעומת הפצעים שנגרמים כתוצאה מרוב עקיצות היתושים - ומחלימים תוך מספר ימים).

מהו הטיפול במחלה?

ע"פ משרד הבריאות, נכון להיום עדיין לא נמצא טיפול אולטימטיבי ללישמניאזיס. הטיפולים הקיימים כיום נעים מטיפול תרופתי בבית ועד כדי טיפול תרופתי באשפוז; כאשר מדובר בטיפולים מורכבים, הם ניתנים רק במקרים שבהם הוכח במעבדה שהנגע הוא אכן נגע של לישמניאזיס ומותאמים לכל אדם, ביחס לגילו, חומרת הנגעים, אזור העקיצה בגוף, היסטולוגיה רפואית וכו'.

כך, למשל (מתוך נייר העמדה של משרד הבריאות):

• טיפול תרופתי (Pentostam) הניתן בזריקה ישירות לתוך הנגע - הזריקה ניתנת בתדירות של אחת לשבוע, עד אחת לשלושה שבועות, בהתאם לקצב ההחלמה.
  
  
• טיפול תרופתי (Leshcutan) משחתי - על המטופל למרוח את המשחה על הנגעים, בתדירות של פעמיים ביום, למשך כ-21 יום. הטיפול המשחתי אינו מתאים לנגעים בפנים, היות שהוא יוצר דלקת בעור ובפנים; כך, הטיפול עלול לגרום להצטלקויות לא אסתטיות ולכן יש להימנע ממריחת המשחה על נגעים בפנים.
  
  
• טיפול תרופתי (Impavido) באמצעות טבליות - טיפול באמצעות טבליה במינון גבוה, שאותה על המטופל ליטול 3 פעמים ביום, למשך 52 יום. היות שטיפול זה כרוך בתופעות לוואי רבות, הוא ניתן רק במקרים קשים במיוחד.
  
  
• טיפול בחנקן נוזלי - בטיפול זה, צורבים את הנגעים בחנקן נוזלי (בדומה לצריבת יבלות ו/או שומות), בתדירות של אחת לשבוע-חמישה שבועות. היות שהצריבה עלולה לגרום לשינוי של צבע העור, הטיפול אינו מתאים לנגעים בפנים ו/או לילדים.
  
  
• טיפול פוטודינמי (PDT) – טיפול פוטותרפיה הכולל סדרה של 9-11 טיפולים, שבהם מורחים משחה על הנגעים ולאחר כשלוש שעות חושפים את הנגעים לקרני אור אדומות (מנורות UVB). תדירות הטיפולים היא אחת לשבוע או אחת לשבועיים.

נגעים מוגלתיים וכואבים. איור: שאטרסטוק

כיצד ניתן למנוע את ההידבקות במחלה?

ממשרד הבריאות נמסר כי במסגרת תכנית הסיוע לרשויות המקומיות, להפחתת מפגעי לישמניאזיס (החלטת ממשלה מס' 1973 מיום 29 בספטמבר 2016), פועל המשרד בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה וגורמים נוספים לצמצום התחלואה בלישמניאזיס, ומבצע חקירות אפידמיולוגיות לזיהוי תחלואה חדשה ולניטור מגמות תחלואה ומפעיל את המעבדה לאנטומולוגיה, העוסקת בזבובי החול מעבירי המחלה.

לדברי פרופ' בנעט קשה מאוד להדביר את זבובי החול בצורה אפקטיבית; לכן, ההתגוננות הטובה ביותר היא מניעת היעקצות, הן של בני אדם והן של חיות המאגר.

כך, למשל:

הרחקת חיות המאגר מבני האדם - מכיוון שלא ניתן למנוע את הידבקות חיות הבר; ולאור העובדה שזבובי החול אינם יכולים לעוף לטווח רחוק, האמצעי הטוב ביותר הוא להרחיק את חיות הבר מסביבת בני האדם (למשל: לפרק מסלעות של שפני סלע בסביבת ישובים, לעיתים קרובות אלו מסלעות שנוצרו על ידי האדם בעת פינוי של שטח לבניה חדשה וגירוף הסלעים לערימות בשולי השטח).

הקטנת החשיפה של בני האדם לזבובי החול - זבובי החול פעילים בעיקר בשעות החשיכה (משעות בין הערביים - ועד עלות השחר) ובדרך כלל אינם אוהבים טמפרטורות קרות. לכן, כדי להימנע מעקיצות, מומלץ להפעיל מזגן או מאוורר בבית, להימנע מהסתובבות באזורים מועדים בשעות הפעילות וללבוש בגדים ארוכים, בעיקר כאשר יוצאים לטבע או לאזור מועד לפורענות ולהתמרח בחומרים דוחי יתושים וזבובי חול.

הרחקת זבובי חול מחיות המאגר  - כאמור, בישראל חיות המאגר של המינים שגורמים ללישמניאזיס של העור (שושנת יריחו) הן שפני סלע ו/או מכרסמים כדוגמת פסמון; וחיות המאגר של המין שגורם ללישמניאזיס של האיברים הפנימיים הן כלבים. כדי להרחיק את זבובי החול מכלבים ולמנוע מהם להדביק אותם, ניתן להשתמש בקולרים ייעודיים או תכשירים בטפטוף על העור spot one, שהוכחו מדעית כדוחים את זבובי החול - מה שלא מתאפשר כדי למנוע את ההידבקות של שפני הסלע והמכרסמים (שעליהם לא ניתן לענוד קולרים).

לסיכום: מחלת הלישמניאזיס של העור (שושנת יריחו) מועברת רק באמצעות עקיצה של זבובת חול, שנדבקה במחלה מחיית מאגר. לכן, מומלץ למנוע את העקיצות. בכל מקרה של נגעים מוגלתיים וכואבים, שנגרמו כתוצאה מעקיצה ואינם מחלימים כעבור שבועיים - יש לגשת לבדיקה רפואית.

מידע נוסף על לישמניאזיס באתר משרד הבריאות.