התקף לב: מניעה לטווח רחוק
סיבות רבות עלולות לגרום להתקף לב: השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית קבועה, רמה גבוהה של שומנים בדם, לחץ דם גבוה, סוכרת ועוד. במרכז האירוע הלבבי עומדות טסיות הדם, שלמעשה "אחראיות" ליצירת קריש הדם החוסם את העורק. מהו הטיפול התרופתי המומלץ?
מחלת לב כלילית היא הסיבה העיקרית לתחלואה ותמותה בעולם המערבי. בישראל מחלת לב כלילית נמצאת "רק" במקום השני, כגורם לתחלואה ותמותה (לאחר מחלת הסרטן).
טסיות דם הן למעשה שברי תאים, מתא גדול יותר הנקרא "מגה קריוציט". הנטייה הטבעית של טסיות דם היא להיצמד זו לזו, בתהליך הנקרא "צימוד" - תהליך המעלה את הסיכון לקריש דם בעורקי הלב, דבר הגורם לחסימה של זרימת הדם בעורקי הלב ובעקבות זאת לאירוע לבבי ("התקף לב").
בהתאם לכך, הטיפול בתרופות "נוגדי טסיות" הוא למעשה הטיפול העיקרי באירועי לב חריפים (ובהמשך, כמובן, הטיפול מסייע במניעת אירועי לב נוספים העלולים להתרחש).
מניעת אירועי לב חוזרים היא אכן אחד האתגרים המשמעותיים של רופאי הלב. צילום: שאטרסטוק
מהן התרופות המומלצות כנוגדי טסיות?
נכון להיום, קיימות 2 קבוצות עיקריות של נוגדי טסיות, שניתנות בכדור.
יש נטייה לבלבל בין תרופות מסוג נוגדי קרישה, לבין תרופות שמשמשות כנוגדי טסיות. תרופות נוגדות טסיות אינן נוגדות קרישה. מדובר בתרופות שנוגדות את תהליך צימוד הטסיות, הקרוי גם אגרגציה (Aggregation).
התרופה הראשונה מקבוצת נוגדי הטסיות היא אספירין - התרופה הידועה והוותיקה ביותר. מדובר בתרופה המומלצת הן למניעה ראשונית (כלומר: לפני שהתרחש אירוע לב); והן למניעה שניונית (כלומר: לאחר שכבר התרחש אירוע לב).
הסוג השני של נוגדי הטסיות הוא תרופות הנוגדות את הקולטן (רצפטור) ל-ADP. הקבוצה הזו של התרופות אינה ניתנת לבד - אלא כתוספת לאספירין. כאן, ניתן לבחור בין שלוש אופציות של תרופות: פלביקס, אפיינט, וברלינטה.
במחקרים ניתן היה לראות שאם מטפלים במשלב של אחד מנוגדי טסיות אלה, בנוסף לאספירין, הן גורמות להפחתה של אירועי אוטם שריר הלב, שבץ מוחי ומוות לבבי בכ-20% (בהשוואה לנטילת אספירין בלבד). הטיפול בתכשיר ברלינטה הוא היחיד מבין שלוש החלופות, שהראה גם הפחתה בתמותה.
מהי ההמלצה העדכנית, לאור כל הנתונים האלה?
איגודי הקרדיולוגים האירופאי והאמריקאי נתנו לנוגדי הטסיות התוויה מדרגה ראשונה, לטיפול בחולים עם אירוע לבבי חריף (בעיקר לחולים המיועדים לעבור צנתור לב כלילי).
השימוש המשולב של אספירין ונוגדי הקולטן ADP (מ-3 התרופות) חשוב בעיקר במספר קבוצות חולים, כגון: סוכרתיים (בין היתר לאור העובדה שבמחלת הסוכרת יש יותר שפעול טסיות).
קבוצה שנייה היא חולים שעברו אירוע לב חריף וקשה, מכיוון שאצל חולים אלה יש יותר שפעול של טסיות הדם, מה שמעלה את רמות הסיכון לצימוד טסיות. כך, יש סיכון גבוה לקרישי דם. קבוצות חולים אלה "ירוויחו" יותר מהטיפול המשולב, לעומת טיפול עם אספירין בלבד.
עד לאחרונה היה נהוג לתת את השילוב התרופתי לשנה אחת בלבד; ולאחר מכן, להמשיך רק עם אספירין. בשנים האחרונות, מחקרים מראים שטיפול ממושך יותר - מעבר לשנה - גרם להפחתה באירועים לבביים חוזרים ובצורך בצנתורים נוספים, בהשוואה לחולים שטופלו בנוגדי טסיות רק משך שנה אחת.
כיום ידוע כי אדם שעבר אירוע לב ממשיך להישאר בסיכון מוגבר לאירוע נוסף. לפיכך, נשאלת השאלה מהו הטיפול המיטבי ולכמה זמן מומלץ ליטול אותו? כאשר לוקחים תרופות נוגדות טסיות, צריך להבין שקיימת עלייה בסיכון לדמם.
אי לכך, ברור שלאנשים מבוגרים מאד, בעלי סיכון לדימום, עדיף לסיים את הטיפול בנוגדי טסיות לאחר שנה. לעומת זאת, אצל אנשים צעירים יותר (במיוחד לחולים עם מחלה טרשתית מפושטת בעורקי הלב) - עדיף טיפול ממושך, מעבר לשנה.
תרופות נוגדות טסיות הן בעלות תפקיד משמעותי במניעת אירועים לבביים. צילום: שאטרסטוק
הרפואה הטובה ביותר היא המניעה. כיצד ניתן למנוע אירועי לב חוזרים?
מניעת אירועי לב חוזרים היא אכן אחד האתגרים המשמעותיים של רופאי הלב. השיפור ביכולות הצנתור והטיפול המהיר בבתי החולים, הביא למצב שאדם שעבר אירוע לבבי משתחרר וחוזר לחייו תוך ימים ספורים. עם זאת, הדרך להחלמה ארוכה ומורכבת יותר. כדי להקטין את הסיכון לאירוע לב חוזר, יש צורך לשנות את אורח החיים (לרבות הפסקת עישון, הקפדה על פעילות גופנית קבועה, תזונה מתאימה ונטילת טיפול תרופתי מתאים, לעיתים לאורך זמן).
לסיכום: תרופות נוגדות טסיות הן בעלות תפקיד משמעותי במניעת אירועים לבביים (מניעה ראשונית או מניעה שניונית). מומלץ להיוועץ בקרדיולוג בנוגע לתרופה המומלצת. לעתים, על רקע סיכון לדימום, עדיף להימנע מנוגדי טסיות. כמובן, חשוב לזכור כי המניעה הטובה ביותר היא שינוי אורח החיים.
ד"ר אלעד אשר הוא מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב; וסגן מנהל המערך הקרדיולוגי, בית החולים "אסותא" באשדוד.