שלפוחית רגיזה: לא להתבייש - לטפל!
האם את ממהרת לשירותים פעמים רבות ביום - וחוששת לצאת מהבית? מומלץ לבצע מספר שינויים באורח החיים (למשל: פחות קפאין). אם הבעיה לא נפתרה, מומלץ להיעזר בטיפול תרופתי או בשני טיפולים חדשניים: זריקת בוטוקס וקוצב שלפוחית שתן
כולנו מכירים את המראה הנפוץ: תורים ארוכים של נשים בחדרי שירותים במקומות ציבוריים - אבל איננו מייחסים לכך את המשמעות הנכונה. נשים רבות סובלות משלפוחית רגיזה ומהליכה תכופה לשירותים, אך אינן יודעות שמדובר בבעיה רפואית.
תחושת הדחיפות מריצה נשים רבות בתכיפות לשירותים - וגורמת להן אי נעימות בחיי היומיום. בשל המבוכה, נשים רבות ממשיכות לחיות עם הבעיה מבלי לגשת לרופא.
החדשות הטובות הן שיש פתרונות חדישים, שמשפרים את אופן ההתמודדות עם הבעיה. אי הנעימות אינה גזירת גורל. מעתה, את יכולה בהחלט להפסיק להגביל את עצמך ביציאה מהבית.
מהי שלפוחית רגיזה?
שלפוחית רגיזה מוגדרת כהליכה תכופה לשירותים - כ-10 פעמים ומעלה בתוך 24 שעות, ללא קשר לכמות הנוזלים שהאדם שותה. לעתים, נגרמת דליפת שתן - בגלל שילוב של דחיפות ותכיפות למתן שתן (וחוסר יכולת להתאפק, על אף הרצון להתאפק).
רוב הנשים הסובלות מהתופעה אינן יודעות שיש פתרונות למצב. כך, הן ממשיכות לסבול מחוסר נעימות, מוגבלות בפעילות וסובלות מ"תאונות" מביכות. הן בוחרות להתעלם מכך - ולחיות עם הבעיה.
כיצד נוצרת בעיית שלפוחית רגיזה?
שלפוחית רגיזה היא בעיה תפקודית-עצבית - שאין לה סיפור רקע משפחתי; לא ברור מדוע הבעיה נוצרת דווקא אצל מי שסובל ממנה - ולא אצל אדם אחר.
עם זאת, ברור שהבעיה אינה מתקנת את עצמה, ללא התערבות חיצונית כלשהי. למעשה, הליקוי הוא בסף הרגישות של השלפוחית, כאשר המרכז העצבי בעמוד השדרה אינו מווסת היטב את המסרים הנשלחים מהשלפוחית. כך, המוח מקבל מסרים מוטעים בתשדורות מהשלפוחית - ו"שולח" את האשה הסובלת מכך לשירותים, גם כאשר השלפוחית אינה מלאה.
המלצות להימנע מעישון ושתיית אלכוהול. צילום: שאטרסטוק
מי סובל משלפוחית רגיזה? מה עלול להחמיר את הבעיה?
שכיחות הופעת הבעיה עולה עם הגיל, אבל גם נשים צעירות עלולות לסבול מהבעיה כבר סביב גיל 18 ואילך. שכיחות הבעיה באוכלוסייה עשויה להגיע לכ-30%; בגילאים מבוגרים, השכיחות אף מגיעה לכ-50%.
אורח חיים נחשב סיבה עיקרית להחמרת המצב. לכן, חלק מהטיפול כולל גם המלצות להימנע מעישון ושתיית אלכוהול, להפחית את צריכת הקפאין (חומר משתן) ולהפסיק לשתות לפחות שעתיים לפני השינה. יודגש כי המלצות אלה תקפות גם לאחר קבלת הטיפולים החדשניים, אותם נסקור במאמר זה.
מהו הטיפול המוכר בשלפוחית רגיזה?
עד לאחרונה, מלבד שינויים באורח החיים - היה רק טיפול תרופתי, שהצלחתו לאורך הזמן נחשבת נמוכה. התרופות גורמות לשיתוק חלקי של שריר השלפוחית; השפעתן הולכת ויורדת עם הזמן.
תופעת לוואי מוכרת של התרופות: תחושת יובש בפה, המציקה למטופלות (וגורמת קושי להתמיד בנטילת התרופות). כיום יש גם טיפולים חדשניים, המתאימים לנשים רבות המוכנות לנסות את הטיפולים, כדי לפתור את הבעיה.
האבחון נעשה על ידי תשאול. צילום: שאטרסטוק
כיצד מתבצע האבחון?
המבוכה וההכחשה של הבעיה גורמות לכך שבדרך כלל תהליך האבחון נמשך שנים. יעידו על כך מראות התורים הארוכים בחדרי השירותים של נשים, במקומות ציבוריים.
האבחון נעשה על ידי תשאול, בדיקת שתן (כדי לשלול ממצאים אחרים) ורישום מסודר של מספר הפעמים שהמטופלת הולכת לשירותים (כדי להבין את חומרת הבעיה). בעקבות האבחון, נהוג להציע שינוי באורח חיים; ולעתים גם טיפול תרופתי (בחלק מהמקרים).
מהם הטיפולים החדישים המוצעים כיום לטיפול בשלפוחית הרגיזה?
- הזרקת בוטוקס לשלפוחית, כדי לשתק את השריר: ההזרקה נעשית בעזרת מצלמה זעירה, שמוחדרת לשלפוחית - ומזריקה לשריר במיקום מדויק. הטיפול נעשה בהרדמה מקומית במרפאה. לאחר כ-45 דקות (טיפול ומנוחה) אפשר לחזור הביתה. החזרה לשגרה מידית. בכ-4% מהמקרים יש תגובת יתר של השלפוחית לחומר (שיתוק זמני של השלפוחית). כמו כן, החומר מתפרק ויעילותו זמנית - כך שיש לחזור על הטיפול מדי שנה. הטיפול יעיל בהפחתת התדירות של מתן שתן ומניעת דליפת שתן. הטיפול חדשני ואינו כלול בסל התרופות (הטיפול החל בארה"ב לפני כשבע שנים). הזרקת בוטוקס מציגה יותר הצלחות מאשר הטיפול התרופתי, אולם לא משתמשים בבוטוקס לפני שנכשל הטיפול התרופתי.
- השתלת קוצב לטיפול עצבי: טיפול מקובל באירופה ובארה"ב (מזה כ-12 שנים). הטיפול כולל השתלת אלקטרודה, שמגיעה למרכז העצבי בעצם הזנב (בעמוד השדרה) - שם מצוי מוקד הבעיה. הקוצב משנה את התשדורות - והוא היחיד שנועד לטפל בבעיה עצמה (על ידי מתן גירוי עצבי תקין). גם טיפול זה אינו נכלל בסל התרופות. הטיפול ניתן גם בהתוויה של דליפת צואה (המתרחשת בעקבות אותו ליקוי בשידור העצבי). הטיפול אמבולטורי ונחלק לשני חלקים: הכנסת האלקטרודה, המתנה משך שבועיים (כדי לוודא שהאלקטרודה עובדת); 2. הכנסת הקוצב (שבו נמצאת הבטרייה) - מתחת לעור. הטיפול נמשך כ-30-45 דקות ואפשר לקום וללכת הביתה מיד לאחר מכן. אין צורך בהרדמה - אלא בטשטוש. לאחר הטיפול, ניתן לחזור מיד לשגרה. יש לנהל יומן מעקב נוזלים יומי. הטיפול נחשב חד פעמי. הבטרייה מחזיקה מעמד שש שנים - ולאחר שהבטרייה נגמרת, יש להחליף אותה. הטיפול מוכיח את עצמו ומניב תוצאות מוצלחות; הטיפול מוצע למי שאינה מעוניינת בטיפול תרופתי או בהזרקת בוטוקס. אין הגבלות על האפשרות לעבור טיפול השתלת קוצב.
לסיכום: על אף המבוכה הנגרמת מהבעיה השכיחה - אין להתעלם מדליפת שתן ולהדחיק את הבעיה. חשוב לדעת: קיימים טיפולים חדשניים ומוצלחים, העשויים לסייע מאוד למטופלת ולהפסיק את אי הנעימות, שיבוש שגרת החיים והפגיעה באיכות החיים.
ד"ר גיל לוי הוא אורו-גינקולוג, מנהל היחידה לרפואת רצפת האגן בבית החולים אסותא באשדוד; מנהל המרכז לאורוגינקולוגיה וניתוחי רצפת האגן ברמת החייל.
סייעה בהכנת הכתבה: איילת מיטש, כתבת zap doctors.
