עכברת: כל מה שחשוב לדעת

הולך ועולה מספר הדיווחים שככל הנראה נדבקו במחלת הלפטוספירוזיס (המוכרת גם כ"עכברת") - מחלה זיהומית שביטוייה דומים לשפעת, אך אם אינה מטופלת היא עלולה לפגוע במערכות הפנימיות ואף לגרום לקריסת מערכות - לאחר שלפני כשבוע טבלו במקווי מים ברמת הגולן.

בעקבות ריבוי המקרים שדווחו בימים האחרונים, פרסם היום (13.8) ממשרד הבריאות הצהרה בעמוד הפייסבוק שלו:

"משרד הבריאות בודק מספר מקרים של הידבקות במחלת לפטוספירוזיס, המוכרת גם בתור 'עכברת', הנגרמת ככל הנראה ממקורות מים עומדים ומזוהמים בגולן. מחלת ה'עכברת' גורמת בעיקר לחום וכאבי שרירים, כאבי ראש ובעיות במערכת העיכול. מי שביקר במקורות מים בגולן וחש ברע מומלץ שיתייעץ עם רופא מטפל.

עד לקבלת תוצאות בדיקות המעבדה הסופיות אנו ממליצים לא לטייל או לטבול במקורות מים עומדים בצפון, בעיקר באזור נחל זוויתן ובריכות המשושים. אנו פועלים בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, אך בינתיים הרחצה בנחל זוויתן, נחל ובריכת המשושים, נחל זאכי ובמג'רסה אסורה. בכל מקרה יש לפעול בהתאם לשילוט במסלולי טיולים ברמת הגולן".

 נחל זוויתן - אחד ממקורות המים החשודים כנגועים. צילום: שאטרסטוק 

כדי לנסות לעשות סדר בדברים ולהבין קצת יותר מהי מחלת העכברת, כיצד נדבקים בה, מהם הסימפטומים, מהם דרכי האבחון וכיצד מטפלים, פנינו לפרופ' ישראל פוטסמן, מומחה למחלות זיהומיות בקופ"ח מכבי ומאוחדת.

מהי מחלת העכברת?

פרופ' פוטסמן מסביר כי מחלת הלפטוספירוזיס (Leptospirosis), המוכרת גם בתור 'מחלת וייל' או 'עכברת', היא מחלה זיהומית שנגרמת כתוצאה מחיידק הלפטוספירה – חיידק בעל צורה ספירלית ייחודית (השונה מצורתם הנקודתית של רוב החיידקים), שחי ומתרבה במקווי מים עומדים, כגון שלוליות או אגמים - ומועברת על ידי חשיפה לשתן של בעלי חיים נגועים, כמו בקר, כלבים ועכברים.

כיצד מועברת המחלה?

"בבעלי חיים מוגדרת מחלת הלפטוספירוזיס כמחלה כרונית והם יכולים לסבול ממנה בצורה קלה במשך חודשים רבים", מסביר פרופ' פוסטמן. "החיידק שמצוי בגופם של אותם בעלי חיים נגועים מופרש בשתן שלהם, וכאשר השתן מופרש במקווה מים עומד, החיידק מתרבה ויועבר הלאה לבן אדם או לבעל חיים אחר שיבואו איתו במגע חיצוני או פנימי".

העברה במגע חיצוני: דרך ההידבקות הנפוצה במחלה היא באמצעות מגע חיצוני עם השתן הנגוע. כך למשל: עכברוש נגוע מטיל את מימיו בשלולית שנקוותה כתוצאה מהגשם, מטייל שנועל סנדלים דורך בשלולית ונדבק. לרוב חודר החיידק דרך פצעים בעור, אך צורתו הייחודית מאפשרת לו לחדור גם דרך עור בריא לכאורה (למשל דרך פטריות בין אצבעות הרגליים, שגורמות לעור באזור להיות חשוף יותר). בנוסף, ידוע כי החיידק יכול לעבור גם דרך לחמיות העיניים ובמלזיה אף תוארו מקרים של אנשים ששחו באחד מהנחלים ונדבקו במחלה בדרך זו.

העברה במגע פנימי: דרך נוספת וידועה פחות שבה יכולה לעבור מחלת העכברת, היא דרך מערכת העיכול. בעלי חיים נגועים (בעיקר עכברושים) שנמצאים בבית/במחסן, רצים על קופסאות שימורים ולעתים מטילים את מימיהם על פח הקופסה. האדם שאינו מודע לכך, פותח את קופסת השימורים ומקבל את החיידק דרך מערכת העיכול. זו הסיבה לכך שמומלץ לנקות ולשטוף במים קופסאות שימורים לפני פתיחתן.

מהם הסימפטומים של המחלה?

לדבריו של פרופ' פוטסמן, מרגע שהחיידק נכנס לגוף, אורכת תקופת הדגירה שלו כעשרה ימים, ולכן ברוב המקרים הסימפטומים מופיעים מספר ימים לאחר החשיפה. הסימפטומים הראשוניים של המחלה דומים לסימפטומים של שפעת ובאים לידי ביטוי בחום, צמרמורות, כאבי שרירים, דלקת בעיניים, בחילות, שלשול ו/או צהבת.

"היות שמדובר במחלה זיהומית קשה, יש חשיבות קריטית לטיפול מוקדם", הוא מדגיש, "בשלב מתקדם יותר של המחלה, במידה ואינה מטופלת, היא עלולה לגרום לפגיעה בכבד ובכליות ובמקרים קשים אף להוביל לקריסת מערכות ולמוות".

כיצד מתבצע האבחון?

ברוב המקרים שבהם מופיעים אחד או יותר מהסימפטומים של המחלה, וכאשר ידוע כי המטופל ביקר במקום בו עלול היה להיחשף לשתן נגוע - מתבצעת אבחנה באמצעות בדיקת נוגדנים, שנשלחת למעבדות הארציות הממוקמות בנס ציונה ושתוצאותיה מגיעות כעבור כשבועיים.

מהו הטיפול בעכברת?

כאשר המחלה מאובחנת בשלביה הראשונים, הטיפול שניתן הוא טיפול אנטיביוטי למשך כעשרה ימים. במקרים שבהם החולה מקיא, משלשל, או במקרים שבהם אובחנה המחלה בשלבים מתקדמים – הטיפול מתבצע לרוב באשפוז, באמצעות מתן אנטיביוטיקה דרך הווריד.

דרך ההידבקות הנפוצה במחלה היא באמצעות מגע חיצוני עם השתן הנגוע, למשל: מטייל שדורך בשלולית ונדבק. צילום: שאטרסטוק 

האם קיים חיסון למחלה?

חיסון למחלה קיים רק בתחום הווטרינריה - כלומר עבור בעלי חיים, אם כי הוא אינו מחזיק זמן רב.

לסיכום: מחלת העכברת היא מחלה זיהומית שעוברת לבני אדם אך ורק באמצעות מגע עם שתן של בעל חיים נגוע, לרוב במקווי מים עומדים. הסימפטומים מופיעים לרוב כמספר ימים לאחר החשיפה לחיידק ודומים במהותם לתסמינים של שפעת – אך מכיוון שמדובר במחלה זיהומית, יש חשיבות קריטית לאבחון מוקדם. לכן, בכל מקרה שבו יש חשש להידבקות, בעיקר אם קדם לכך ביקור באחד ממקווי המים ברמת הגולן, מומלץ וחשוב לגשת להיבדק.