בלוטת התריס: כיצד לשמור על תפקודה התקין?

בלוטת התריס, ממוקמת בבסיס קדמת הצוואר שלנו. צורתה כצורת פרפר, היא נעה בבליעה  ונראית ונמושה כאשר היא מוגדלת, או מופיעים בה גידולים.

מהם תפקידי בלוטת התריס בגוף?

בלוטת התריס מופקדת על ייצור שני הורמונים: T4 (תירוקסין) ו-T3 (תרי-יודוטירונין). הורמונים אלה, המועברים דרך מחזור הדם לכל תא ורקמה בגוף, הינם חלק מהמערך השומר על תפקוד תקין של איברים ומערכות חשובות בגופנו: המוח, הלב, כלי הדם השרירים, מערכת העיכול ועוד.

מהו מנגנון הפיקוח והבקרה על הבלוטה?

במוחנו נמצא אזור הנקרא היפותלמוס, השולט על ויסות כל הפעילות ההורמונלית בגופנו באמצעות בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) הנמצאת תחתיו.

ההיפותלמוס מעביר את המידע שקיבל ממרכזים גבוהים יותר במוח ומחלבונים שונים במחזור הדם, לבלוטת יותרת המוח, שמשחררת  מצידה , בהקשר הספציפי הנדון, הורמון המכונה TSH. הורמון זה מגיע לבלוטת התריס ומעורר אותה ליצר ולהפריש T4  ומעט T3. ה-T4 מופרש למחזור הדם ומגיע לכל רקמות הגוף. ברקמות, ובמיוחד בכבד ובכליות הוא הופך ל-T3 שהוא ההורמון הפעיל יותר (פי 3-5 מה-T4).

ויסות יצירת הורמוני בלוטת התריס מתבצע, אם כן, באמצעות הורמון ה-TSH, המופרש מבלוטת יותרת המוח. מאידך רמות נמוכות או גבוהות מדי של הורמוני בלוטת התריס, משפיעות על הפרשת TSH מבלוטת יותרת המוח, במה שמכונה מנגנון משוב שלילי.

קיימת חשיבות רבה לאיבחון מוקדם של קיום ההפרעה. צילום: שאטרסטוק

מהן ההפרעות השכיחות בפעילות הבלוטה?

ההפרעות השכיחות ביותר בפעילות בלוטת התריס הינן: תת פעילות – (היפו-תירואידיזם, תת- תריסיות) ויתר פעילות (היפר-תירואידיזם, יתר תריסיות).

ב-2 המצבים קיימת חשיבות רבה לאיבחון מוקדם של קיום ההפרעה, כמו גם של סיבותיה וכמובן  לטיפול יעיל, הן מבחינת ההקלה בתסמינים במניעת מפני סיבוכים במערכות חיוניות כגון מערכת העצבים המרכזית וההיקפית, מערכת הלב וכלי הדם, מערכת העיכול ועוד.

מחלות בלוטת התריס

כאמור, לאור ההפרעות ומגוון התופעות הקשורות בבלוטת התריס, מחלות אוטואימוניות שכיחות נפוצות בה, ונעות בין רמת מורכבות וסיבוכים גבוהה לבין חומרה קלה יחסית. חילוף החומרים התקין נפגע, ולאורך זמן מחלה כזו יכולה להוביל למספר תרחישים: מחלה כתוצאה מתת פעילות של בלוטת התריס, כלומר הפחתת ייצור הורמונים -  מחלה נפוצה של הבלוטה, העלולה להוביל לדלקת השימוטו הכרונית, שבה נעסוק בהמשך.

כשם שמחלה בבלוטת התריס עלולה להתפתח כתוצאה מתת פעילות, כך עלולה להתפתח בבלוטה מחלה בשל "תריסיות יתר". זו תבוא לידי ביטוי בדופק מואץ, הזעה, נדודי שינה ורעידות. כאן עלולה להתפתח מחלת גרייבס, שגם אודותיה נפרט במאמר.

מקרה של סרטן בלוטת התריס אינו נדיר, אך חשוב לזכור כי מדובר הן בגידולים שפירים והן ממאירים העלולים להתפתח בה. בשנים האחרונות, עם העלייה בשימוש בבדיקות הדמיה, מסתמנת עלייה באבחון גידולים בבלוטת התריס, אך, לשמחתנו, אין שינוי בשיעורי התמותה מהם.

כלומר, הגידולים מתגלים בשלבים מוקדמים מאד וסיכויי ההחלמה המוחלטת מהם מצוינים. התמותה מסוגי הגידולים הממאירים השכיחים – נדירה.

מהי תת פעילות? מהם תסמיניה?

בתת פעילות, הבלוטה "עצלה" ואינה מפיקה רמה מספקת של הורמוני בלוטת התריס. כתוצאה מכך חילוף החומרים הכללי מואט עם נטיה לעליה במשקל הגוף וירידה בתפקודו  עקב הפגיעה בחיוניותן של רקמות רבות והאברים בהן הן מוכלות.

הפרעה זו שכיחה יותר בנשים, במיוחד מגיל 50 ומעלה. הסימנים השכיחים של תת פעילות משמעותית הינם: דופק איטי, עליה במשקל, עור יבש, עצירות, בצקת, עייפות, חולשה, נשירת שיער, אי סבילות לקור, האטה קוגניטיבית (חשיבה, ריכוז, קשב), דיכאון.

במרביתם של המקרים המאובחנים כיום ההפרעה בתפקוד הבלוטה קל יותר "סמוי", תת-קליני ובהתאם לכך קשת התופעות וחומרתן קלה עד בלתי נצפית.

מהם הגורמים העיקריים לתת פעילות בהבלוטה ("תת-תריסיות")?

• דלקת כרונית - מחלת השימוטו - מחלה אוטואימונית כרונית ("אוטואימונית" משמעה יצירת  נוגדנים התוקפים את רקמות הגוף העצמי, לעניננו את בלוטת התריס). "מתקפת נוגדנים" זו, גורמת לתהליך דלקתי כרוני ההורס את הבלוטה בהדרגה ופוגע כמובן בתפקודה עם ירידה הדרגתית בייצור והפרשת הורמוניה.
  
  
• מחסור או עודף ביוד – חומר גלם חשוב במיוחד להורמוני התריס הינו יוד חיצוני - מהמזון או מהמים. מחסור ביוד עלול לפגוע בייצור ההורמונים ובפעילות הבלוטה.
  
  
• דלקת "תת-חריפה" - בעקבות מחלה ויראלית או על רקע אוטואימוני, לעיתים בעקבות לידה או הפלה. בהקשרים אלו מדובר בד"כ בתת-פעילות חולפת, אשר לעיתים קודמת לה יתר-פעילות חולפת (שלא תמיד מזוהה ומאובחנת).

בדיקת דם לרמות הורמוני בלוטת התריס. צילום: שאטרסטוק

איך מאבחנים?

האבחנה נעשית על סמך תופעות קליניות, כמתואר לעיל ובדיקת דם לרמות הורמוני בלוטת התריס.

איך מטפלים בתת-תריסיות?

הטיפול הוא טיפול תרופתי, תחליפי באמצעות הורמונים סינטטיים של T4 המחקים את פעולתו (אלטרוקסין, יותירוקס, סינטרואיד).

קיימות, גם בספרות הרפואית "הממוסדת", גישות, מעט אכסנטריות, המצדדות בתוספת T3. יש להדגיש כי טיפול כזה אינו מומלץ ואף עשוי להיות מסוכן, במיוחד בגיל מבוגר.

מהי פעילות יתר של בלוטת התריס ? מהם תסמיניה?

כשבלוטת התריס נמצאת בפעילות יתר, היא מפרישה כמויות עודפות של T3 ו-T4.

עודף בהורמונים אלה גורם לתופעות רבות, שהן, בחלקן, מעין  תמונת ראי  של תת- תריסיות : דופק מואץ והלמות לב, הפרעות בקצב הלב (העלולות להגיע ל כדי פרפור פרוזדורים), אי ספיקת לב (במיוחד במבוגרים עם מחלת לב) עור לח, הזעת יתר, אי סבילות לחום חולשת שרירים, אי שקט פסיכו- מוטורי, נדודי שינה, ירידה במשקל המלווה בתיאבון מוגבר, יציאות תכופות עד שלשולים - ועוד.

מה גורם ליתר-תריסיות?

הסיבות העיקריות:

• מחלת גרייבס - שוב, מחלה אוטואימונית- נוגדנים התוקפים את הבלוטה; אבל הפעם נוגדנים מעוררים המייצרים גירוי יתר לייצור עודף של הורמונים.
  
  
• הופעת גושים פעילים הורמונלית בבלוטת התריס (קשריות/גידולים) - אלה תהליכים אלו "מדירים" עצמם מפיקוח בלוטת יותרת המוח ומנגנוני המשוב, פעילותם יוצאת מכלל שליטה ונוצרת הפרשת יתר.
  
  
• עודף פעילות מכוון ("יאטרוגני") - לאחר כריתת הבלוטה עקב גידול ממאיר, החולה מקבל טיפול שנועד לדכא את ה-TSH, שהינו גורם גדילה לגידולים אלו. במקרים הללו נותנים מעט יותר T4 מהדרוש ונגרמת  יתר תריסיות (קלה).
  
  
• עודף יוד - במזון או בתרופות (אמיודארון/פרוקור, למשל), עקב עודף בחומר גלם או במנגנון אוטואימוני.
• דלקת תת-חריפה (ויראלית/אוטואימונית) - עלולה לגרום בתחילה לפעילות יתר, ובהמשך לתת פעילות. בד"כ כעבור מספר שבועות – חודשים מופיעה נסיגה מלאה, ספונטנית של התהליך.

כיצד מטפלים ביתר תריסיות?

הטיפול בפעילות יתר עשוי להיות שמרני או ביוד רדיואקטיבי או בניתוח.

ההחלטה על סוג הטיפול נגזרת מסיבת יתר התריסיות  ומצב המטופל:

• טיפול תרופתי – במקרים רבים די בטיפול זה (מרקפטיזול, מתימזול, טפזול, פרופיל–תיו-אורציל), כדי להשיב את הבלוטה לתפקוד תקין ולשלוט בתסמינים שליטה מלאה, לעיתים, בתחילה, בצרוף תרופות ממשפחת חוסמי הביתא.  
  
  
• טיפול כירורגי - במקרים נדירים, תיתכן המלצה לכרות את הבלוטה: כאשר היא גדולה מאודולוחצת על דרכי הנשימה או אם קיימת רגישות לתרופות והמטופל אינו מעונין בטיפול ביוד רדיו- אקטיבי, או כאשר זה אינו ישים.

גידולי בלוטת התריס

כמו כל איבר אחר בגוף, גם בבלוטה זו עלולים להתפתח גידולים מסוגים שונים - שפירים וממאירים. בשנים האחרונות, עם העליה בשימוש בבדיקות הדמייה, מסתמנת עלייה באבחון גידולים בבלוטת התריס, אך, לשמחתנו, אין שינוי בשיעורי התמותה מהם.

כלומר, הגידולים מתגלים בשלבים מוקדמים מאד וסיכויי ההחלמה המוחלטת מהם  מצוינים התמותה מסוגי הגידולים הממאירים השכיחים - נדירה.

לסיכום: בלוטת התריס מהווה נדבך מרכזי בוויסות חילוף החומרים בגוף. הבלוטה מפרישה את ההורמונים תירוקסין (T4) ותרי-יודוטירונין (T3), החיוניים לתפקוד מערכות רבות בגוף. ההפרעות התפקודיות העיקריות בפעולתה הינן תת-תריסיות  או יתר-תריסיות. יוד הינו חומר גלם חיוני לייצור הורמוני בלוטת התריס. ומצבי מחסור או יתר יוד עלולים להשפיע על תפקודה התקין של הבלוטה. בשנים האחרונות, חלה עלייה באבחנה של גידולים בבלוטת התריס. אולם עליה זו כרוכה בעיקרה באבחון  גידולים אלו בשלבים מוקדמים. הפרוגנוזה עבור רוב המטופלים -מצוינת.

ד"ר דן נבריסקי מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ובריאות העצם המרכז הרפואי מאיר, המרכז הרפואי "מדיקל השרון כפר סבא".

סייעה בהכנת הכתבה: שרית שיר, כתבת zap doctors.