מחלות ניוון שרירים: כן, מומלץ לבצע פעילות גופנית!

לפני מספר עשורים, היה מקובל להניח - בקרב רבים בתחום הרפואה - כי מאמץ שרירי עלול להזיק לחולים עם מחלות ניוון שרירים. הרופאים טעו לחשוב כי יש לשמור על החולים מכל משמר ולמנוע מהם כל פעילות גופנית.

במהלך השנים, התברר כי גישה זו - בטעות יסודה. כיום, הגישה השלטת הפוכה לחלוטין ונשענת על מחקרים רבים. מתברר כי הפעילות הגופנית לא רק שאינה מזיקה לחולה, אלא משפרת את תפקודו.

מצב של חוסר אימון, על ידי כל אדם, מביא להפחתת היכולת של השרירים לבצע פעולות גופנית ברמות שונות. קל וחומר, כשמדובר בחולים במחלות ניוון שריריות.

מהי "פעילות גופנית"? האם רק פעילות ספורט יזומה היא פעילות גופנית?

בהחלט לא! פעילות גופנית היא כל פעילות פיזית אותה מבצע האדם, במסגרות שונות. בין היתר, מדובר גם בפעילויות יומיומיות. כך, למשל: עלייה במדרגות או הליכה, פעולות הקשורות לפנאי או משחק, פעולות יזומות לשיפור הכושר הגופני וכו'.

ככל שאדם מתאמן יותר, יש יותר זרימת דם לשריר. צילום: שאטרסטוק 

עד כמה חיוני כי חולים עם ניוון שרירים יבצעו פעילות גופנית?

באופן כללי, האימון הגופני חשוב לשרירים עצמם וליכולת הפעילות שלהם. ככל שאדם מתאמן יותר, יש יותר זרימת דם לשריר - ויכולת לנצל את החמצן. בנוסף, האימון חשוב מאוד לתפקוד הלב והריאה. הדברים נכונים גם לחולים במחלות ניוון שרירים.

מחקרים הראו כי אם אדם עושה אימון אירובי, מכל סוג שהוא (ריקוד, הליכה, רכיבה על אופניים, פעילות עם הידיים וכו') - במחלות ניוון רבות, נוצר שיפור הן בתפקוד הלב והריאה והן במידה מסוימת בשריר של המטופל. המחקרים הראו זאת כבר לאחר 16 שבועות של פעילות מבוקרת, פעמיים בשבוע.

מהי ההבחנה בין פיזיותרפיה לבין פעילות גופנית מבוקרת?

פיזיותרפיה הוא מונח מאוד כללי. השאלה היא מה עושים בפועל... בחלקה, פיזיותרפיה היא הזזה פסיבית של השרירים, כדי למנוע קשיון בפרקים.

מניסיוני, פעילות גופנית מבוקרת במקום פיזיותרפיה - "נתנה" הרבה מאוד לחולים בעלי ניוון שרירים. בניגוד לפיזיותרפיה, כשאנחנו אומרים אימון גופני, אנו מתכוונים גם לאמון אארובי וגם לאימון כוח (הרמת משקולות וכו'). את אמון הכח  יש לבצע בזהירות, מחשש לפגיעה בסיבי שריר ממאמץ יתר.

פיזיותרפיה כוללת לעיתים הרבה מאוד אימוני כוח - והדבר פחות מתאים לחולים במחלות שרירים. חשוב לומר בהקשר זה כי חולי שרירים מקבלים במסגרת סל הבריאות 12 טיפולי פיזיותרפיה בשנה. זו בדיחה לא מוצלחת...

אימון גופני של חצי שעה, פעמיים בשבוע. צילום: שאטרסטוק

מהי מסגרת הפעילות הגופנית המומלצת, עבור חולים עם ניוון שרירים?

כשאנחנו מדברים על פעילות גופנית מועילה לחולים אלה - אנו מדברים על לפחות אימון גופני של חצי שעה, פעמיים בשבוע. אין ספק כי לא ניתן לבקש פעילות גופנית בהיקף זה, במקרים בהם מדובר במטופלים שלא התאמנו בחייהם או בגילאי קצה (ילדים וקשישים).

לכן, אנו עושים אימונים בהדרגה, כדי להעצים את האימון באופן מדורג ובטוח, לאורך זמן. אחד המדדים לפעילות אפקטיבית הוא מדד לב-ריאה. כדי שאימון גופני ישפיע על תפקוד לב-ריאה, יש להעלות את הדופק ולשמור אותו ברמה גבוהה, לאורך זמן האימון.

נוסחה מקובלת קובעת: דופק 220 פחות הגיל - ויש לעבוד ברמת דופק 70%-80%, ביחס לערך זה. כלומר: בן 40 צריך להפחית 40 מ-220. התוצאה המתקבלת היא 180; ודופק המטרה (70%-80% מתוך 180) הוא: 126-144.

כמובן, סביר שיידרש זמן, כדי להגיע לתדירות הזו - אבל זהו העיקרון. לכך יש לשאוף להגיע. הדברים הללו נכונים גם לחולים במחלות נוירולוגיות אחרות. יש לציין כי אם הפגיעה אינה בשרירים, אלא במערכת העצבים המרכזית (חוט השדרה, מוח) - החולים יכולים לעשות יותר אימוני כוח.

מה אסור לעשות, במסגרת הפעילות הגופנית, כדי שלא ייגרם נזק?

אימוני הכוח צריכים להיות מתונים, כך שהמתאמן ייצא מהפעילות - ללא כאבי שרירים. אם יש כאבי שרירים - סימן שנעשתה יותר מדי פעילות גופנית.

בנוסף, יש לזכור: אנשים המתמודדים עם מחלות שרירים לא ניווניות (כגון: מחלות דלקתיות) - בשלב הפעיל של המחלה, לא כדאי להתחיל את האימונים, אלא לחכות להתיצבות המצב.

חסרונות הפעילות הגופנית באים לידי ביטוי כאשר מבצעים אימון גופני, בצורה בלתי נכונה ובלתי מפוקחת, הגורמת לעליית ה-CPK. במצב זה, עלולה להיות סכנה.

בנוסף, יש מחלות נדירות מאוד, שבהן התועלת של האימון בהחלט מוטלת בספק. לכן, כדאי להתייעץ עם מומחה. בחלק ממחלות השרירים, יש מעורבות של הלב. במקרה שכזה, לא חל איסור מוחלט להתאמן. עם זאת, יש צורך לקבל ייעוץ מקרדיולוג - ולראות איזה הפרעת לב מעורבת במחלת השרירים, כדי להתאים את הפעילות הגופנית הנכונה.

פרופ' אביזהר ארגוב הוא נוירולוג המתמחה במחלות שרירים ומחלות נוירומוסקולריות אחרות.

סייע בהכנת הכתבה: רועי אלפסי, כתב zap doctors.