התמכרויות בני נוער: חובה לטפל בהקדם!

אף הורה לא רוצה לגלות שילדיו מתמכרים לאלכוהול או לסמים. עם זאת, למרבה הצער, העידן המודרני רב הלחצים עלול להיות מלכודת גם לילדים הטובים ביותר. התמכרות של בני נוער מפחידה (בצדק!) הורים רבים. לכן, מוטל על ההורים לגלות מודעות רבה לכל שינוי ולכל טלטלה במצב ילדיהם. המעקב אחרי הילדים אינו חייב להיות פולשני, אך יש לגלות מודעות וערנות. ככל שמטפלים בהתמכרויות מוקדם יותר - כך מונעים התקבעות של הרגלים בעייתיים, העלולים להישאר עם ילדיכם האהובים לאורך שנים, לעיתים משך כל החיים. זאת, כמובן, מלבד הצלת ילדיכם מנזקים פיזיים ונפשיים הנובעים מעצם ההתמכרות.

מהן התמכרויות בני הנוער השכיחות בימינו?

מלבד ההתמכרויות המוכרות לנו מהעבר, כגון: חומרים אסורים (אלכוהול וסמים) - יש כיום גם התמכרויות שקשורות להתנהגות שנהוגה ומקובלת בעידן המודרני. גם להתמכרויות אלה יש לשים לב!

כיום מוכרות התמכרויות השייכות לקטגוריית הפרעות האכילה למיניהן (אנורקסיה או בולימיה); התנהגות (התמכרות לטלפונים סלולריים, למשחקי וידאו או למדיה חברתית); בזבוז כספים מוגזם דרך האינטרנט (קל לקנות ולהזמין דרך האינטרנט); התמכרות להימורים שונים. הסכנה הטמונה בהתמכרויות הכרוכות בשינויי התנהגות: אם מקלים בהן ראש - הן עלולות להימשך שנים. כעבור שנים של התמכרות, הרבה יותר קשה לעקור מהשורש את ההתמכרות.

הרצון להתנסות בחציית גבולות וקווים אדומים מאפיין בני נוער. צילום: שאטרסטוק

מדוע בני נוער פגיעים יותר להתמכרויות?

הסיבות המוכרות להתמכרויות של בני אדם מבוגרים (טראומות, קשיים נפשיים, התמודדות עם משברים) מתווספות לנסיבות המיוחדות של בני נוער. בגיל ההתבגרות אנו חווים שינויים הורמונליים משמעותיים, שהופכים אותנו לפגיעים יותר פיזית ונפשית, גורמים לאי יציבות מסוימת ולנטייה להתנהגות קיצונית.

הרצון להתנסות בחציית גבולות וקווים אדומים מאפיין בני נוער ועלול לגרום להם במקרים רבים להגזים ולהקצין. לכן, הם נוטים לברוח מהמציאות ומהקשיים שהם חווים, על ידי אמצעים שונים (התנהגות מוגזמת או צריכת חומרים). ההתמכרות מקלה על ההתמודדות שלהם עם העולם, כאשר להם אין כלים אחרים להתמודד; וכאשר הם מרגישים שאין להם למי לפנות לעזרה.

האם יש בני נוער שחשופים יותר להתמכרויות?

בעבר, נהוג היה לחשוב שמדובר רק בבני נוער בסיכון, במיוחד כאשר אין בבית מערכת איזונים ובלמים, שעוזרת להם (כבר מילדות!) להפעיל שיקול דעת; וכאשר אין להם בבית מערכת תומכת, שמזהירה ומלמדת אותם להימנע מסיכונים אלה. עם זאת, כיום אנו יודעים שבעידן החדש והמתוקשר, כולם מועדים לפורענות.

מדוע כולם מועדים לפורענות? האם גם בני נוער ממשפחות טובות מועדים לפורענות?

כן, כולם מועדים לפורענות: בגיל ההתבגרות לכולם יש דחפים המושפעים משינויים הורמונליים; וגם ממצבי הביניים - שבין ילדות לבגרות ומהדרישות שמוצבות בפני כל בני הנוער.

כך, גם בני נוער מ"משפחות טובות" - כפי שמכונות משפחות נורמטיביות ומתפקדות - עלולים להיקלע למערכת לחצים חברתיים, שמופעלים עליהם בגלל העידן המודרני שבו אנחנו חיים. זאת, בנוסף ללחצים ודרישות להישגיות והצלחה בלימודים ובשאר התחומים בחיים.

מהו תפקיד ההורה במקרים אלה?

תפקיד ההורה הוא לאבחן בזמן אמת את הבעיה - ולעצור מבעוד מועד את ההתנהגות ההרסנית. גיל ההתבגרות מקשה על הורים רבים להתמודד עם "המרדנים הקטנים", שהיו פעם ילדים חמודים וצייתנים יחסית.

על ההורה למצוא את הדרך לעקוב אחרי הילד, מבלי להיות פולשני ותובעני מדי. עם זאת, על ההורה לגלות ערנות ולהיות מודע לכל שינוי שחל במצב המתבגר; ולהיות מודע לדרך שבה המתבגר מגיב על כך.

ברור שהקושי של ההורה מתעורר דווקא במקרים בהם מדובר בילדים שהתנהגו בצורה נורמטיבית במהלך כל השנים. לכן, ההורה מתקשה להאמין שהבעיות עלולות להתרחש אצל בנו או בתו המתבגרים.

עם זאת, דווקא במצבים אלה יש להפעיל שיקול דעת ולא להיכנע לעיוורון או לברוח מהעובדות, כאשר העובדות מתחילות להצטבר. הורים שמכחישים ומדחיקים את המציאות רק מגבירים את הסיכון שההתמכרות לא תטופל בזמן, אלא תיגרר לאורך שנים רבות, עד כדי כך שאולי לא תיפתר כלל לעולם.

כיצד מזהים התמכרות או בעיה אחרת שמתפתחת אצל בני נוער?

לכל התמכרות יש סימנים ייחודיים. לכן, אם יש אירועים שעלולים להפעיל טריגר וידועים להורים - יש לעקוב אחרי המתבגרים בזהירות. הקושי הראשוני והמובן הוא להבדיל בין התנהגות קיצונית (שאופיינית לגיל ההתבגרות) לבין התנהגות המהווה התמכרות. לכל אלה יש לשים לב, לדרוש הסברים ולעקוב אחרי מה שקורה.

הסימנים המובהקים העלולים להעיד על התמכרויות:

• שינויים פיזיים, כגון: הימנעות מאכילה או אכילת יתר, חשד להקאות, שינוי בלתי מוסבר בטעם ובהעדפות מזון (עשוי להצביע על השפעה של חומרים אסורים).
  
  
• הסתגרות משך שעות בחדר, גם ללא צורך ומעבר לסביר.
  
  
• שינה מרובה (או להפך - מחסור בולט בשינה) - שמוביל לעצבנות, קשיי תפקוד, הירדמות בשעות היום או בבית הספר.
  
  
• שינויים הקשורים ללימודים אמורים להיות מטופלים בכל מקרה (גם אם אינם על רקע התמכרות): הידרדרות בהישגים; דיווחים של מורים על התנהגות בעייתית או התפרצויות; אי הכנת שיעורי בית ומטלות; היעדרויות רבות או איחורים. לילדים אין בדרך כלל סדר יום עם לו"ז שהם אמורים לתפקד בו (מלבד לימודים). לכן, בעיות במסגרת זו מלמדות בראש ובראשונה על בעייתיות מתפתחת, שיש לטפל בה מיד בכל מקרה, גם אם אינה קשורה להתמכרות.
  
  
• מצבי רוח קיצוניים ומתחלפים במהירות, לאורך זמן רב, התנהגות גסה ובוטה או להפך (גם כלפי אנשים שהמתבגר אוהב).
  
  
• הסתגרות והתפתחות חרדות ודיכאונות, מלנכוליה קיצונית (מעבר ל"טרנד").
  
  
• עצבנות ורגישות לכל טריגר, פיזי או אמוציונלי.
  
  
• אי שיתוף פעולה עקבי במטלות יומיומיות רגילות, אפאטיות והפגנת בוז קיצוני, מעבר למקובל.
  
  
• היעלמות חפצים וסכומי כסף מהבית ומהתיקים שלכם. שימוש בכספים שהם מרוויחים לצרכים שהם מסרבים לספר לכם עליהם.
  
  
• חברים שאינם מוכרים לכם ולא קיבלו את אישורכם, משום שהם נראים מפוקפקים, במיוחד כאשר מדובר באנשים מבוגרים במספר שנים מהילדים.

 כיום יש גם התמכרויות שקשורות להתנהגות, אחת מהן היא שימוש אובססיבי בטלפונים סלולריים. צילום: שאטרסטוק

מתי לפנות לטיפול - וכיצד?

במקרה שבו אתם מתוודעים להתמכרות של ילדיכם, בגלל פניית שוטרים - מדובר בשלב מאוחר, שבו ברור לגמרי כי יש בעיה שחובה לטפל בה. כבר יש גורמים רשמיים שמעורבים בתמונה.

לכן, מומלץ להגיע לטיפול פסיכולוגי עוד לפני כן ולא להיות אדישים ביחס לסימנים. פנייה חיצונית עשויה להעיר את תשומת לבכם לקיומה של בעיה, אם לא שמתם לב לכך בעבר (למשל: פנייה הנעשית ע"י חברים שלכם או חברים של ילדיכם שרוצים לעזור; מורים או אנשי מקצוע מבית הספר; או רופא המשפחה - העשוי להבין, תוך כדי טיפול, שיש בעיה).

הטיפול הפסיכולוגי עצמו עשוי להיות באופן פרטי או בשיתוף פעולה עם עמותות שונות, גורמים בקהילה, גורמים בבית הספר או קופת חולים, במיוחד כאשר מדובר בהתמכרות לחומרים אסורים, המצריכה גמילה פיזית וטיפול בנזקים הגופניים. כל מסגרת אפשרית - ובלבד שהטיפול ייעשה על ידי אנשי מקצוע כמו פסיכולוגים.

מדובר בנקודה חשובה, מאחר שקואוצ'רים ומאמנים לחיים או מטפלים אלטרנטיביים מכל תחום - אינם האנשים שמוסמכים לטפל בבעיות התמכרות מסכנות חיים, במיוחד כאשר מעורבים בכך חומרים אסורים שפוגעים בבריאות.

הבעיות יסודיות, עמוקות ומחייבות לעתים טיפול גם בהורים עצמם, אם קיים רקע משפחתי לבעיה. כך, לעיתים, הטיפול בהתמכרות בני נוער הוא גם טיפול משפחתי. רק פסיכולוגים יכולים לטפל בכולם בצורה מקצועית ויסודית.

מה ניתן לעשות כאשר ילדים מתנגדים לטיפול?

גם אם הילדים מתנגדים להתערבות חיצונית, עליכם - ההורים - להתגבר על כך ולטפל בהם, מאחר שההתנגדות מהווה למעשה חלק מהבעיה. אין להתעלם מכך.

מדובר בנקודה חשובה, משום שלעתים עלולה להיות התנגדות פנימית להתערבות חיצונית של גורם מקצועי, בעניינים משפחתיים-פנימיים. חשוב להבין שמדובר בהתערבות העשויה להציל חיים. ההתערבות המקצועית אינה מצילה רק את הנער המכור, אלא גם את המשפחה ומרקם היחסים במשפחה. חשוב לזכור שהתנהגות של בני נוער מכורים משפיעה גם על האחים שלהם ועלולה לדרדר גם אותם ולהפריע להם במהלך חייהם התקין.

לסיכום: התמכרות בני נוער היא בעיה נפוצה יותר משהורים נוהגים לחשוב. הבעיה מחייבת ערנות של הורים ואנשי מקצוע שעובדים עם ילדים ובני נוער. חשוב להבחין בשינויים מדאיגים בהקדם - ולאבחן אותם מוקדם ככל האפשר. זאת, משום שהתמכרות ניתנת לטיפול יסודי. הטיפול חייב להיעשות בשיתוף פעולה מלא של ההורים והקהילה. הורים, אל תשאירו את ילדיכם המתבגרים להתמודד לבדם עם מצוקות קשות. פנו לטיפול בהקדם.

אלנה צ'רבקוף היא פסיכולוגית קלינית.

סייעה בהכנת הכתבה: איילת מיטש, כתבת zap doctors.