לא על הסופגנייה לבדה

איזה כיף שחג החנוכה הגיע! למעשה זה קצת מבלבל כי לפי המאפיות והקונדיטוריות הוא הגיע כבר לפני מספר שבועות טובים. עוד לא הספקנו להיפרד מהתפוח בדבש וכבר התחילו הסופגניות לבצבץ כמו פטריות אחרי הגשם. אבל לצורך העניין אצא מתוך נקודת הנחה שטרם הספקתם לאכול סופגנייה, ונראה אם אולי (רק אולי) ניתן יהיה לסיים את החג הזה עם קצת פחות קלוריות (סוכר ושומן) באמתחתכם.

הרבה פעמים תחושת ההחמצה היא זו שמנהלת אותנו. צילום: שאטרסטוק

עכשיו או לעולם לא!

קודם כל יש אותה רק פעם בשנה, ובאופן כללי אנחנו נוטים לאפשר לעצמו לאכול יותר ממאכלים מיוחדים או חגיגיים, כאלה שלא ניתן להשיג בכל ימות השנה. מאכלים כאלה גורמים לנו להרגשה של "עכשיו או לעולם לא". הרגשה דומה אנו חווים, למשל, גם עם אוזני המן בפורים, מצות (עם השוקולד או החמאה) בפסח, פירות מיובשים בט"ו בשבט ועוגות גבינה בשבועות – למרות שלמעשה המאכלים הללו קיימים במהלך כמעט כל השנה, אבל אנו מרשים לעצמנו לאכול מהם יותר בזמן חגים או מועדים מיוחדים. הרשימה הזאת יכולה להיות אפילו יותר ארוכה ולכלול גם חלות או ג'חנון בשבת.

האם תחושת ההחמצה היא המפתח?

וחזרה לסופגניות... אני מודה שהן טעימות, ואני גם לא מתכוונת להיכנס לכמה קלוריות מכילה כל סופגנייה (הרבה!). וכן, יש גם סופגניות אפויות, סופגניות מקמח מלא, מיני-סופגניות ואני מעריכה שגם סופגניות מופחתות סוכר או עם תחליפי סוכר (אל תתפסו אותי במילה, כי לא בדקתי). השאלה האמיתית היא על איזה צורך זה עונה לנו?

זו אולי נשמעת כמו שאלה מעולם הפסיכולוגיה מאשר מעולם הדיאטה, אבל הם הולכים יד ביד. אם זה עונה על צורך נוסטלגי או משפחתי - אז בכיף! אפשר לאכול סופגנייה אחת, או 2 חצאים, או 4 רבעים או 8 שמיניות (אם אנחנו רוצים שהיא תספיק לנו לכל הנרות). אם הצורך הוא יותר חשק למתוק, אז אולי כדאי לנסות לעצור ולחשוב איזה מתוק באמת מתחשק לנו. פעמים רבות, אם נמיר את הסופגנייה בעוגייה, מעדן, מעט שוקולד (אפילו מרוח על פרוסת לחם) או פרוסת עוגה - נצא מזה בפחות נזק קלורי, ולא בהכרח בפחות סיפוק. הרבה פעמים תחושת ההחמצה היא זו שמנהלת אותנו, אבל לא תמיד מדובר בהחמצה הנוגעת לסופגנייה עצמה, אלא החמצה של מאכל מפנק שאנשים אחרים אוכלים בעוד אנחנו מנסים להימנע. אני נתקלת בזה פעמים רבות כאשר מטופלים מדווחים לי, למשל, על קושי שהם חווים כשחברים לעבודה מביאים שוקולד מחו"ל, עוגה ביום ההולדת, הרמת כוסית וכדומה. אלא אם כן הכיבוד ממש מיוחד או השוקולד מאוד אקזוטי (כזה שאי אפשר לקנות בארץ), מה עניין הגדול פה? הרעיון אם כך, הוא לדאוג מבעוד מועד לחלופות מספקות שיקלו עלינו לעמוד בפיתוי, כמו לדוגמה חטיף אנרגיה, חטיף שוקולד אישי ארוז וכדומה.

הפינוק האמיתי הוא ה"מסביב". צילום: שאטרסטוק

לזלול רק את הפינוק

ואם בכל זאת אתם חייבים להרגיש את הדבר האמיתי ביד שלכם, יש אפשרות נוספת והיא לאכול רק את החלק הכי טעים בסופגנייה – הקישוטים ו/או המילוי, ואם יש לכם ילדים בטח נתקלתם לא פעם בתופעה גם אצלם. לא לחינם כל שנה מתקיימת תחרות סמויה בין כל המאפיות והקונדיטוריות לגבי נראות הסופגנייה. כל מקום משקיע במילוי, בציפוי, בסוכריות ואפילו במזרקים. כך שבעצם, אם העיקר בסופגנייה היה הסופגנייה עצמה (יש היום עוד כמה אנשים בודדים שמסתפקים בכך) אז היינו רואים רק סופגניות ריקות או סופגניות במילוי ריבה. אבל הפינוק האמיתי הוא ה"מסביב", ואם זה המצב – תאכלו רק אותו!

אני יודעת שזה אולי נשמע מוזר, אבל כפית ריבה, שוקולד או ריבת חלב (קשה להאמין שנכנסת לשם יותר מכפית) או ציפוי שוקולד עם קצת סוכריות יכיל הרבה פחות קלוריות מאכילת בצק הסופגנייה. אז נכון, 10 שקלים (פחות או יותר) זה הרבה כסף לכפית מילוי, שכבת ציפוי וכמה סוכריות אבל הבריאות שלכם שווה הרבה יותר מזה.

לסיכום: אם ניקח מהסופגנייה את תפאורת החג, האם היא עדיין תהווה עבורכם כזה פיתוי? בין אם תאכלו סופגנייה אחת או יותר, בין אם תאכלו רק את המילוי או הציפוי ובין אם תמצאו לסופגנייה חלופות אחרות – שיהיה חג שמח!

אורלי מנירב, דיאטנית קלינית