כירורגיית פה ולסת - ולא קיצורי דרך

מגמת ה"בזק" והמינימליזם הרווחת בכל תחומי החיים לא פסחה גם על תחום רפואת השיניים (ובפרט על תחום כירורגיית הפה והלסת). בשנים האחרונות, מוצעים יותר טיפולים "מקצרי טווחים", שמטרתם להקטין ככל האפשר את מספר הפעולות הכירורגיות ואת מורכבותן - במטרה לחסוך למטופל זמן, כאב וכסף. האם מגמה זו באמת טובה יותר? בכך נעסוק במאמר זה.

מה כולל תחום כירורגיית פה ולסת?

תחום כירורגיית הפה והלסת הוא תחום רחב, בתוך רפואת השיניים, שניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:

• טיפולים כירורגים גדולים - טיפולים כירורגיים שקשורים בעקיפין למרפאות השיניים ומתבצעים בבית חולים, כגון: גידולים ו/או זיהומים חריפים, שמתפשטים בפנים ובלסתות.
• כירורגיה דנטלית "מינורית" - פרוצדורות כירורגיות שונות בחלל הפה ובאזור שנושא את השיניים, שניתן לבצע גם במסגרת בית חולים וגם במסגרת מרפאות השיניים. בין הפרוצדורות: עקירות שיניים (רגילות ומורכבות); עקירות שיני בינה ושיניים כלואות; חשיפת שיניים כלואות, כהכנה לאורתודונטיה; אפיסקטומי - קידוח חוד השורש, בשן שעברה טיפול שורש והזדהמה מחדש וכו'.
• כירורגיית "השלמת שיניים" - פרוצדורות כירורגיות, שתכליתן להשלים שיניים חסרות, החל מהחדרת שתלים "פשוטה" - ועד הרמות סינוס, עיבוי רכסים והשתלות עצם.

לעגן לעצמות החניכיים באמצעות שתלים. צילום: שאטרסטוק

מהי כירורגיית "השלמת שיניים"?

השיניים הטבעיות מעוגנות לעצמות החניכיים, שהן חלק מעצמות הלסת. הגבול של הלסת העליונה הוא הסינוס ("מערת פנים" - חלל אוויר ריק מעצם) שממוקם מעליה; הגבול של הלסת התחתונה הוא תעלת העצב, שעוברת מתחתיה - ואחראית על התחושה בשפתיים ובסנטר. כדי שהשיניים המלאכותיות (כתרים) יהיו יציבות בתוך הפה, יש לעגן אותן לעצמות החניכיים (בדומה לשיניים טבעיות) - באמצעות שתלים. עם זאת, כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי, חלה התדלדלות של העצמות ובהן גם התדלדלות של עצמות הלסת. בנוסף, לעיתים, כתוצאה מחסר שיניים שלא טופל, יש ספיגה של העצם. כל אלה גורמים לכך שעצם הלסת דקה יותר משהיתה בעבר.

במקרה כזה, כדי שניתן יהיה להכניס את השתל (שאורכו הסטנדרטי כעשרה מ"מ) אל העצם, מבלי שייכנס אל תוך הסינוס (בלסת העליונה) או יפגע בתעלת העצב (בלסת התחתונה) - יש צורך לעבות את עצם הלסת הקיימת. לשם כך, השתמשו לאורך השנים ב"מניפולציות" כגון: הרמת סינוס והשתלת עצם, שאפשרו להגביה ולהרחיב את העצם, כך שניתן יהיה להשתיל את השתלים המקובלים (מבחינת עובי ורוחב), מבלי לפגוע באנטומיות. כדי שכל קונסטרוקציית השיקום תהיה חזקה מספיק ורכס השיניים יוכל למלא את ייעודו (לעיסה, דיבור וכו') - חשוב מאוד לתת לעצם את הזמן הדרוש לבנייתה בצורה אופטימלית. יש להמתין כשלושה חודשים עד חצי שנה, בין שלב בניית הרכס לבין שלב הכנסת השתל.

האם קיימות טכניקות "מקצרות טווח" בתחום השתלים והשתלות העצם?

כאמור, בעשור האחרון צועד תחום כירורגיית "השלמת שיניים" אל עבר ביצוע שתלים, עם כמה שפחות השתלות עצם וכירורגיה גדולה ומסורבלת. זאת, במטרה לפשט את הפעולות הכירורגיות ולהפוך את הטיפולים למינימליסטיים וזעיר פולשניים ככל האפשר.

בין החידושים:

שתלים קצרים - שתלים באורך כ-7 מ"מ (במקום אורך סטנדרטי של עשרה מ"מ), שמאפשרים לעשות בהם שימוש גם במקרים של עצם דקה יחסית. שתלים אלה ממזערים את כמות השתלת העצם (אם אכן נדרשת).

שתלים רחבים - שתלים קצרים בעלי מבנה מרחבי שונה מהרגיל (דומה לפירמידה), שמאפשרים להשתמש בשתלים קצרים; ובכל זאת, על אף היות השתלים קצרים - לקבל את כוח העיגון שנדרש משתל.

שתלים בזאליים (Basal Implantology) - שתלים מיוחדים שניתן לעגן בעצמות הבזאליות (עצמות הלסת); ובכך, להשתמש בעצם הקיימת, בלי צורך בהשתלת עצם.

שתלים זוויתיים - שתלים ארוכים, שמוחדרים לעצם בזווית, במקרים שבהם יש חוסר עצם ואין ברירה אחרת.

השתלות ממוחשבות - תכנון השתלים וביצוע הניתוח עם סד כירורגי, שמתוכנן באופן ממוחשב, מאפשרים שליטה גדולה יותר בתהליך, יחסית לעבר.

מהו החיסרון של הטיפולים "מקצרי הטווח"?

תחום השיקום על גבי שתלים התפתח בשנות ה-60 של המאה הקודמת ונהיה נפוץ בשנות ה-90'. מחקרים ארוכי טווח, שנעשו במשך השנים, הוכיחו כי התוצאות הטובות ביותר התקבלו כאשר הטיפול בוצע בצורה הסטנדרטית - נעשה שימוש בכמות גדולה של שתלים (מינימום שמונה שתלים בלסת) באורך המקובל. טווח המחקר לגבי טיב התוצאות של שימוש ב"מקצרי טווח" (שתלים קצרים, במספר קטן יותר של שתלים, מיקום לא מדויק של השתלים ו/או קיצור משך ההמתנה בין השלבים) קצר יחסית. עם זאת, באופן עקרוני ידוע כי ככל שעושים יותר "קיצורי דרך" ו/או מקצרים את התהליך הביולוגי הטבעי - כך גדל הסיכון לסיבוכים ולכישלון של הטיפול.

מהם הסיבוכים האפשריים כתוצאה מ"קיצורי דרך"?

בין הסיבוכים העלולים להיגרם כתוצאה מטיפול מקוצר, שאינו מתאים לצרכי המטופל: חשיפת השתל, כתוצאה מצמיחה לא מיטבית של העצם סביב השתל, מה שמהווה גם בעיה אסתטית וגם עלול לגרום לדלקת חניכיים באזור; קליטה לא טובה של השתל, שתגרום לכישלונו בעת הנחת הכתר או לאחר תקופה קצרה שהכתר בפה, מה שיאלץ להוציאו ולבצע שוב את התהליך ועוד.

אם כך, מה עדיף? טיפול מלא או טיפול "מקצר טווח"?

כל הטכניקות והאמצעים החדשים טובים ומבורכים, בתנאי שמשתמשים בהם מהסיבות הנכונות - ולא רק מתוך הרצון להוזיל את עלות הטיפול ו/או לחסוך זמן. כך, למשל:

• מצב רפואי מורכב - ניתוח גדול, במקרים שבהם מדובר במטופלים מבוגרים מאוד ו/או מטופלים עם רקע רפואי סיסטמי מורכב, עלול להכביד על המטופל.
• שיקום של אזור קטן יחסית - ניתוח גדול ו/או המתנה מלאה בין השלבים, במקרים שבהם יש צורך לשקם שן או שתיים, עשויים להיות לא מידתיים. לכן, במצבים אלה, יש מקום לבחון חלופות מקצרות טווח כגון ביצוע עקירה והשתלה באותו יום. עם זאת, לעיתים אין ברירה - והטיפול הטוב ביותר הוא הטיפול הארוך. כך, לדוגמה: אם יש דלקת מסביב לשן, אם המטופל מעשן, אם המטופל סובל מסוכרת לא מאוזנת, אם החניכיים לא בריאות, אם השיניים הסמוכות לא מספיק טובות וכו'.

חשוב להתאים לכל מטופל את הטיפול הטוב ביותר. צילום: שאטרסטוק

טיפול מלא מעורר פחד: מה לעשות?

דווקא מכיוון שטיפולי שיקום הפה הם טיפולים כירורגיים מורכבים, לא ניתן "להלביש את אותה חליפה" לכל המקרים. חשוב לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים לכל מטופל את הטיפול הטוב, הנכון והקצר ביותר עבורו. למרבה הצער, מטופלים רבים בוחרים בטיפולים "קלים" ומהירים, בגלל חוסר סבלנות או בשל פחד סטיגמטי, שמקורו בחרדה מוגזמת (ובלתי מוצדקת) שמשדרת התקשורת.

כיום משתמשים בסוגים שונים של הרדמות (לרבות סדציה והרדמה כללית) וטיפולים מרגיעים (כגון: גז צחוק) - כך שבמהלך הניתוח, המטופל כלל אינו חש כאב. תהליך הריפוי לאחר ניתוח מסורתי גדול אכן קצת קשה יותר. עם זאת, לא מדובר בתהליך כה "נורא", כפי שחושב חלק מהציבור! רופאים מנוסים בתחום יודעים לתת תרופות מתאימות, הנחיות נכונות, ליווי מקצועי וטלפוני. בדיעבד, רוב המטופלים מופתעים מכך שהטיפול היה פחות "נורא", יחסית למה שציפו.

לסיכום: לצד היתרונות הרבים של הטיפולים המהירים, חשוב לזכור שלא תמיד הטיפול הקצר הוא הטיפול הטוב והנכון ביותר למטופל. לעיתים, טיפול שאינו מלא אף עלול להיות בגדר "יצא שכרו בהפסדו". מעבר לכך, כיום - בזכות הטכנולוגיה המתפתחת - ניתן להעניק טיפול מלא ללא כאבים, עם מינימום תופעות לוואי. לכן, חשוב לבחון כל מקרה לגופו ולבצע את הטיפול האפקטיבי ביותר (לא בהכרח המהיר ביותר).

ד"ר איתי זאבי הוא מומחה בכירורגיית פה ולסתות, במרפאת השיניים "עטרה".

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.