בדיקת הערמונית: מדריך מקיף

הערמונית (פרוסטטה, בלעז) היא בלוטה השייכת למערכת הרבייה הזכרית. הערמונית ממוקמת במוצא שלפוחית השתן ומקיפה את צינור השופכה. הערמונית הולכת וגדלה, ככל שהגבר מתבגר. הערמונית אחראית על ייצור נוזל הזרע של הגבר ומיקומה משפיע גם על תהליך מתן השתן.

מתי יש צורך בבדיקת ערמונית?

הצורך בבדיקת ערמונית עולה כאשר הגבר מרגיש שינוי או הפרעה במתן שתן. מומלץ להגיע לאורולוג, שיבצע סדרת בדיקות, ובהן גם בדיקות שונות הקשורות למצב הערמונית. תסמינים שונים עלולים להעיד על בעיה בערמונית ומצריכים בדיקה, למשל: זרם שתן חלש, צריבה בשתן, תחושת חוסר התרוקנות, תכיפות או דחיפות במתן שתן, הטלת שתן לילית (נוקטוריה) וכו'.

עם הופעת הפרעות כגון תכיפות או דחיפות במתן שתן, יש לגשת לאורולוג. צילום: שאטרסטוק

מהן הבעיות הנפוצות שעשויות להיווצר בערמונית?

הבעיות הנפוצות בבלוטת הערמונית נחלקות לשלושה סוגים:

• מחלות דלקתיות - פרוסטטיטיס: מצבים דלקתיים או זיהומיים בבלוטת הערמונית, העלולים לגרום לתסמינים המוזכרים לעיל; ובנוסף, לגרום לעליית חום, קושי במתן השתן, כאבים באיברי המין ובגב התחתון. הדלקות עלולות להיות חריפות או כרוניות.

• מצבים חסימתיים: חסימה של דרכי השתן עלולה להיווצר בעקבות מספר סיבות ובהן: ערמונית מוגדלת, החוסמת את צינור השופכה. מצבים חסימתיים עשויים להיות קלים ולהשפיע על עוצמת הזרם או להגיע למצבים חמורים, כגון: אצירת שתן, המחייבת שימוש בצנתר (קטטר). פעמים רבות, יש שילוב בין בעיות מסוגים שונים. כך, למשל: הערמונית עשויה להיות מוגדלת, אך לא לגרום להפרעה משמעותית; במקרה שתיווצר דלקת, הערמונית תהפוך לנפוחה ובצקתית ותייצר חסימה.

• מחלות גידוליות:  סרטן הערמונית הינו מבין סוגי הממאירויות השכיחות אצל הגברים בעולם המערבי. על פי גילו ומצבו החולה, דרגת הממאירות של הגידול ומידת התפשטותו, יוחלט אם המצב מחייב טיפול או שניתן להסתפק במעקב בלבד.

מה כוללת בדיקה של הערמונית?

בדיקת הערמונית נועדה לברר מהו חלקה של הערמונית בבעיה עליה מדווח המטופל ומהו מקור אותה בעיה. לשם כך, עומדים בפני האורולוג סוגים שונים של בדיקות, מתוכן יבצע את הבדיקות הרלוונטיות לסוג הבעיה הנמצאת על הפרק. בהתאם לתוצאות הבדיקות, יוחלט על אופן הטיפול המתאים.

הבדיקות לבירור מצב הערמונית כוללות:

• בדיקת שתן כללית ותרבית שתן - נעשית לצורך אבחון קיומה של דלקת בערמונית.

• בדיקות דם - כוללות ספירת דם, תפקוד כלייתי ובדיקת PSA (מין חלבון המופרש מתאי בלוטת הערמונית). רמה מוגברת של PSA בדם עלולה להעיד על חשד לגידול סרטני בערמונית. יש לזכור כי בדיקת PSA עלולה להיות בערכים גבוהים בצורה כוזבת בכמה מקרים:כאשר יש דלקת בדרכי השתן; אם הנבדק קיים יחסי מין ב-24 השעות שקדמו לבדיקה; במקרה שהנבדק טופל באמצעות מכשור רפואי בתוך השופכה; או אפילו אם הוא רכב על אופניים ביממה שקדמה לבדיקה! אם אחד מהגורמים המסיחים האלה מתקיים, כדאי לדחות את ביצוע הבדיקה.
  
  
  
• בדיקה רקטאלית - (Digital Rectal Examination - DRE) - נועדה לגלות אם יש חשד לגידול בבלוטת הערמונית. רוב הגידולים הסרטניים של בלוטת הערמונית - מקורם בחלקה האחורי, הגובל בקיר הפנימי הקדמי של החלחולת. באמצעות הכנסת האצבע ומישוש הערמונית, יכול האורולוג להבין אם קיים חשד מעין זה ולשלוח לביופסיה של הערמונית.

• סונר (אולטרסאונד) של דרכי השתן - טכניקת דימות רנטגנית, באמצעותה ניתן לגלות אם השלפוחית תקינה ומתרוקנת כראוי; ואם נוצר מצב של שארית שתן, כתוצאה מאי התרוקנות מלאה של השלפוחית. זהו מצב שעלול לגרום לדלקות בדרכי השתן, אבנים בשלפוחית השתן ובמקרים קיצוניים אפילו לאי ספיקת כליות.

• ביופסיה - אם יש חשד לגידול סרטני (בעקבות הבדיקה הרקטלית, תוצאות בדיקת ה-PSA או מכל סיבה אחרת), יש צורך לבצע ביופסיה - לקיחת דגימת תאים מהאזור החשוד כסרטני, לשם בדיקתם במיקרוסקופ על ידי מומחה לפתולוגיה. בכל ביופסיה נלקחות מספר דגימות. יום או יומיים לפני ביצוע הביופסיה יקבל המטופל אנטיביוטיקה. לאחר הביופסיה עלולות להופיע תופעות לוואי, כגון: דם בשתן, דם בזרע או חום. במקרה שהחום מלווה בצמרמורות, יש לפנות למוקד רפואי. במקרים מסוימים יידרש אשפוז ומתן עירוי אנטיביוטיקה. תופעות אלה מופיעות בכ-2% מהמטופלים שקיבלו אנטיביוטיקה לפני הביופסיה. בקרב מטופלים שלא קיבלו אנטיביוטיקה טרם הבדיקה, הסיכוי לחוות תופעות מסוג זה גבוה הרבה יותר.
  
  
• סונר (אולטרסאונד) טראנס רקטלי - כאשר יש צורך בביופסיה, נעשה שימוש באמצעי הדמיה זה, כדי לכוון את מחט הביופסיה אל המיקום המדויק בבלוטת הערמונית, ממנו יש לקחת את הדגימה.

• בדיקת MRI - נעשית בדרך כלל כאשר יש חשד לגידול, אך בדיקות הדמיה אחרות שנעשו לא הצליחו למקם את הגידול במדויק. ה-MRI מזהה את האזורים החשודים בבלוטת הערמונית ומהם יילקחו דגימות הביופסיה. בשיטה הנקראת שיטת פיוז'ן, נעשה שילוב בין הדמיית MRI לבין הסונר הטראנס רקטלי, כדי להגדיל את הסיכוי למצוא גידולים שלא נמצאו בבדיקות קודמות.

• בדיקת זרימת שתן (Flowmetry או Uroflow) - בדיקה שכיחה, במהלכה מתבקש המטופל לשתות מספר כוסות מים, כדי למלא את השלפוחית - ולהתרוקן אל תוך מכשיר המודד את עוצמת הזרימה של השתן. תוצאות הבדיקה עשויות להעיד על ערמונית חוסמת, הגורמת לזרימה שטוחה וחלשה ולשארית שתן.

• אורודינמיקה - בדיקה זו בוחנת את פעילות שלפוחית השתן ומחקה את תהליך מתן השתן, על ידי החדרת נוזלים לשלפוחית באמצעות צנתר ומדידת הלחצים בשלפוחית עצמה ובשופכה. באמצעות בדיקה זו, ניתן להבין מה גורם לאצירת שתן: האם מדובר בחסימה מצד בלוטת הערמונית או שהסיבה נעוצה בפעילות ירודה (חוסר התכווצות) של שלפוחית השתן עצמה. הסיבה יכולה להיות, למשל, ממקור עצבי בחוט השדרה. יש לוודא תרבית שתן שלילית ובד"כ יינתן טיפול אנטיביוטי מניעתי טרם הבדיקה.

• ציסטוסקופיה - בדיקה בה מוחדר אל שלפוחית השתן מכשיר אופטי בקוטר קטן יחסית, המאפשר לרופא לבחון את חלל השלפוחית. בדיקת ציסטוסקופיה נעשית במקרים בהם בדיקת האולטרסאונד או בדיקת דימות אחרת שנעשתה הצביעה על ממצא חשוד; או במצבים בהם יש דימום בשתן. הגורמים האפשריים למצב: גידול במערכת השתן, זיהום, אבנים בשלפוחית השתן או ערמונית מוגדלת שמדממת אל השתן. ציסטוסקופיה נעשית בהרדמה מקומית או מלאה, בהתאם לממצאים שהתגלו בבדיקות הקודמות. לפני הבדיקה, יינתן לעיתים טיפול אנטיביוטי.

רמה מוגברת של PSA בדם עלולה להעיד על חשד לגידול סרטני בערמונית. צילום: שאטרסטוק

לסיכום: בלוטת הערמונית עשויה להיות מקור להתפתחות בעיות מסוגים שונים, החל מדלקות, דרך בעיות חסימתיות ועד לגידולים סרטניים. על בעיה בערמונית, עשויות להעיד הפרעות שונות במתן השתן. עם הופעת הפרעות כגון תכיפות או דחיפות במתן שתן, זרם חלש ועוד, יש לגשת לאורולוג, אשר יבצע סדרת בדיקות של מצב הערמונית, לגילוי מקור ההפרעה. בעקבות תוצאות הבדיקות, יחליט האורולוג על הטיפול המתאים.

ד"ר דב אנגלשטיין הוא מומחה לאורולוגיה, מנהל המחלקה לאורולוגיה במרכז הרפואי לגליל בנהריה ויו"ר איגוד האורולוגים הישראלי.

סייעה בהכנת הכתבה: ענת ניסני, כתבת zap doctors.