האם למתבגר שלכם יש מחשבות אובדניות?

גיל ההתבגרות המורכב הוא תקופה המתאפיינת בסערות רגשיות, שינויים גופניים, נפשיים וחברתיים ולא מעט קשיים. השינויים הפסיכולוגיים שעובר המתבגר, הכוללים גיבוש של הזהות העצמית, רצון לעצמאות והפיכת קבוצת החברים לדומיננטית, עלולים לעיתים להביא את הנער/ה למשברים קשים ולמצבי מצוקה וכתוצאה מכך למחשבות קיצוניות אודות סיום החיים. זיהוי של מצבים אלה והכרות עם גורמי הסיכון יכולים לסייע למתבגר/ת להיחלץ מהמשבר, לטעת בו תקווה ולהפנותו לעזרה מקצועית.

נתונים חדשים שפורסמו לאחרונה בכתב העת Pediatrics מצביעים על שכיחות גבוהה של חוסר מודעות של הורים והכחשה של מתבגרים על נוכחות של מחשבות אובדניות - דבר המוביל לכך שמתבגרים רבים עם מחשבות על סיום חייהם אינם מאובחנים.

צילום: שאטרסטוק

מה נבדק במחקר?

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את שיעורי ההתאמה בין דיווחי הורים ודיווחי מתבגרים אודות מחשבות אובדניות בקרב המתבגרים וניסיון לזהות את המאפיינים הדמוגרפיים והקליניים.

מדגם המחקר כלל 5,137 מתבגרים בגילאי 11-17 שנים ומטפל אחראי (97.2% הורים או הורים חורגים) ממדגם Philadelphia Neurodevelopmental Cohort. המתבגרים וההורים השלימו ראיון קליני, אשר כלל שאלות אודות מחשבות אובדניות במהלך חייהם של המתבגרים.

מהם ממצאי המחקר?

מהנתונים עולה כי שכיחות המתבגרים שחשבו לסיים את חייהם עמדה על 8% (413 מתבגרים), כאשר כ-15% מהמתבגרים (786 מתבגרים) חשבו על המוות. כ-75% מההורים דיווחו כי לא היו מודעים למחשבות אלו של ילדיהם.

החוקרים זיהו במהלך המחקר שיעורי התאמה מתונה אודות מחשבות אובדניות ושיעורי התאמה נמוכה אודות מחשבות על המוות. ההבדלים נבעו הן מחוסר המודעות של ההורים למחשבות אובדניות שציינו המתבגרים והן מכך שהמתבגרים עצמם הכחישו את קיומן של המחשבות האובדניות שדווחו על ידי ההורים.

במסגרת המחקר נמצאו גם הנתונים הבאים:

• מחצית מההורים לא היו מודעים למחשבות אובדניות של המתבגרים, ו-65.6% מההורים לא היו מודעים למחשבות חוזרות של המתבגרים אודות המוות.
• כמחצית מהילדים להורים שדיווחו כי הם מאמינים שילדיהם חשבו על מעשה אובדני, שללו זאת; וכשני-שליש מהילדים להורים שדיווחו כי המתבגרים שלהם חשבו על המוות, שללו זאת.
• בקרב הורים לילדות קטנות תועדה חוסר מודעות נרחבת יותר למחשבות אובדניות של הילדים, בהשוואה להורים לילדים גדולים יותר - כאשר בקרב בנים התברר ההפך.
• הורים לילדים מקבוצות מיעוטים נטו יותר לחוסר מודעות אודות המחשבות של ילדיהם אודות המוות.
• הורים למתבגרים עם היסטוריה פסיכיאטרית ו/או היסטוריה משפחתית של אובדנות, היו מודעים יותר למחשבות האובדניות והמחשבות על המוות אצל הילדים.
• היסטוריה של אשפוז פסיכיאטרי לוותה בסיכון מופחת להכחשת המתבגרים מחשבות אובדניות.
• אבות, בהשוואה לאימהות, נטו יותר לחוסר מודעות אודות המחשבות האובדניות של ילדיהם.
• במידה והילד קיבל בעבר טיפול פסיכיאטרי, או בנוכחות היסטוריה משפחתית של אובדנות, וכאשר הילד חשב על אובדנות או דיווח על מחשבות חוזרות אודות המוות, הסיכוי לחוסר מודעות של ההורים היה קטן יותר וכאשר

מהי השורה התחתונה?

לאור השכיחות הגבוהה של חוסר מודעות של ההורים והכחשה של המתבגרים נוכחות מחשבות אובדניות, ייתכן כי חלק גדול מהמתבגרים בסיכון אובדני אינם מזוהים בבדיקות סקר קצרות שנערכות במהלך בדיקות מעקב תקופתיות.

ד"ר עמית עקירוב, רופא מומחה ברפואה פנימית ובאנדוקרינולוגיה, רופא בכיר במכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם בבית חולים בלינסון, מרכז רפואי רבין.