חרדת מים: כן, יש דבר כזה!

בחודשי הקיץ הארוכים, בעיקר במדינה כמה כמו ישראל, אין הרבה אפשרויות בילוי מחוץ למזגן – חוץ מבילוי על שפת הים או בבריכה. לרובנו בילוי רטוב בים ובבריכה נשמע מרענן ומהנה, אבל יש אנשים שהקרבה למים מעוררת בהם תחושות של חרדה ופחד מתמיד ובלתי רציונלי – תופעה המכונה אקוופוביה (Acuafobia) - הפרעת חרדה ספציפית, המכונה לעיתים בציבור הרחב הידרופוביה (Hidrofobia), על אף שיש הבדל משמעותי בין אקוופוביה להידרופוביה. במאמר זה נסביר במה מדובר וכיצד ניתן לטפל בכך.

מהי אקוופוביה?

אקוופוביה היא סוג של הפרעת חרדה, המשתייכת בדרך כלל להפרעות החרדה הספציפיות (Specific Phobias).

מבין כל סוגי הפוביות הספציפיות, הפוביה ממים היא נדירה יחסית. הפוביה מתבטאת, כפי שניתן להבין משמה, בפחד מתמשך ממים, בלתי רציונלי ובלתי נשלט.

לעומתה, הידרופוביה גם היא חרדה קיצונית ממים, אך בשונה מאקוופוביה, שהיא פוביה ספציפית - הידרופוביה אינה הפרעת חרדה בפני עצמה, אלא אחד הסימפטומים הראשוניים של הידבקות במחלת הכלבת (מחלה נוירולוגית חמורה, המתבטאת בסימפטומים נוירולוגיים שונים, ובהם גם פחד קיצוני ממים, לעיתים עד כדי חוסר יכולת לשתות!).

מבין כל סוגי הפוביות הספציפיות, הפוביה ממים היא נדירה יחסית. צילום: שאטרסטוק

במה מתבטאת אקוופוביה?

אנשים שסובלים מחרדת מים עשויים לחוות תחושות פיזיות שליליות, בכל פעם שהם באים במגע עם מים:

• דפיקות לב מואצות;
  
  
• הזעה מוגברת;
  
  
• רעד;
  
  
• קוצר נשימה, או תחושת "חנק".

כדי להימנע מתחושות פיזיות שליליות, אנשים אלה נוטים להימנע ממפגש יזום עם מים, בפעילויות כגון: שחייה, שיט, טיול ליד מעיין או מפל. במקרים קיצוניים יותר, הפוביה עלולה להוביל להימנעות ממקלחת, משטיפת ידיים ואף מכניסה לשירותים.

מהם הגורמים לאקוופוביה?

חרדה קיצונית ממים (אקוופוביה) עלולה להופיע כהפרעת חרדה ממוקדת (פוביה ספציפית); כחלק מהפרעת חרדה כוללנית; או כביטוי נדיר להתקף פאניקה.

ע"פ התיאוריות הפסיכולוגיות הקוגניטיביות-התנהגותיות, אקוופוביה שמופיעה כפוביה ספציפית מתפתחת כתוצאה מהתניה קלאסית לחוויה טראומטית שקשורה למים.

אירוע שלילי שאותו אדם חווה בעבר: במקרה כזה, כל מפגש עם מים מזכיר לאותו אדם את החוויה הקשה. כך, למשל: אם אותו אדם כמעט טבע בים או בבריכה.

חוויה טראומטית שאותו אדם חווה בעבר (למשל: בילדותו) ואינו מודע לה: במקרה כזה, החרדה היא סימפטום לטראומת עבר. כך, למשל: טראומה שנגרמה כשאותו אדם היה תינוק וחש מחנק, באחת מהפעמים שבהן שתה מבקבוק.

השלכה: במקרה כזה, הפוביה עלולה להתפתח כתוצאה מהשלכה של פחד ולא מחוויה אישית. כך, למשל: צפייה בסרט אימה שקשור למים, חשיפה תקשורתית של מקרי טביעה רבים וכו'.

מהן דרכי הטיפול באקוופוביה?

כדי שניתן יהיה להעניק טיפול יעיל ואפקטיבי, בראש ובראשונה חשוב לבצע אבחון מקצועי ולקבל אנמנזה טובה באשר למקור הבעיה: האם מדובר בהפרעת חרדה ספציפית או בחרדה שנובעת מבעיה רחבה יותר?

טיפול באקוופוביה המהווה סימפטום להפרעה כללית

במקרים שבהם הפוביה ממים נובעת כתוצאה מהפרעה פסיכיאטרית עמוקה יותר, כגון: סכיזופרניה או OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) ברמת חומרה קשה, הטיפול יתמקד בהפרעה המרכזית.

טיפול באקוופוביה המהווה פוביה ספציפית

במקרים שבהם מדובר בפוביה ספציפית, יש שתי גישות טיפוליות פסיכולוגיות מרכזיות:

• טיפול פסיכולוגי דינמי: גישה טיפולית זו מתבססת על המודל הפרוידיאני, שלפיו הפוביה נובעת כתוצאה מטראומה לא מודעת. לכן, הטיפול מתמקד בניסיון לאתר את מקור הבעיה. הטיפול הפסיכולוגי הדינמי מתמקד בעיקר בשיחות, שבהן מנסים בשיטות שונות להגיע אל התת מודע (למשל: ע"י תיאור חלומות).
• טיפול פסיכולוגי התנהגותי (CBT): בגישה טיפולית זו, המטרה היא לפתור את הבעיה עצמה, באמצעות היבטים שכלתניים, ללא קשר למקור הטראומה. בטיפול זה משתמשים בשיחות, סדנאות, סימולציות וכו'.

טיפול משולב

במקרים שבהם הפוביה בדרגה חמורה, ניתן לתת טיפול משולב - תרופתי ופסיכולוגי.

אנשים שסובלים מחרדת מים עשויים לחוות תחושות פיזיות שליליות בכל פעם שהם באים במגע עם מים. צילום: שאטרסטוק

לסיכום: אקוופוביה היא חרדה קיצונית ממים, שנובעת בדרך כלל כתוצאה מחוויה טראומטית. אם החרדה אינה מטופלת מספיק מוקדם, היא עלולה להחמיר ואף לשבש את מהלך החיים התקין.

ד"ר ירחמיאל ברבר הוא פסיכיאטר מומחה ופסיכוגריאטר, מנהל מערך בריאות הנפש בשירות הפסיכיאטרי במחוז מרכז של קופ"ח מכבי.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.