נומופוביה: לא מסוגלים לנשום בלי הסמארטפון

קשה להאמין, אבל רק לפני כשני עשורים רובנו הסתדרנו מצוין ללא מסכים. כשנאלצנו לבקש סוכר מהשכנה, קפצנו אליה לביקור; כשרצינו לדעת מה התחזית למחר - המתנו למבזק החדשות; וכשנסענו לטיול בצפון הסתדרנו עם מפות.

אבל מאז דברים השתנו, וכיום בזכות הקדמה הכל נעשה זמין וקל יותר: התקשורת המילולית הצטמצמה, בזכות (או בגלל) הודעות הוואטסאפ הזמינות, האינטרנט מספק מידע חדשותי בקליק וכדי לנסוע לצפון לא באמת צריך להסתבך עם מפות - פשוט מפעילים Waze.

אמנם, נראה שכל העסק הזה בהחלט נוח יותר, אבל יש לזה גם מחיר: התמכרות בני הנוער למסכים הובילה לאינספור בעיות - החל מהפרעות שינה, דרך בעיות קשב וריכוז ועד לאלימות ולניכור חברתי.

גם המבוגרים שבינינו נעשו "מחוברים" יותר למסך, מה שמונע פעמים רבות יצירת קשרים בין אישיים עם  חברים, עם משפחה ואפילו עם הילדים שלנו.

תלות זו במסכי הסמארטפון ובטכנולוגיות הניידות, הולידה את ה"נומופוביה" - פוביה של העת החדשה, המתרחשת על רקע שימוש בטלפון הנייד (בעיקר) ובמסכים נוספים. כיצד היא מתבטאת ומי עלול לסבול ממנה?

"נומופוביה" - פוביה של העת החדשה, המתרחשת על רקע שימוש בטלפון הנייד. צילום: שאטרסטוק

מהי "נומופוביה"?

כיום, חלק גדול מאתנו מחזיקים במכשיר הנייד שלנו מידע אישי וחיוני: תמונות, פגישות ביומן, רשימת אנשי קשר ועוד. "נומופוביה" (no-mobile-phone phobia), היא פחד הנובע מהאפשרות להיות ללא הטלפון הנייד - מצב העלול לגרום לאיבוד מאגר המידע האישי הזה, באופן זמני או קבוע. הוא יכול להתרחש כאשר הנייד נשכח, נעלם, נהרס או אפילו במקרים שאין בו קליטה או כאשר הסוללה התרוקנה.

אנשים שסובלים מהתופעה חווים פחד וחרדה מכך שהם עלולים לשכוח את הנייד שלהם, לאבד אותו ואף להישאר עם סוללה ריקה.

כיצד היא מתבטאת?

האדם שסובל מ"נומופוביה" הוא בעל כה תלות כה עזה במכשיר הטלפון שלו, כך שבלעדיו הוא עלול להרגיש "עירום", חשוף, לבד בעולם, ללא יכולת לתקשר.

התחושות עשויות להיות דומות לכאלה המתרחשות בזמן התקף חרדה, כלומר: דפיקות לב מואצות, הזעה מרובה וקושי לנשום.

האם אפשר לומר שכל אחד מאיתנו עלול לסבול מ"נומופוביה"?

בהחלט. באופן תאורטי, כל מי שמחזיק ברשותו טלפון נייד, מכשיר טאבלט ושאר מסכים אליהם הוא עלול להתמכר, יכול לסבול מהתופעה. מאחר שהפרעה זו יכולה להתבטא בדרגות חומרה שונות, קשה מאוד להגדיר מתי זו ממש הפרעה ומתי מטרד. באופן כללי, אפשר לומר שכאשר הפחד משתלט לנו על החיים ופוגע בתפקוד היומיומי שלנו, זו בהחלט נקודה אדומה שכדאי לשים לב אליה.

האם גם ילדים עלולים לסבול מכך?

בהחלט כן. כתוצאה מצפייה או משימוש ממושך במסכים, גם ילדים עלולים להגיע למצב של התמכרות, לתלות משמעותית וכך גם לתחושת חרדה בזמן שהילד אינו זוכה לזמן המסך הרב שאליו התרגל.

הגבלת זמן השימוש והצפייה במסכים בהתאם לגיל הילד ולפי המלצות ארגוני הבריאות, תסייע למנוע בין היתר גם הפרעה עתידית של "נומופוביה".

מה גורם לנומופוביה?

הגורמים יכולים להיות דומים לאלה המובילים לחרדות ולפוביות אחרות. כך לדוגמה, אם מישהו מאבד חפץ מסוים ומרגיש חסר אונים בסיטואציה הזאת, אותה חרדה מוכרת עלולה להשתלט עליו בעת אובדן הנייד או בזמן קלקולו. כלומר, יש כאן מנגנון התנהגותי נלמד.

תיאוריה נוספת יכולה להיות קשורה לתפיסת הטלפון הנייד בראשו של המשתמש, כחפץ המאפשר לו הגנה במצבי סכנה, וכן כלי תקשורת הכרחי בכל מצב שבו יזדקק לו.

כאשר ההפרעה משתלטת על החיים ומפריעה לתפקוד היומיומי, כדאי לטפל בה. צילום: שאטרסטוק

האם וכיצד ניתן להתגבר על "נומופוביה"?

באופן כללי, טיפול בהפרעה זו הוא אינו שונה מטיפול בכל חרדה אחרת.

ישנן גישות שונות שניתן להציע למטופל, ביניהן: טיפול פסיכואנליזה, טיפול דינמי, ובמצבים קיצוניים ייתכן שגם טיפול תרופתי ימצא כיעיל.

לצד כל אלה אפשר למנות את הטיפול הקוגניטיבי – התנהגותי (CBT), ונראה שהוא עשוי להיות היעיל ביותר במצבים אלה. טיפול זה מורכב משיחות, שמטרתן להשפיע על החשיבה, לצד חלק התנהגותי שנועד לשנות דפוסי התנהגות באמצעות טכניקות שונות.

לסיכום: "נומופוביה" היא פחד מפני איבוד הטלפון הנייד ושאר המסכים הסובבים אותנו. כאשר ההפרעה משתלטת על החיים ומפריעה לתפקוד היומיומי, כדאי לטפל בה באמצעות שיטות טיפוליות שונות - המומלצת ביותר היא שיטת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. כמו כן, מומלץ למנוע מראש תלות במסכים כבר בגיל הילדות, באמצעות הגבלת שעות השימוש בהם, בהתאם לגיל הילד ולפי המלצות ארגוני הבריאות.

ד"ר ירחמיאל ברבר הוא פסיכיאטר מומחה ופסיכוגריאטר, מנהל מערך בריאות הנפש בשירות הפסיכיאטרי במחוז מרכז של קופ"ח מכבי.

סייעה בהכנת הכתבה: מיכל הלפרין, כתבת zap doctors.