מה עושים כשהילד מסרב לשוב לביה"ס?

שנת הלימודים החדשה בפתח. בעוד שחלק מהילדים נרגשים ומצפים לקראת החזרה למסגרת הלימודית, עבור חלקם מדובר בסיטואציה מורכבת וקשה במיוחד. אחת הסיבות המרכזיות שגורמות לילד להביע חוסר רצון מוחלט לחזור לספסל הלימודים, היא דחייה חברתית.

"הנתונים המחקריים שנאספו במוסדות החינוך בארץ בעשור האחרון, מלמדים כי מדובר בתופעה שכיחה ביותר שהיקפיה נרחבים ומדאיגים ביותר", אומר הפרופ' לחינוך עמוס רולידר, דיקן הסטודנטים "המכללה האקדמית כינרת", "לפחות מחצית מהילדים בבתי הספר היסודיים סובלים מהשפלות מילוליות מסוגים שונים, מדחיפות ומאלימות פיזית. למעשה, כל ילד עשירי בישראל חושש ללכת לבית הספר בגלל הצקות והטרדות חוזרות ונשנות."

פרופ' רולידר מתאר קווים לדמותו של הילד הסובל מהצקה: "בדרך כלל, מדובר בילדים בעלי נחיתות פיזית, נטולי יכולת אסרטיבית הדרושה לשם הגנתם העצמית. המועדים ביותר להצקה הם לרוב ילדים בעלי משקל עודף, צבע עור או מבטא שונה, או ילדים בעלי ייחוד או כשרון בולט".

לדבריו, ההטרדות וההצקות מתרחשות בכל סביבות בית הספר, בייחוד במקומות שבהם אין נוכחות של מבוגר משפיע.

כל ילד עשירי בישראל חושש ללכת לבית הספר בגלל הצקות והטרדות חוזרות ונשנות. צילום: שאטרסטוק

"הכוח לשנות טמון בעיקר בסביבה ולא בילד עצמו"

פרופ' רולידר מסביר כי לקורבנות ההצקה קשה עד בלתי אפשרי לצאת ממעגל ההטרדות ללא סיוע והתערבות של המבוגרים הנמצאים בסביבת התרחשות. במילים אחרות: המפתח למיגור ההצקות ולהבטחת שלומם וביטחונם של הילדים נמצא בידי ציבור המורים והמחנכים, וכמובן שגם בידי ההורים שאמורים לוודא שהילדים אכן זוכים לקבלת העזרה הראויה.

"חלק ניכר מציבור המורים והתלמידים רואה בהצקה התנהגות של שובבות ומעשי קונדס לכל היותר, ואינו מודע להשלכות החמורות הקשורות להרגשתם ולבריאותם הנפשית של הקורבנות", מוסיף פרופ' רולידר. "לפיכך, המפתח להצלחת תוכנית מערכתית למניעת הצקה בבית הספר הינו שיתוף פעולה כן ואמיתי בין כל באי בית הספר: ההנהלה, המורים, הצוות המקצועי, תלמידי בית הספר, ההורים ונציגי הקהילה".

פרופ' רולידר מציע להורים להיות ערניים למצב לאורך כל השנה, ולפעול בהתאם.

להלן מספר עצות פרקטיות שניתנו באדיבותו:

1. הרחיבו את מעגלי החברה של הילד - כשילד נמצא בסביבה עוינת, חשוב לדאוג להקיף אותו במעגלים מחזקים בשאר התחומים בחייו, מחוץ לכותלי בית הספר: בין אם מדובר בחוג שיכול להעצים את יכולותיו ובטחונו, או במפגש עם ילדים מבתי ספר אחרים - כל מעגל נוסף שיוכל לתרום להצלחתו, לקבלתו, לאינטראקציה הבין אישית שלו ולהעלאת בטחונו האישי הינו מבורך.

2. אל תסתפקו בתשובה לקונית מטעם הצוות החינוכי - אם אומרים לכם ש"העניין בטיפול", אל תסמכו על זה. במקרים רבים, אנשי הצוות לא ידעו להקצות את המשאבים הנדרשים למען טיפול יעיל ומקצועי בילד. חשוב להבין בדיוק מהי האסטרטגיה המתוכננת לטיפול בנושא: מי עומד לפקח על הילד בהפסקות, כיצד מחנך הכיתה מתכנן להתמודד עם סיטואציות קשות, והאם נשקלת אפשרות פרקטית יותר כמו מעבר לכיתה מקבילה במקרה שלא נמצא פתרון.

3. בד בבד, הימנעו מחיכוכים מיותרים עם הצוות - גם אם נדמה לכם שהצוות החינוכי אינו פועל בצורה האידאלית לטובת פתרון הבעיה, נסו להימנע מהטחת אשמות ומעימותים. חשוב לתעל את המשאבים לטובתו של הילד, ולפעול באופן ענייני על מנת לסייע לו. חזקו את הצוות והביעו תמיכה בכל ניסיון לסייע לו. במקביל, בחנו האם הצעדים שלהם אכן תורמים לשיפור העניין בפועל.

4. בקשו לגייס תלמידים "מביטים מן הצד" שיוכלו לסייע לילד הפגוע - "על הנהלת בית הספר ועל צוות המורים לעשות כל מאמץ כדי לעודד את התלמידים הצופים במעשה ההצקה המכוון כלפי חבריהם, לנקוט בעמדה ברורה ולא לאפשר להצקה להתרחש. חשוב מאוד להנחות את צוות בית הספר הנמצא באזורי שהיית התלמידים במהלך ההפסקות להגביר את הרגישות והמשוב החיובי לגילויי התנהגות חברתית, כגון: סיוע לחבר במצוקה, בקשה תקיפה להפסקת ההצקה ו/או דיווח למבוגר אודות התרחשותה.
   כמו כן, רצוי להקים ועדה מיוחדת המורכבת מתלמידים, שתפקידה לסייע בקבלת תלמידים חדשים לבית הספר וליזום פעילויות לקירוב לבבות בין תלמידים מרקעים שונים, סיוע לבעלי מוגבלויות ולעניינינו - סיוע לתלמידים הסובלים מהצקה. פעילויות מעין אלו ישנו לטובה את האווירה החברתית בבית הספר, ובכך יסייעו לצמצום משמעותי של תופעות ההצקה.

5. אם למרות הכל המצב לא משתפר, שקלו ברצינות להעביר את הילד לבית ספר אחר - כשהמצב לא משתפר למרות הניסיונות השונים, ההמלצה הגורפת היא להעביר את הילד למסגרת לימודית בסביבה אחרת.

מתי כדאי לשקול פנייה לגורם מקצועי שאינו מטעם בית הספר, ולמי כדאי לפנות במקרה כזה?

"במקרים שבהם הצוות המקצועי לא מצליח לתרום לפתרון הבעיה, מומלץ לערב גורם מקצועי מחוץ לבית הספר, וזאת בתקווה שגורמי בית הספר לא יתנגדו לכך", מציע פרופ' רולידר.

"מנתח התנהגות מוסמך הוא גורם שבהחלט עשוי לסייע במצב כזה. תפקידו הוא להתבונן מרחוק בפעילות הילד במהלך שעות הלימודים, וממש 'לרגל' אחר התנהלותו השוטפת: באינטראקציה או בחוסר אינטראקציה שלו עם ילדים וכן ביכולת ההתמודדות שלו והעברת המסר למבוגרים בסביבתו.

אבחון זה, למעשה מאפשר להסיק מסקנות חשובות אודות הסיטואציה הסביבתית וכן אודות תגובות המבוגרים שנמצאים בסביבת הילד. בהתאם לכך, המנתח ההתנהגותי יוכל להמליץ להורים כיצד לפעול על מנת לתרום לשיפור המצב".

כשהמצב לא משתפר, למרות הניסיונות, ההמלצה הגורפת היא להעביר את הילד לביה"ס אחר. צילום: שאטרסטוק

מה לגבי ילד מופנם יותר שלא נוטה לשתף את הוריו בקשיים העוברים עליו? כיצד ניתן לזהות קשי כזה?

"ראשית, ישנם סימני אזהרה שונים שאסור להתעלם מהם. הנה כמה מהם:

• הילד חוזר הביתה עם בגדים קרועים, חבלות או שריטות ללא כל הסבר הגיוני.
• הילד לא מזמין הביתה חברים.
• הילד שונא ללכת לבית הספר.
• הילד מתלונן על כאבי בטן או כאבי ראש, בייחוד בשעות הבוקר.
• הילד מאבד עניין בלימודים וציוניו נמוכים יחסית ליכולותיו.
• הילד מגיב בהתפרצויות זעם.
• הילד חווה קשיים בהרדמות ובשינה.

בנוסף, חשוב לדעת כי ילדים בדרך כלל משתפים בעניינים שמטרידים אותם דווקא במהלך סיטואציות שגרתיות ו'לא מחייבות', כמו למשל: ארוחת ערב משפחתית או טיול עם הכלב. כדאי לשים לב לעניין, ולנסות לשמור על קשר משפחתי ועל תקשורת טובה במשפחה", מציע הפרופ'.

לסיכום: "ילדים רבים סובלים ממצוקה חברתית במסגרת בית הספר. התופעה עלולה לגרום לקושי נפשי עצום, שבין היתר עלול לגרום לילד לשנוא את מסגרת הלימודים ולא לרצות להיות נוכח בה. חשוב להבין כי המפתח נמצא בעיקר בסביבת הילד, ולא לצפות שהוא יתמודד עם העניין בעצמו. בניית אסטרטגיה להתמודדות עם המצב ביחד עם הצוות החינוכי, תשומת לב לסימני אזהרה והעברת הילד למסגרת אחרת בעת הצורך - יסייעו לו להתמודד עם הסיטואציה הקשה ויפחיתו את הסיכון שלו לסבול מההשלכות הנפשיות הקשות הכרוכות בבעיה זו, שעלולות ללוות אותו במהלך כל ימי חייו", מסכם רולידר.

סייעה בהכנת הכתבה: מיכל הלפרין, כתבת zap doctors.