עזרה ראשונה: המדריך המלא להצלת חיים

לקראת יום העזרה הראשונה שיצוין ברחבי העולם ב-11 בספטמבר, ביקשנו מד"ר רפאל סטרוגו - סמנכ"ל רפואה במד"א, להסביר לנו מהם המצבים שבהם הגשת עזרה ראשונה יכולה להציל חיים, מדוע חשוב שכל אדם ידע להגיש אותה וגם: מה לעשות ומה לא לעשות בסיטואציות השונות.

מהי חשיבותה של הכשרת הציבור להגשת עזרה ראשונה?

לדברי ד"ר סטרוגו החשיבות הרבה של הכשרת הציבור הרחב להגשת עזרה ראשונה, מבוססת על שתי הנחות מוצא שמשלימות זו את זו: ההנחה הראשונה היא שישנם אירועי חירום רפואיים שבהם מניעת מוות או נכות היא בעיקר פונקציה של זמן, כך למשל דום לב, השתנקות, תגובה אנפילקטית (אלרגיה קיצונית), דימום פורץ וכדומה. "אירועים אדומים הם אירועי חירום רפואיים שבהכרח מובילים למוות או לנכות, ולכן יש בהם חשיבות רבה במיוחד להגשת עזרה רפואית נכונה ובמהירות", הוא מסביר. "ההנחה השנייה היא, שלא משנה כמה גדולה תהיה פריסת האמצעים הרפואיים הנייחים והניידים שלך, לעולם לא תצליח להגיע למצב שבו ניתן להגיש עזרה רפואית מקצועית באופן מיידי לכל אדם, בכל זמן ובכל מקום".

השילוב בין פונקציית הזמן הכה מהותית באירועי חירום אדומים, לבין יכולת הכיסוי המוגבלת של הצוותים הרפואיים המקצועיים, מוביל באופן כמעט אוטומטי לקהל בזירת האירוע. "הרוב המכריע של מקרי החירום הרפואיים מתרחש בסביבת בני משפחה או עוברי אורח, וההבנה שלנו כארגון חירום היא שככל שנכשיר ציבור רחב יותר במתן עזרה ראשונה מיידית עד להגעת צוותי הרפואה, כך נגדיל משמעותית את הסיכוי להציל חיים".

לדבריו, מכיוון שבאירועים אדומים כל דקה קריטית, למרות שלרוב הציבור הרחב אין רקע רפואי וניסיון בהתמודדות עם סיטואציות מלחיצות מהסוג הזה, די בהגשת סיוע ראשוני נכון כדי לגשר על פער הזמנים של הדקות הראשונות עד להגעת צוות הרפואה הדחופה.

כדי להכשיר את הציבור הרחב, כך שבמקרה הצורך יוכל להעניק עזרה ראשונה באופן הטוב ביותר עבור המטופל ומבלי לגרום נזק, מתקיימים קורסים ייעודיים רבים ושונים (ללא תשלום) לקהל הרחב שמועברים בשפה פשוטה ומלמדים מה לעשות ומה לא לעשות במצבי החירום האופייניים השונים וכן קיימות הדרכות מצולמות רבות באתר מד"א. "להדרכות ולהכשרות יש שתי מטרות", מסביר ד"ר סטרוגו. "האחת היא כמובן להעניק ידע בסיסי והשנייה היא למזער את הרתיעה האינסטינקטיבית שיש בדרך כלל במפגש ראשון עם מקרה חירום".

השאלה הראשונה תהיה 'האם האדם שהתמוטט מגיב או לא?'. צילום: שאטרסטוק

מהו הכלל הבסיסי הראשון במצבי חירום "אדומים"?

במד"א מדגישים כי הפעולה הראשונה והבסיסית ביותר שיש לבצע כשעדים לסיטואציה של מצב חירום רפואי, היא ליצור קשר עם מוקד החירום: להתקשר לטלפון 101, או ליצור קשר עם מד"א באמצעות 'לחצן המצוקה' באפליקציה החינמית שלהם, שגם משדרת למוקד את המיקום המדויק של זירת האירוע. ד"ר סטרוגו מסביר שיש לכך שתי סיבות עיקריות:

1. ראשית, ההנחה היא כאמור שלאדם שמתכוון להגיש את העזרה הראשונה אין רקע רפואי ולכן איש המקצוע במוקד החירום יידע לשאול את השאלות הנכונות ויוכל להדריך אותו טלפונית מה לעשות ומה לא לעשות.
   
2. הסיבה השנייה היא קיצור לוחות הזמנים – ברגע שמתקשרים למוקד החירום מתחילים "להפעיל את השרשרת" ובכך, מאפשרים לצוותי הרפואה להגיע מהר יותר לזירה.

מה לעשות ומה לא לעשות במצבי חירום אדומים?

הדגש בהכשרות העזרה הראשונה ובמדריכים המצולמים מושם כאמור על האירועים האדומים השכיחים ביותר שבהם המשמעות של הגשת עזרה ראשונה היא הרת גורל:

דום לב

ד"ר סטרוגו מדגיש כי הגשת עזרה ראשונה במקרה של דום לב היא מהותית ביותר וכי מבחינת אירועי החירום, זהו האירוע האדום שבו הכי חשוב שהציבור הרחב ידע לפעול נכון. "לא כל התמוטטות היא בהכרח דום לב והיא יכולה כמובן להיות כתוצאה מהתעלפות או פרכוס, אבל מכיוון שאנחנו לא מצפים שאדם מן היישוב יידע לעשות אבחנה רפואית, אנחנו מתייחסים לכל התמוטטות כאל התרחיש הגרוע ביותר ועד שיוכח אחרת, נקודת ההנחה היא שהאדם שהתמוטט עובר דום לב".

מה עושים?

מתקשרים למוקד 101 - הפראמדיק במוקד ישאל מספר שאלות קצרות שיסייעו לו לאבחן טוב יותר את האירוע ולהנחות את המתקשר בהתאם:

1. השאלה הראשונה תהיה 'האם האדם שהתמוטט מגיב או לא?' - אם הוא מגיב (פותח עיניים, משמיע קולות, זז וכו'), סימן שלא מדובר בדום לב ולכן יש פחות לחץ של זמן.
   
2. אם הוא לא מגיב – יבקש הפראמדיק מהמתקשר לבדוק האם הוא נושם נשימות רגילות או נשימות מחרחרות. "למדנו שאחת מהטעויות הנפוצות ביותר של אנשים לא מיומנים בזיהוי אירוע דום לב, היא המחשבה שאם האדם שהתמוטט נושם סימן שהוא 'רק התעלף' ולא עובר דום לב, מה שגורם לכך שבמקום לבצע בו החייאה, מנסים 'להעיר' אותו בדרכים שונות, מניסיון להרים אותו ועד שפיכת מים על הפנים ומתן סטירות. ההנחה הזו שגויה מיסודה, מכיוון שמי שאינו מיומן לא יודע שבשתי הדקות הראשונות לאחר דום לב הנשימות הן סוג של רפלקס בלבד. מה שמחזק עוד יותר את החשיבות הרבה של יצירת קשר מידי עם מוקד החירום", מדגיש ד"ר סטרוגו.
   
3. אם המטופל לא בהכרה ולא נושם באופן נורמלי - הפראמדיק במוקד ינחה את המתקשר לבצע שני דברים באופן מידי: להתחיל עיסויים, תוך כדי הנחיה וליווי צמוד (הפראמדיק יסביר איפה להניח את הידיים, יספור יחד עם מגיש העזרה את קצב העיסויים, ישאל כל הזמן לגבי שינויים במצב וכו'); ולשלוח מישהו אחר שירוץ להביא את הדפיברילטור הקרוב ביותר. "יש לנו מיפוי טוב יחסית של כל מיקומי הדפיברילטורים שנמצאים במרחבים הציבוריים, כך שהפראמדיק ינחה את המתקשר גם לגבי המיקום הקרוב ביותר", מוסיף ד"ר סטרוגו.
   
4. אם המטופל לא מגיב לעיסויים עד להגעת הדפיברילטור – הפראמדיק במוקד ינחה את המתקשר להמשיך את העיסויים ובמקביל ינחה את האדם הנוסף בדיוק איך להפעיל אותו: לפתוח את המכסה, לקחת את המדבקות, להניח אותן על בית החזה בהתאם לאיור, ללחוץ על הכפתור הירוק, להמתין ולהמשיך לפי ההנחיות הקוליות של המכשיר. אם אין באזור דפיברילטור, יבקש הפראמדיק מהמתקשר להמשיך את העיסויים כל עוד שהמטופל לא שב להכרה, עד להגעת הצוות הרפואי.

טביעה

טביעה היא מקרה החירום היחיד שבו מבצעים בנוסף לעיסויים גם הנשמה, במיוחד כשמדובר בילדים קטנים. הסיבה לכך היא שהמנגנון לדום לב בטביעה שונה מדום לב רגיל, שכן בטביעה דום הלב נגרם כתוצאה מהפרעה באספקת החמצן, בעוד שדום לב "רגיל" נגרם בשל הפרעה בקצב הלב כך שיש מספיק חמצן לדקות הראשונות. לכן, במקרה של טביעה לא מספיק לבצע עיסויים וחשוב לבצע גם הנשמה כדי "לחפות" על חוסר החמצן.

מתן עזרה במקרה של השתנקות פעוטות. צילום: שאטרסטוק

השתנקות (חנק)

במצבים של השתנקות קיים הבדל בין ילדים למבוגרים (מעל גיל 10):

• אצל מבוגרים ההשתנקות תתבטא כאירוע של שיעול פתאומי וקוצר נשימה פתאומי, בדרך כלל בסמוך לאכילה. אצל ילדים קטנים לעומת זאת (בעיקר בגיל 4-2), ההשתנקות לא בהכרח תהיה בסמוך לאכילה, שכן מדובר בילדים שנוטים להכניס דברים שונים לפה.
  
• ההבדל השני הוא שבמצב של השתנקות אצל מבוגרים, בדרך כלל יופיע קודם כל שיעול ופעמים רבות המשתנק יעשה מעין תנועה שמצביעה על חנק (לפיתת הצוואר, הצבעה על הצוואר, טפיחה על בית החזה וכדומה). ילדים קטנים, לעומת זאת, לא תמיד ירמזו על תחושת החנק, לעתים יופיע שיעול "נבחני" (סטרידור) ולעתים לא יהיה שום סימן חיצוני עד שהילד יכחיל ו/או יאבד את ההכרה.

מה עושים במקרה של השתנקות מבוגרים?

1. מתקשרים למד"א בקו החירום 101.
   
2. כל עוד המשתנק משתעל – צריך לעודד אותו להמשיך להשתעל, עדיף כשהוא במצב ישיבה ורוכן קדימה. "בעבר סברו שצריך לטפוח על הגב, אבל היום כבר יודעים שכל עוד המשתנק משתעל, טפיחה על הגב עלולה להחמיר את המצב ולא להועיל", מדגיש ד"ר סטרוגו ומוסיף כי לרוב, שיעול חזק יגרום לפליטה של אותו גוף חוסם.
   
3. אם השיעול לא עוזר והמשתנק מתחיל להתעלף – עוברים לשלב ההיימליך. "לעתים הגוף הזר תקוע עמוק מדי כך שגם שיעול חזק לא מצליח לגרום לו להיפלט, ואז כתוצאה מהפרעה באספקת החמצן המשתנק מתחיל להראות סימני התעייפות והיחלשות והשיעול לא אפקטיבי יותר, ואז יש לבצע היימליך בהנחיית מוקדן החירום: מעמידים את המשתנק ועומדים מאחוריו, כורכים סביבו את הידיים ומשלבים אותן זו בזו כך שנוצר אגרוף במפתח הלב, ומבצעים סדרה של 4-3 לחיצות כלפי מעלה. "המטרה של ההיימליך היא לייצר לחץ בחלק העליון של הבטן, כדי להניע את הגוף הזר כלפי מעלה והחוצה".
4. אם המשתנק מאבד את ההכרה ומפסיק לנשום – מתחילים לבצע עיסוי.

מה עושים במקרה של השתנקות פעוטות?

1. כאשר מדובר בהשתנקות של פעוטות שניתן להחזיק ביד אחת (בדרך כלל עד גיל שנה או שנה וחצי) לא מבצעים היימליך, אלא מחזיקים אותם על יד אחת כשהראש שלהם נוטה מעט כלפי מטה ועם היד השנייה טופחים להם חמש טפיחות על הגב וחמש טפיחות על הבטן.
   
2. אם הטפיחות לא עוזרות והגוף הזר לא נפלט החוצה, מתחילים לבצע עיסויים (בהנחיית הפראמדיק במוקד).

מה לא לעשות?

"הטעות החמורה ביותר במקרים של השתנקות מבוגרים וילדים, היא להכניס אצבעות לפה בניסיון להוציא את הגוף הזר", מדגיש ד"ר סטרוגו. "ברוב המקרים הפעולה הזו רק תדחוף את הגוף הזר עוד יותר פנימה ותחמיר את הבעיה, ולכן חשוב מאוד לא לעשות זאת, אלא אם רואים בבירור את החתיכה ואפשר בוודאות להוציא אותה".

דימום פורץ

במצבים שבהם יש דימום פורץ חזק כתוצאה מטראומה, הטכניקה הטובה ביותר לעצירת הדימום היא להפעיל לחץ מקומי חזק על האזור המדמם – אפשר להיעזר לשם כך בחולצה או פיסת בד וללחוץ חזק על האזור ללא הפסקה.

במצבים מסוימים שבהם ישנה פגיעה חמורה (למשל, כריתה או גפה מרוסקת), ינחה הפראמדיק במוקד את המתקשר לבצע ח"ע (חוסם עורקים) – לוקחים רצועה כלשהי (עדיף מגומי) ומלפפים אותה בחוזקה סביב הגפה, כ-15-10 ס"מ מעל אזור הפציעה.

תאונת דרכים

הדבר הראשון אותו יש לעשות במקרה של תאונת דרכים (לאחר השיחה למוקד 101 של מד"א) הוא לבדוק אם יש דימום פורץ ולעצור אותו.

אם מצליחים לעצור את הדימום הפורץ, או אם אין דימום – הפראמדיק במוקד ינחה את המתקשר לגבי החילוץ מהרכב, יבקש ממנו לבדוק האם הנפגע נושם וינחה אותו לגבי מתן סיוע נשימתי (במקרה הצורך) וכן לגבי קיבוע עמוד השדרה הצווארי כדי למנוע החמרה של פגיעה נוירולוגית אם ישנה כזו: לא להזיז ולטלטל את הפצוע, להקפיד כי הוא שוכב במנוחה ולהחזיק את הראש שלו בשתי ידיים.

תגובה אלרגית חריפה

תגובה אלרגית קיצונית יכולה להיגרם כתוצאה מחשיפה למזון או לעקיצות (למשל, ארס דבורים). היא תופיע בסמוך לחשיפה לאלרגן ויכולה להתבטא בקוצר נשימה, נפיחות בשפתיים או בלשון, סחרחורות ועד עילפון.

במצבים אלה ההתקשרות למוקד החירום היא קריטית ממש, שכן הסיוע המיידי היחיד שניתן להעניק הוא שימוש במזרק אפיפן (מזרק אדרנלין אוטומטי) והפראמדיק במוקד ידע לזהות את תסמיני האלרגיה, ינחה את המתקשר לחפש אחר מזרק כזה ויסביר לו איך להשתמש בו.

מזרק אפיפן. הסיוע המיידי היחיד שניתן להעניק במקרה של תגובה אלרגית חריפה. צילום: שאטרסטוק

הכשת נחש

1. במקרה של הכשת נחש יש חשיבות לסוג הנחש, ולכן מומלץ לצלם אותו אם זה אפשרי - אך בשום מצב אין לרדוף אחר הנחש ו/או לנסות לתפוס אותו!
2. לאחר ההתקשרות למוקד, חשוב לדאוג שהאדם שהוכש יהיה במנוחה מלאה – יש להשכיב אותו במקום מוצל עד להגעת הצוות הרפואי.
3. אם ניתן, מומלץ לקבע את הגפה המוכשת ולמנוע ממנו להזיז אותה. הסיבה לכך היא שקצב התפשטות הארס הוא פונקציה של פעולת השרירים וזרימת הדם, ולכן יש לבצע פעולות שיאטו ככל האפשר את התפשטות הארס המקומית והסיסטמית.
4. ניתן לשפוך מים קרים על האזור – המים הקרים ירגיעו את הכאב ויאטו מעט את קצב זרימת הדם, אך בשום מצב אסור לחתוך, למצוץ או לשים על האזור חסמים למיניהם.
5. מומלץ להסיר תכשיטים ואביזרים שונים גם ממקומות מרוחקים יותר. הסיבה לכך היא שכעבור זמן עלולה להופיע נפיחות ואז יהיה קשה להסיר אותם והם עלולים לחסום את זרימת הדם.
6. לא לתת לאדם המוכש לשתות, מכיוון שהשתייה עלול לגרום לו לבחילות ולהקאות.

לסיכום: הגשת עזרה ראשונה יכולה במקרים רבים לעשות את ההבדל בין חיים למוות (או לנכות קשה) ולכן חשוב מאוד שלכל אדם יהיה לפחות ידע בסיסי, ובכל מקרה חשוב ליצור קשר עם מוקד החירום 101 של מד"א במהירות הרבה ביותר.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.