סרטן השד: כל העובדות שחשוב לדעת

בשנים האחרונות עלתה מאוד המודעות לסרטן השד, וטוב שכך. עם זאת, המודעות הגוברת הביאה גם לריבוי מידע, שפעמים רבות גורם לבלבול ולחוסר דיוק. כדי למנוע זאת, ריכזנו במאמר זה מספר עובדות והבהרות חשובות בנושא.

 עליה משמעותית במספר הנשים המאובחנות כחולות בסרטן שד. צילום: שאטרסטוק

שכיחות סרטן השד

בשנים האחרונות, חלה עליה משמעותית במספר הנשים המאובחנות כחולות בסרטן שד, אך הסיבה לכך אינה בהכרח גידול במספר הנשים החולות, אלא גידול במספר הנשים המאובחנות.

• המודעות הגדולה כיום לחשיבות של אבחון מוקדם, הביאה להקפדה בביצוע הבדיקות (גם מבחינת פניית הנשים למרפאות וגם מבחינת היחס של הרופאים).
• בנוסף, נובע הגידול במספר הנשים המאובחנות גם כתוצאה מכך שכיום יש התייחסות גם לתאים טרום סרטניים - כסרטן שד (מצב טרום סרטני), מתוך ההבנה שתאים אלה יתפתחו לתאים סרטניים.

בעניין זה חשוב לציין: סרטן השד שכיח בעיקר בקרב נשים, אך קיים גם בקרב גברים בשכיחות 1 ל-100.

סוגי סרטן השד

קיימים מספר סוגים של גידולים סרטניים בשד, הנחלקים לשני סוגים עיקריים: סרטן שד הנובע מבלוטות החלב (ILC) וסרטן שד הנובע מצינוריות החלב (IDC), שהוא גם הסרטן היותר שכיח: בכ-80% ממקרי סרטן השד מדובר בסרטן שד הנובע מצינוריות החלב.

סרטן שד הנובע מצינוריות החלב (IDC)

כאמור, סוג זה של סרטן השד הוא השכיח ביותר ומתפתח בהדרגה:

• השלב הראשון הוא מצב טרום סרטני (DCIS) - שלב זה בא לידי ביטוי בתאים של אחד מצינורות החלב שהתחילו להתחלק, יצאו מכלל בקרה וממשיכים להתרבות, אך עדיין מוגבלים במיקום לתוך צינור החלב. בעניין זה, חשוב לציין כי למרות שתהליך ההתפתחות הדרגתי ובדרך כלל אינו מהיר מאוד, הרי שמבחינת הטיפול, DCIS כבר נחשב גידול סרטני המחייב ניתוח ולעיתים גם קרינה. כדי להגדיל את סיכויי ההחלמה, נהוג כיום לקבוע תור לניתוח, בטווח של כחודש מיום האבחון (ולא בטווח שלושה חודשים, כפי שהיה נהוג עד כה).
• בשלב הבא, כשהגידול הטרום סרטני מתפתח, הוא פורץ את צינור החלב שממנו התחיל - ומתפשט לרקמה שמסביב.
• מהרקמה שמסביב לצינור החלב, עובר הגידול אל בלוטות הלימפה - זוהי למעשה "התחנה הראשונה" האמורה לעצור את ההתקדמות שלו.
• אם הגידול לא נעצר בבלוטות הלימפה, הוא ממשיך להתקדם - גרורות בעצמות, בכבד, במוח ו/או בריאות.

חשוב לדעת: כשהגידול נמצא בשלב טרום סרטני, לא ניתן להרגיש אותו, אבל כן ניתן לראות אותו בממוגרפיה. לכן, יש חשיבות רבה לביצוע בדיקת שד שגרתית אצל כירורג שד החל מגיל 30, ולביצוע ממוגרפיה שגרתית החל מגיל 40.

סרטן שד שנובע מבלוטות החלב (ILC)

שכיחות סרטן שד מסוג ILC קטנה בהרבה, יחסית לשכיחות סרטן שד מסוג IDC, ועומדת על כ-10%.

בדומה לסרטן שד מסוג IDC, גם סרטן שד מסוג ILC מתפתח בהדרגה ומאובחן עוד בשלב הטרום סרטני (LCIS). עם זאת, בניגוד לשלב הטרום סרטני DCIS - המוגדר כסרטן, הרי ש- LCISכשלעצמו אינו סרטני, אלא מהווה התרעה לסיכון להתפתחות עתידית של סרטן שד באחד הצדדים. לכן, הוא מוגדר "שלב 0".

מכיוון ש- LCIS מהווה התרעה בלבד ואינו מוגדר סרטן (בדומה ל-DCIS) - אבחונו אינו דורש ניתוח, אלא מעקב הדוק ולעיתים גם שילוב של טיפול הורמונלי.

חשוב לדעת: LCIS אינו ניתן לאבחון ידני (במישוש) ולרוב אף לא בממוגרפיה. LCIS מאובחן בד"כ במהלך ביופסיה שנעשתה מסיבה אחרת, אך בניגוד ל-DCIS הימצאות סממנים בשד אחד מהווה התרעה לסיכון להימצאות סרטן שד בשני הצדדים, ולא רק בצד שבו התגלו הממצאים. ע"פ הנתונים, בשליש מהמקרים הגידול הסרטני יופיע בשד השני.

אבחון עצמי

כאמור, ההמלצה היא להגיע לבדיקה שנתית אצל כירורג שד, החל מגיל 35-30 (או בגיל צעיר יותר, אם יש היסטוריה משפחתית). בנוסף, חשוב לפנות לכירורג שד, בכל מקרה שבו מרגישים שמשהו שונה בשד. בהקשר זה, חשוב לציין כי בניגוד לנוהג בעבר, אין כיום המלצה לבצע בדיקת שד עצמית בבית וכי די בהסתבנות במקלחת, כדי להרגיש שיש משהו חשוד. כך, למשל:

• הרגשה של גוש או "גולה".
• שינוי נקודתי בצורת השד.
• שינוי בפטמה - הפטמה התעוותה, שקעה, עלתה וכו'.
• הופעת כתם/ קשקשת על העור.
• עיבוי של העור.
• התקשות של השד.
• כל תחושה של משהו חדש או שונה.

כדאי לדעת: לא פעם, ההמתנה לתור שגרתי אצל כירורג שד עלולה להיות ארוכה ולהימשך חודשים רבים. במקרה שמתעורר חשד, מומלץ לא להזמין תור דרך המערכות האוטומטיות, אלא להתקשר ישירות למזכירות המרפאה, ולספר למזכירה על כך שהרגשתן משהו חשוד. הרופאים מודעים מאוד לחשיבות העניין, ולרוב יאפשרו "תור בין התורים", גם אם החשד התעורר זמן קצר לאחר שביצעתן בדיקה שגרתית.

קבוצות סיכון

בשל השכיחות הגבוהה של סרטן השד, ידוע כיום כי יש קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה יותר (גם אם באחוזים קטנים) לפתח את המחלה, ביחס לשאר האוכלוסייה.

כך, למשל:

• היסטוריית הקרנות לבית החזה: ידוע כיום כי לנשים שקיבלו בעבר הקרנות לבית החזה (גם אם היו ילדות) יש סיכון פי 2 לפתח בעתיד סרטן שד, ביחס לאוכלוסייה הכללית. לכן, עליהן לבצע בדיקת MRI שנתית.
• סיפור משפחתי של סרטן שד אצל קרובת משפחה מדרגה ראשונה: מגדיל את הסיכון פי כ-1.5. לכן, במקרים כאלה, יש להתחיל את בדיקות המעקב השגרתיות לפחות 10 שנים לפי גיל הופעת המחלה אצל אותה קרובת משפחה.
• סיפור משפחתי של סרטן המעי הגס בגיל צעיר: כיום יש הבנה שלעיתים קיימת חפיפה גנטית בין גידולים במעי הגס המופיעים בגיל צעיר (גיל 50) לסרטן השד. לכן, במקרה של סיפור משפחתי של סרטן המעי הגס בגיל צעיר, חשוב לבצע את הבדיקה הגנטית למציאת הגן החופף.
• נשאות גנטית: ידוע כיום כי נשאות של הגן הפגום BRCA (שניתן לזהות בבדיקה גנטית פשוטה) מגדילה משמעותית את הסיכון לחלות בסרטן השד ובסרטן השחלות. לכן, במקרים אלה ההמלצה היא לבצע כריתה מניעתית (כמו שביצעה אנג'לינה ג'ולי).
• טיפולים הורמונליים אינטנסיביים: חלק מהמאמרים הרפואיים מצביעים על כך שקבלת טיפולים הורמונליים אינטנסיביים (למשל: 10 שנים של טיפולי IVF) מגדילים את הסיכון לחלות בעתיד בסרטן השד פי כ-1.3.
• לידות: במחקר גדול שנערך לאחרונה ובחן אלפי חולות סרטן שד, נמצא כי שכיחות המחלה היתה נמוכה יותר בקרב נשים שילדו בגיל צעיר (לפני גיל 30), ובקרב נשים עם הריונות מרובים ונשים שהיניקו. לפי הסברה, הסיבה לכך נעוצה בעובדה שרוב הגידולים הסרטניים קשורים להפרשת הורמונים. בהריון או במהלך הנקה, יש פחות חשיפה של רקמת שד להורמונים שנמצאים בגוף ויוצאים מהשחלות (בהריון אין הפרשת אסטרוגן מהשחלות - המהווה הגנה).

• השמנת יתר: ידוע כיום בבירור כי השמנת יתר מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן שד.
• גורמים סביבתיים: מחלת הסרטן נובעת מבעיה במנגנון הבקרה של חלוקת התאים, שנמצא ב-DNA. כיום ידוע שקיימים גורמים סביבתיים הפוגעים בשרשרת ה-DNA, וכתוצאה מכך עלולים לגרום גם לשיבוש במנגנון הבקרה של חלוקת התאים. כך, למשל: קרינת שמש, עשן מכוניות, בשר אדום (שיש בו תכונות קרטיקוגניות) ותהליך ההזדקנות הטבעי.

חשוב להדגיש: רבים מבלבלים בין סיפור משפחתי לבין נשאות גנטית וסבורים בטעות שהיסטוריה משפחתית מעידה על נשאות של הגן. בפועל, אין בהכרח קשר בין הדברים. קיים סיכון מוגבר לחלות בסרטן שד, גם אם בבדיקה גנטית לא נמצאה נשאות, אבל יש סיפור משפחתי.

אבחון מקדים וטיפול מותאם. צילום: שאטרסטוק

דרכי הטיפול בסרטן השד

במקביל להתפתחות המדעית בתחום סרטן השד, התפתחו מאוד גם דרכי הטיפול במחלה. כיום, שיעורי התמותה נמוכים משמעותית משהיו בעבר. בנוסף, גם הטיפולים הקיימים יעילים וממוקדים יותר. כך, למשל:

• הוצאת הגוש הסרטני בלבד: בעבר היה נהוג לבצע כריתה מלאה של השד; כיום מקובל להוציא רק את הגוש הסרטני (לאחר הניתוח, ייתכן שהשד יהיה מעוות וכי הסימטריה תיפגע במידה כלשהי - אבל נשמרת רקמת השד!). זאת, לאחר שבשנות ה-80 התגלה כי הוצאת הגוש וביצוע הקרנות לאחר הניתוח, שוות ערך לכריתת שד מלאה.
• רפואה מותאמת אישית: השכיחות הגבוהה של סרטן שד מסוג IDC אפשרה לחוקרים לזהות קשרים גנטיים ולהעניק טיפולים מותאמים. כך, למשל: רוב סוגי הגידולים ההורמונליים מתבטאים ע"פ התא בקולטנים, להורמונים פרוגסטרון ואסטרוגן, שניתן לתת להם טיפול ממוקד. גידולים שאינם מבטאים זאת מהווים אתגר גדול יותר. לכן, בדרך כלל גידולים אלה יחייבו מתן כימותרפיה לפני הניתוח, או אחרי הניתוח, ולעתים גם לפני וגם אחרי הניתוח.
• ניבוי גנטי להישנות המחלה: קיימות כיום בדיקות גנטיות, כגון אונטוקסט וממוטריפ, המאפשרות להעריך את רמת הסיכון להישנות הגידול, בטווח כ-20 שנה. בדיקות אלה מתמקדות ברקמת הגידול ומאפשרות לזהות אילו מהגנים מנבאים הישנות של הגידול ואילו גנים מעידים על כך שהגוף נלחם בגידול. היעילות של בדיקות אלה גבוהה מאוד. בזכותן, ההחלטה על סוג הטיפול הכימותרפי אינה נעשית כמו בעבר ע"פ גודל הגידול, גיל האשה וסוגי הקולטנים, אלא באופן מדויק יותר בהתאם להרכב הגנים.

לסיכום: סרטן השד נחשב סרטן שכיח מאוד, אך המחקר והרפואה המתקדמת מאפשרים אבחון מקדים וטיפול מותאם. לכן, חשוב מאוד להקפיד על ביצוע בדיקות שגרתיות ולגלות ערנות לכל שינוי במבנה השד ו/או במראה השד.

ד"ר הילה חרמון היא כירורגית מומחית בבית החולים "תל השומר", מתמחה בטיפול בסרטן שד ובהשמנת יתר חולנית, מנתחת בכירה בחטיבה הכירורגית בבית החולים "שיבא" בתל השומר ובאסיא מדיקל.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.