חרם חברתי: 10 טעויות של הורים

"הילד עובר חרם ואנו לא יודעים איך לעזור לו", "אנחנו בחוסר אונים" - אלו משפטים שכיחים הנשמעים מפי הורים ומורים המנסים לעזור לילד עם קושי חברתי המתבטא בחרם, הימנעות ממפגשים חברתיים, שיטוט לבד בהפסקות והסתגרות אחר הצהריים (בריחה למשחקי מחשב). תכופות, ההורים מתמודדים שוב עם תחושת הדחיה שחוו בילדותם, ומתוך מצוקה וחוסר ידיעה מגיבים באופן שעלול להחמיר את הקושי החברתי של הילד.

מהן הטעויות הנפוצות שהורים עושים כאשר הילד עובר חרם חברתי?

1. מתעלמים מהסימנים הראשונים לקושי החברתי

קשיים חברתיים (המחריפים לעיתים עד לחרם קשה) הינם תהליכים חברתיים מתפתחים ובדרך כלל הם אינם מתרחשים ללא סימנים מקדימים. הורים רבים נוטים להתעלם מהסימנים הראשוניים, בעיקר בשל חוסר האונים שלהם להתמודד עם הקושי שהילד חווה.

3 שאלות לזיהוי קושי חברתי:

• מה הילד עושה בהפסקה? האם הילד משחק עם ילדים מהכיתה? (לא עם ילדים קטנים ממנן/חברים של האח)
  
  
• האם הילד נפגש עם חברים לפחות פעמיים בשבוע לאחר שעות הלימודים (לא במסגרת חוגים)?
  
  
• האם אתם יכולים לציין שמות של שני חברים הקרובים לילד?

אם ענית על שאלה אחת או יותר בשלילה זהו הזמן לפעול לשינוי המצב!

האם לילד יש חברים קרובים? צילום: שאטרסטוק

2. מדביקים תוויות לילד

הימנעו מלהדביק לילד הגדרות ותוויות, כמו: ביישן, בוגר, רגיש, עדין, תוקפן, לא יודע להתמודד וכו'. כאשר אתם מתייגים את הילד, הוא עלול לאמץ את התווית הבעייתית שהודבקה לו (אפקט פיגמיליון) ולהתנהל בהתאם לנבואה שלכם, מתוף אמונה שהוא כזה ואין לו יכולת לשנות את התנהלותו או להשפיע על מצבו החברתי.

3. מתייגים את החברים: "ילדים בעייתיים, אלימים, רעים"

כאמור, תיוג מגביר את החשש של הילד להתמודד עם ילדים אחרים ואף מגבש אצלו תפיסת מציאות שגויה וקיצונית. כאשר הורים מתייגים את החברים של הילד, הם למעשה יוצרים השפעה הרסנית, מאחר שכשיגיע הרגע שבו הוא יצטרך להתמודד עם עימותים (טבעיים, כחלק משגרת החיים), הוא יפרש את הסיטואציה באופן שגוי ויבחר להתמודד על ידי הימנעות או תקיפה ולא על ידי התמודדות. תגובות אלו יעצימו את הקושי החברתי ואת תחושת בדידותו.

4. מאשימים את הסביבה (הילדים/מורים)

הימנעו מהאשמת הסביבה, המורים והחברים במצבו החברתי של הילד (גם אם יש צדק בדבריכם). האשמת הסביבה מקבעת את מצבו של הילד, מחריפה את תחושת חוסר האונים שלו, ואף איזה מלמדת אותו כיצד ביכולתו לפעול כדי לשנות את מצבו החברתי. במקום זאת, נסו  להבין מה גורם לילדים להגיב לילד בפוגעניות או התרחקות.

5. ממציאים בעיות רגשיות ופסיכולוגיות

הורים החשים בלבול וחוסר אונים פונים לטיפול רגשי/טיפול פסיכולוגי כדי ל"רפא"/"לטפל" בנפשו של הילד. מרבית הפעמים הילד לא זקוק לטיפול, אלא ללמידה חברתית והדרכה. חשוב להבין, כי התמודדות חברתית היא משימה קשה גם למבוגרים - הפרידו בין הקושי הזמני של הילד לבין מחלה, או בעיה רגשית שכביכול יש לילד. התייחסות לאתגר החברתי כאל פתולוגיה, עלולה לגרור טיפולים מיותרים ולא אפקטיביים שיחריפו את הקושי החברתי של הילד.

6. נותנים עצות אחיתופל – תקוף או ברח!

גם אנחנו כמבוגרים, למדנו לתקוף או להימנע כשאנו מתמודדים עם קושי/קונפליקט.  במקום זאת, כדאי ללמד את הילד להתמודד, להביע את צרכיו מתוך הבנה שקונפליקטים הם טבעיים וניתן לפתור אותם על ידי התמודדות ואף להמשיך בקשר עם אותו ילד גם לאחר העימות.

7. מנחים על ידי סיסמאות וביטויים כללים: תתחבר, תתעלם, תיזום

הימנעו מהמלצות כלליות ומעורפלות כ" עלייך ליזום", "אל תהיה ביישן" וכד'. אמירות כלליות עלולות לתסכל את הילד שלא באמת מבין מה עליו לעשות כדי לשפר את מצבו החברתי. הילד זקוק להדרכה ספציפית וממוקדת כדי להבין מה עליו לעשות.

8. הופכים את הילד למבוגר בטרם עת

ילדים רבים המתקשים בתחום החברתי נוטים לחפש חברת מבוגרים, עמם הם חשים בטוחים ומוערכים. הילדים לומדים במהלך הזמן, להתעניין בעולמות התוכן שגורמות למבוגר נחת וריצוי. זאת, על חשבון הקצאת זמן לפעילות חברתית ואף לעיסוקים המתאימים לעולם התוכן של ילדים. במהלך הזמן הילד מאבד תחומי עניין משותפים עם ילדים בני גילו ולא מצליח לתקשר עמם. הורים, אל תנסו לקצר תהליכי ילדות של הילד – עודדו תחומי עניין ופעילות שמותאמים לילדים ולחברים, יהיו לו חיים שלמים להתנהל כמבוגר.

9. הורים כמודל שלילי: לא משקיעים בחיי חברה

למידה חברתית מתרחשת באופן גלוי וסמוי. הורים שלא יוזמים בעצמם ולא משקיעים בקשרים חברתיים, מקשים על הילד לפתח מיומנות חברתיות. הילד ייטה להעתיק את התנהלות ההורים מבלי שיבין כי הדבר יפגע במעמדו החברתי.

הילד זקוק להדרכה ספציפית וממוקדת כדי להבין מה עליו לעשות. צילום: שאטרסטוק

10. חינוך על ידי עונש חברתי: "אתה לא נפגש היום עם חברים"

הענשה חברתית פוגעת בקשרים החברתיים של הילד - כשהילד שלכם ב"עונש" בבית, החברים יוצאים קשרים חדשים ביניהם ועוברים חוויות שהוא לא חלק מהם - דבר שעלול להוביל לניכור ובידול חברתי.

לסיכום: אל תהפכו קושי לבעיה רגשית או לפתולוגיה - התמקדו בלמידה במקום בטיפול. כדאי לפנות ליועץ המתמחה בחינוך החברתי, שיודע למקד בדיוק באיזה שלב בתקשורת החברתית הילד מתקשה וללמדו להתנהל נכון: יצירת קשרים חברתיים, איך להשמיע את קולו כשיש הרבה ילדים, איך מתחברים בהפסקות, איך לעודד מפגשים אחה"צ, ובעיקר איך להתמודד עם עימותים ללא הימנעות או תוקפנות. בד"כ, כבר לאחר שבועות ספורים הילד לומד כיצד לגרום לחברים לחפש ולרצות את קרבתו ללא מלחמה על מקומו. שינוי המצב החברתי משפיע על בטחונו העצמי של הילד, מביא לשיפור בהישגים הלימודיים, בתגובותיו בבית ובבית הספר ובעיקר משפיע על בריאותו הפיזית והנפשית.

סיגל ניב היא יועצת ארגונית ומנחה לפיתוח חוסן רגשי במשפחה, מנחה חברתית ופדגוגית, זכתה בפרס בר-לב למצוינות במחקר בחינוך החברתי בשנת 2011.