איידס: האמת מאחורי המיתוסים

בתחילת שנות ה 80, החלה להופיע במדינות המערב מחלה מסתורית, בעיקר בקרב נרקומנים והומוסקסואלים, מה שהוביל ללא מעט קונספירציות וסטיגמות בהקשרה. בשנת 1981 הצליחו חוקרים לזהות לראשונה את נגיף ה-HIV שגורם לאותה מחלה, אך המודעות המשמעותית למחלה ולדרכי ההידבקות בה החלה רק לאחר מותם של כמה ידוענים מהמחלה, בהם: פרדי מרקורי, רוק הדסון, אנתוני פרקינס ועופרה חזה.

אולם, למרות שבמהלך השנים חלו התפתחויות מדעיות ורפואיות משמעותיות מאוד בתחום האיידס, יש לא מעט סטיגמות שעדיין שכיחות בקרב הציבור - חלקן שגויות לחלוטין, חלקן נכונות בחציין וחלקן מאומתות.

לקראת יום האיידס הבינלאומי (1.12) ביקשנו מד"ר דן טורנר, מנהל מרכז האיידס בביה"ח איכילוב בת"א, לשפוך אור, אחת ולתמיד, על המיתוסים הנפוצים ביותר אודות איידס.

קיים טיפול מונע לאיידס, באמצעות כדור שניתן לנשאים כחלק מקוקטייל התרופות המלא, שיכול למנוע את ההדבקה. צילום: שאטרסטוק

איידס: כל מה שרציתם לדעת ולא העזתם לשאול

הדבקה ובדיקות איידס: אתם שואלים, הדוקטורס עונים

המיתוס: איידס ו-HIV הן מילים נרדפות

לא נכון.

• HIV - Human Immunodeficiency Virus, או בעברית: "וירוס הכשל החיסוני האנושי" הוא נגיף שפוגע בתאים מסוימים במערכת החיסון, וגורם לכך שעם השנים יורד מספר התאים הלבנים בגוף. כתוצאה מכך, הגוף מתקשה להתגבר גם על מחלות, שניתן היה להתגבר עליהן בקלות אם מערכת החיסון הייתה תקינה.
  
  
• 'איידס' (AIDS או בשמה העברי: "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש"), הוא שם כולל שניתן בסוף שנות ה-90 לקבוצה של מחלות שנגרמות כתוצאה מהידבקות בנגיף ה-HIV, וקיים בהן כשל חמור של מערכת החיסון.

כלומר, HIV הוא הנגיף שפוגע במערכת החיסון, ואילו 'איידס' זהו שם כולל למחלות/סיבוכים שמופיעים כתוצאה מההשפעה ההרסנית של נגיף ה-HIV על מערכת החיסון.

המיתוס: איידס היא מחלה שמתים ממנה

היום כבר לא נכון.

בשנים הראשונות לגילוי המחלה, תוחלת החיים הממוצעת של נשאי הנגיף אכן הייתה קצרה ונמשכה כשנתיים בלבד מרגע הופעת מחלת איידס. אולם, עם השנים חלו תהפוכות רבות בתחום, וכיום בעזרת הטיפולים הקיימים, גם חולים שאובחנו בשלב מאוחר יכולים לחיות לאורך שנים:

• המהפך הראשון התרחש באמצע שנות ה-90, אז נכנסו טיפולים אפקטיביים שניתנו למי שכבר חלה אצלו ירידה בתפקוד מערכת החיסון. טיפולים אלה הצליחו להוריד משמעותית את רמות הנגיף בדם, ובכך אפשרו לנשאים להתגונן ו/או להתאושש מפני מחלות.
  
  
• המהפך המשמעותי השני התרחש בתחילת העשור, עם כניסתם של טיפולים יעילים יותר, עם תופעות לוואי מועטות ומספר קטן יותר של כדורים שהחולה צריך ליטול.
  
  
• המהפך השלישי חל בשנים האחרונות – היום אנו כבר יודעים כי נשא שמטופל נכון, עם עומס נגיפי נמוך, אינו מדביק את בן הזוג/בת הזוג גם ללא קונדום.

כלומר, גם היום אין עדיין מרפא לנגיף ה HIV, אך הטיפולים הקיימים הופכים אותה למחלה כרונית שניתן לחיות עימה שנים ארוכות וטובות, ולמעשה היא נחשבת כיום למחלה קלה יותר מהרבה מחלות כרוניות אחרות, לרבות סוכרת ו/או לחץ דם. ניתן גם לומר כי בזכות הטיפולים האלו, ההבחנה בין HIV לאיידס היא כבר כמעט לא רלוונטית, שכן גם החולים הופכים (בזכות הטיפולים) לנשאים ולא לחולים בפועל.

המיתוס: איידס היא מחלה של הומוסקסואלים

לא נכון.

גם גברים וגם נשים, הומוסקסואלים והטרוסקסואלים, עשויים להידבק ו/או להדביק באיידס באותה מידה. הסיבה לכך שבארצות המערב יש יותר נשאי HIV בקרב הומוסקסואלים נעוצה בשילוב בין שלושה דברים:

• התרבות ההומוסקסואלית מאופיינת בריבוי פרטנרים מיניים, מה שמעלה את הסיכון להידבקות.
  
  
• העובדה שיש סיכון גדול יותר להידבקות בקיום יחסי מין אנאליים, שמאפיינים בעיקר גברים הומוסקסואלים.
  
  
• העובדה שבמדינות אלו מקובל יותר אורח החיים ההומוסקסואלי (במדינות אפריקה ומזרח אירופה, למשל, מספר הנשים הנשאיות גדול יותר).

המיתוס: נגיף ה-HIV עובר בכל סוג של מגע

לא נכון.

נגיף ה-HIV מועבר מאדם לאדם באחת משלוש דרכים:

• יחסי מין לא מוגנים.
  
  
• מגע עם דם נגוע (למשל, באמצעות מחטים).
  
  
• מאם נשאית לעובר שלה במהלך ההריון, או לאחר הלידה דרך הנקה.

המיתוס: אם מקיימים יחסי מין עם נשא איידס נדבקים במחלה

נכון חלקית.

נגיף ה-HIV אכן מועבר באמצעות מגע מיני, אך בשנים האחרונות ידוע כי נשאי HIV שמטופלים בצורה נכונה ושרמת הנגיף בדם שלהם נמוכה, אינם מדבקים גם בקיום יחסי מין לא מוגנים.

הבעיה המרכזית היא שלא כל הנשאים מאובחנים ולכן גם לא מטופלים, ואז יש סיכוי להידבקות במחלה באמצעות יחסי מין לא מוגנים. לכן, המגמה כיום היא להעלות את המודעות לבדיקות נשאות יזומות בכל האוכלוסייה.

המיתוס: איידס עובר ברוק

לא נכון.

נגיף ה-HIV אינו מועבר באמצעות רוק ולכן לא ניתן להידבק בו בנשיקה צרפתית, בשתייה מפה לפה או באכילה מאותה צלחת/עם אותה כף.

בהריון הנגיף יעבור לעובר רק אם האם נשאית ולא מטופלת כיאות. צילום: שאטרסטוק

המיתוס: אסור לחלוק שירותים עם נשא איידס

לא נכון.

לא ניתן להידבק בנגיף ה-HIV כתוצאה משימוש בשירותים שבהם השתמש נשא איידס, ו/או משימוש בשירותים ציבוריים.

המיתוס: אפשר להידבק באיידס כשעושים קעקוע

נכון חלקית.

ביצוע הקעקוע עצמו אינו גורם להדבקה בנגיף ה-HIV, אלא אם הקעקוע בוצע באמצעות מחט נגועה (שהשתמשו בה לפני כן בנשא HIV). לכן, חשוב מאוד לוודא שהקעקוע מתבצע עם מחט חדשה שלא נעשה בה שימוש קודם.

המיתוס: נשאית איידס בהריון תעביר את המחלה לעובר שלה

נכון חלקית.

נגיף ה-HIV יכול לעבור מאם נשאית לעובר, אך במידה והאם מטופלת בצורה נכונה ורמת הנגיף בדמה נשמרת נמוכה היא לא תעביר את הנגיף לעובר.

המיתוס: גבר נשא יכול להעביר את הנגיף לעובר בתהליך ההפריה

לא נכון.

הנגיף יעבור לעובר רק אם האם נשאית ולא מטופלת כיאות.

המיתוס: אפשר להידבק באיידס כתוצאה ממין אוראלי

נכון.

הסיכון להידבקות ב-HIV כתוצאה מקיום יחסי מין אוראליים הוא נמוך מאוד, אבל קיים.

בעניין זה, כדאי לציין כי הסיכון גבוה יותר (אם כי עדיין נמוך מאוד) כאשר הנשא הוא הנותן ולא המקבל.

המיתוס: קיים היום חיסון נגד איידס

לא נכון.

אין כיום חיסון נגד איידס. עם זאת, קיים טיפול מונע לאיידס, באמצעות כדור שניתן לנשאים כחלק מקוקטייל התרופות המלא, שיכול למנוע את ההדבקה.

המיתוס: איידס יכול לעבור ליילוד בהנקה

נכון.

אם האם נשאית, הנגיף עלול לעבור ליילוד בהנקה. לכן, לנשים נשאיות מומלץ שלא להניק, אלא להשתמש בתחליפי חלב אם.

חשוב מאוד לוודא שהקעקוע מתבצע עם מחט חדשה שלא נעשה בה שימוש קודם. צילום: שאטרסטוק

המיתוס: מחלת האיידס מתבטאת בכתמים גדולים על העור

לא בהכרח.

הכתמים הכהים הגדולים על העור הם סימפטום חיצוני שמאפיין רק סוג נדיר מאוד של אחת ממחלות האיידס ("קפוזי סרקומה" - מחלה ממאירה של כלי דם), ולא את כלל המחלות בקבוצה.

לסיכום: מחלת האיידס כיום היא כבר אינה מחלה שדינה מוות. בזכות הטיפולים הקיימים כיום, ניתן לחיות עם נשאות HIV שנים ארוכות, ובעזרת טיפול נכון אין אפילו חשש לסכנת הדבקה ביחסי מין לא מוגנים. לכן, חשוב לגשת ולהיבדק על מנת לאבחן מוקדם ככל האפשר.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.