הילד שלכם מנהיג חרם חברתי? כך תטפלו נכון

חרם חברתי הינו הרחקה מכוונת של ילד או ילדה מן הקבוצה החברתית שאליה הוא שייך. מרבית החרמות מתרחשים בגיל 8-15, גיל בו הילדים מנסים למצוא מקום וזהות חברתית בכיתה. בגיל זה, הילדים עוברים מההשתייכות העיקרית למשפחה והתלות בה להשתייכות ותלות חברתית. במקביל, מתרחש מעבר מראייה אנוכית, שבה הילד חש שהעולם סובב סביבו ומותאם אליו, למצב הפוך שבה הילד מבין כי הוא נדרש להתאים את עצמו לחברה ולמוקדי הכוח הדומיננטיים, על מנת לשרוד ולזכות בעצמו בסטטוס חברתי ראוי. מציאות זו לא פשוטה לרבים מהילדים, הנאבקים על מעמדם בכל דרך.

במרבית החרמות החברתיים ישנם קומץ תלמידים שפועלים באופן אקטיבי וילדים נוספים פאסיביים שמצטרפים אליהם. המחרימים האקטיביים (הפעילים) הינם ילדים בעלי כוח חברתי ובעלי יכולת השפעה. מאידך, המחרימים הפאסיביים (הצופים מן הצד), נגררים אחר המחרימים האקטיביים. הילדים הפאסיביים נאבקים בעצמם על מנת לשפר את מעמדם החברתי ולהפגין את כוחם, בניסיון להתחבב על הילדים המובילים ומתוך חשש שמעמדם החברתי ייפגע. למעשה, השתתפותם בחרם נובעת מניסיון להשתייך לקבוצתו של המחרים המרכזי, שנתפס בעיניהם כאטרקטיבי ובעל כוח, והם נוטים לשתף עמו פעולה, או שאינם מביעים התנגדות גלויה, גם כאשר עמדתם הפנימית שוללת את ההחרמה.

הילד שמוביל את החרם למד לנהל קונפליקטים על ידי שימוש בתוקפנות במקום להתמודד. צילום: שאטרסטוק

כיצד להגיב במקרה שהילד שלכם מחרים ילד אחר?

1. אל תענישו את הילד המחרים - התמקדות בכעס והענשת הילד שנחשב למחרים אינה פותרת את המצב ואף עלולה להחריף אותו, מאחר ופעולה זו רק תפגע עוד יותר בילד המוחרם שיחשב כ"מלשין" על ידי המחרימים. כמו כן, כאשר הילד המחרים נענש, פעמים רבות הילדים האחרים מתאחדים בסירובם לשתף פעולה עם המערכת ולא פועלים להפסקת החרם.

2. זיהוי ראשוני - האם הילד שלכם הוא מחרים פעיל או מחרים נגרר? אם הילד נגרר הרי שהוא בעצמו חושש למעמדו החברתי, ולכן נסו לברר עמו ממה הוא חושש ולסייע לו לחזק את מעמדו בכתה על ידי התחברות לילדים מקובלים נוספים, שגם הם אינם מרגישים בנוח עם החרם. אם הילד שלכם הוא מחרים אקטיבי ופעיל, הרי שהוא למד לנהל קונפליקטים על ידי שימוש בתוקפנות במקום להתמודד. במקרה זה נדרש מכם להסביר לילד כיצד הוא יכול לשמר ואף לחזק את מעמדו החברתי בדרך של שותפות והנהגה חיובית במקום במאבק כוחני ובחרם.

3. ניהול סיכונים - עזרו לילד להבין כי הוא מסתכן בחרם נגדי. כמו כן, הסבירו לו כי התדמית של מארגן חרם היא שלילית ולכן הוא עלול להיפגע בעצמו.

4. למידה חיובית - למדו את הילד שלכם שיש עוד אפשרויות להתמודדות חברתית, מבלי לנקוט צעדים קיצוניים כמו חרם. עודדו אותו לנהל תקשורת מילולית עם חבריו, לדבר ולשתף אותם בעניינים שמפריעים לו, במקום לנקוט פעולות קיצוניות כמו חרם.

5. הרחבת נקודת המבט של הילד - שוחחו עם הילד אודות ההשפעות השליליות של החרם על כל המעורבים: הילד המוחרם, האווירה הכללית בכיתה והגיבוש החברתי. כמו כן, כדאי גם לחדד בפניו כי עצם היותו הילד המחרים, פוגעת במעמדו בעיני המורים וגם בפני חלק מהילדים.

6. פסיכולוגיה חיובית - עזרו לילדכם לראות צדדים חיוביים אצל הילד המוחרם. ילדים נוטים להתבונן באופן דיכוטומי (שחור או לבן) כשהם בקונפליקט חברתי. הסתכלות ממבט חיובי, עשויה לאזן את ההתנהגות השלילית של הילד.

7. עוררו אמפטיה – נסו לעורר אצל הילד שלכם אמפטיה לילד המוחרם. בקשו ממנו להיזכר במקרים אחרים שבהם הוא רב עם ילד אחר, ואותו ילד גייס כנגדו ילדים נוספים שאינם קשורים לעניין. שאלו אותו כיצד הרגיש ומה דעתו על ההתנהגות של החברים באותה עת.

נסו לעורר אצל הילד שלכם אמפטיה לילד המוחרם. צילום: שאטרסטוק

לסיכום: קיומו של חרם בכיתה מעיד על קושי בהתנהלות הקבוצה וחוסר ידע כיצד לנהל קונפליקטים בצורה נכונה. הורים ואנשי החינוך, נוטים להתייחס לחרם כאל בעיה אישית של המעורבים ולא כתופעה המצביעה על האקלים החברתי בכיתה ועל דפוס ההתמודדות השגוי שפיתחו הילדים. עונשים ונזיפות כלפי הילדים המחרימים אינם יעילים ואף יחריפו את מצוקתם של המעורבים (המוחרם והמחרימים). במקום זאת, נדרשת גישה חינוכית מכוונת, שתסייע לילדים למצוא את הדרך הנכונה לביסוס מעמדם בזירה החברתית.

סיגל ניב היא יועצת ארגונית ומנחה לפיתוח חוסן רגשי במשפחה, מנחה חברתית ופדגוגית, זכתה בפרס בר-לב למצוינות במחקר בחינוך החברתי בשנת 2011.