אפקט הפלצבו: מדע או אשליה?

אחד החשדות המרכזיים שבגינם נעצר לאחרונה הרב אליעזר ברלנד הוא מתן "תרופות" לחולים במצב קשה (בתמורה לסכומי כסף גדולים) – "תרופות" שהתבררו כסוכריות מנטוס. בתגובה, טוענים מקורביו כי לא מדובר בהונאה, אלא בשימוש "מושכל" בעיקרון הפלצבו, המוכר מתחומי המחקר והרפואה.

לאור העובדה כי פרסום הפרשה עורר דיון ציבורי רחב סביב נושא הפלצבו וחשף לא מעט דיסאינפורמציה והנחות שגויות – ביקשנו מפרופ' אלי שפרכר, סמנכ"ל מחקר פיתוח וחדשנות במרכז הרפואי איכילוב בת"א, לשפוך מעט אור על הנושא ולהסביר לנו מהי תרופת פלצבו, מתי משתמשים בה, מהם יתרונותיה וחסרונותיה, ומה עשויות להיות ההשלכות (מרחיקות הלכת) של הגילויים החדשים בתחום זה. כל מה שחשוב שתדעו.

תרופת פלצבו דומה מאוד לתרופה האמיתית - במראה, בריח, בתחושה וכד', אך אין בה את החומר הפעיל. צילום: שאטרסטוק

מהו פלצבו?

משמעות המילה "פלצבו" היא "לרָצות", וברפואה מתייחס המושג 'פלצבו' לתרופות 'דמה' או לתכשירי 'דמה' שונים שבהם משתמשים לעיתים במסגרת מחקרים קליניים. תרופת הפלצבו דומה מאוד לתרופה האמיתית - במראה, בריח, בתחושה וכדומה, אך אין בה את החומר הפעיל.

במילים אחרות: להבדיל מתרופות "אמיתיות" שמטרתן להועיל ולשפר את המצב הרפואי, המטרה של הפלצבו היא להעניק למטופל תחושה טובה. זאת כדי לנטרל (באמצעות השימוש בפלצבו) את ההשפעות האפשריות של מתן התרופה על התחושות הסובייקטיביות ולאפשר את בחינת התרופה באובייקטיביות המרבית (מעין קבוצת ביקורת). ניתן לתת למטופל תרופת פלצבו רק לאחר קבלת אישור פורמלי מוועדת הלסינקי במסגרת מחקר מאושר.

מהו אפקט הפלצבו?

מחקרים רבים ושונים שנעשו במהלך השנים והשוו בין השיפור במצבם של חולים שקיבלו טיפול אמיתי לבין חולים שקיבלו טיפול פלצבו, מצאו כי פעמים רבות חל שיפור רפואי גם בקרב מטופלי הפלצבו. רמת השיפור אמנם אינה קבועה ומשתנה בהתאם לסוג המחלה (ישנן מחלות מסוימות שבהן נמצא שיפור משמעותי יותר), סוג האוכלוסייה המטופלת, גיל המטופלים (בקרב ילדים ניכר שיפור משמעותי יותר מאשר במבוגרים) וכך הלאה - אך כמעט בכל המקרים נמצא מרכיב של הטבה במצב שניתן לייחס לפלצבו, ומרכיב זה מכונה "אפקט הפלצבו".

האם מדובר בהשפעה פסיכולוגית?

במשך שנים רבות ייחסו את אפקט הפלצבו להשפעה פסיכולוגית, ללא הסבר ממשי. אך בשנים האחרונות פורסמו מספר עבודות המצביעות על אזורי מוח מסוימים אשר מופעלים בעת קבלת תרופות פלצבו. אזורים אלה שאחראים על התגמול (אותו אזור שמופעל בעת הנאה מדברים מסוימים). במסגרת מחקר ישראלי שנערך על ידי פרופ' אסיה רולס מהטכניון, ואליו הצטרפה לאחרונה פרופ' תלמה הנדלר מאיכילוב, הראו בחיות מעבדה כי הפעלת האזור במוח הקשור לתגמול, משפיעה לטובה על מערכות שונות בגוף ובהן גם מערכת החיסון, מגנה בפני זיהומים וכן בפני גידול סרטן.

מהי חשיבות המחקר?

המחקר בוצע, כאמור, על בעלי חיים ולא על בני אדם, אך ממצאיו מעוררים עניין רב בקרב חוקרים מכל רחבי העולם.  ההבנה היא שהממצאים מעידים, ככל הנראה, על כך שהפעלה מושכלת של אזורים מסוימים במוח עשויים לשמש ככלי טיפולי במחלות בבני אדם. מדובר בשלב זה בהשערה בלבד, ונדרשת עוד עבודה רבה כדי לבדוק את אמינותה.

מהם חסרונות השימוש בפלצבו?

השימוש בפלצבו כקבוצת ביקורת במסגרת מחקרים רפואיים נהוג שנים רבות ומשתמשים בו, כאמור, עד היום. אולם, לצד חשיבותו של הפלצבו יש לשימוש בו גם כמה חסרונות משמעותיים שנוגעים בהיבטים מדעיים ואתיים:

• מבחינה מדעית –לאור מה שהתגלה לאחרונה על אפקט הפלצבו, ברור כי תרופות פלצבו אינן מהוות ביקורת אידאלית, שכן יש בהן פוטנציאל טיפולי, אם כי חלקי.
• מבחינה אתית – המשמעות הרפואית של השימוש בפלצבו היא שחלק מהחולים נותרים למעשה ללא טיפול. חשוב לכן לשקול שימוש בתרופות פלצבו למול מצבם של המשתתפים במחקר. כיום, לעיתים קרובות מעדיפים החוקרים להשוות תרופות ניסיוניות למול האלטרנטיבה המקובלת, במידה וקיימת כזו.

כל מטופל שמעוניין להשתתף בניסוי קליני מקבל את מלוא המידע הנוגע למחקר, לרבות האפשרות שיקבל תרופת פלצבו. צילום: שאטרסטוק

מי מורשה להשתמש בפלצבו?

כדי להשתמש בפלצבו במחקר יש לקבל ראשית את אישור כל הגורמים הרלוונטיים (כגון ועדת הלסינקי). גורמים אלה בוחנים לעומק את בקשת המחקר והבקשה לשימוש בפלצבו, כשחלק מהשיקולים שנלקחים בחשבון הן האלטרנטיבות הקיימות. רק לאחר שהוועדה אישרה את המחקר ואת השימוש בפלצבו, יכולים החוקרים להשתמש בה.

מה לגבי המטופלים?

כל מטופל שמעוניין להשתתף בניסוי קליני מקבל את מלוא המידע הנוגע למתווה המחקר, לרבות האפשרות שיקבל תרופת פלצבו וכן באשר לאלטרנטיבות הקיימות (ואם הן כלולות במה שהוא עשוי לקבל). במהלך המחקר עצמו, ברוב המקרים, לא המשתתף ולא החוקר יודעים אם ניתנה תרופה או פלצבו. כך, מבטיחים שהבדיקה תהיה אובייקטיבית.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.