עדשות תוך עיניות בניתוחי קטרקט: כיצד לבחור?

ניתוח קטרקט הוא ניתוח להוצאת העדשה התוך עינית והחלפתה בעדשה מלאכותית. ברוב המקרים, הצורך בניתוח מתעורר בגיל מבוגר, לאחר שהעדשה התוך עינית הולכת ונעשית עכורה עם השנים, עד למצב של הפרעה ממשית לראייה. יצוין כי בעת הלידה ובשנות הילדות המוקדמות, העדשה שקופה כמעט לחלוטין.

העדשות שהחלו לשמש באמצע המאה הקודמת בניתוח קטרקט היו עשויות מחומר שנקרא PMMA וידוע באחד הכינויים המסחריים - פרספקס (במקרים מסוימים משתמשים בחומר זה לייצור עדשות גם היום). ההתקדמות הגדולה ביותר מאז המצאתן, היתה פיתוח עדשות שניתן לקפל ולהכניס אותן אל העין דרך חתך ניתוחי מינימלי.

מאז פיתוח זה, העדשות המשמשות לניתוחי קטרקט שופרו ושודרגו מאוד. בעוד שלפני 20 או 30 שנים, היה עשוי להופיע דגם כלשהו של עדשות המייצר תגובה בעין לאורך זמן או מאבד משקיפותו, כיום כמעט אין תופעות כאלה. העדשות המיוצרות כיום עשויות מחומרים כימיים מצוינים.

אילו סוגים של עדשות קיימים כיום?

בכל הקשור לתכונות האופטיות של העדשות, נעשתה גם כן התקדמות משמעותית בעשורים האחרונים, אך התוצאות עדיין רחוקות מהעדשה האופטימלית, אליה מבקשים החוקרים להגיע. יחד עם זאת, קיימים שני סוגים עיקריים של לקויות ראייה, המקבלים מענה באמצעות סוגי העדשות הקיימים כיום.

תיקון צילינדר (אסטיגמציה) - צילינדר הוא מצב שבו צורתה של קרנית העין אינה כדורית אלא אליפטית, כלומר: קמירותה אינה סימטרית, אלא גדולה יותר בציר אחד מאשר בציר השני.

בעבר, "ידעו" העדשות התוך עיניות המלאכותיות לתקן רק את ה"מספר". חולי קטרקט שסבלו גם מצילינדר השתמשו לאחר הניתוח במשקפיים לתיקון הצילינדר. כיום, יש עדשות טוריות, שגם להן קמירויות שונות בצירים השונים. באמצעותן, ניתן לתקן גם את בעיית הצילינדר. כל עוד הצילינדר בקרנית הוא צילינדר רגולרי, שאין בו מורכבות יוצאת דופן, מספקות עדשות אלה מענה מצוין.

צורך בטווחים שונים של פוקוס - העדשה הטבעית של העין יודעת לשנות את צורתה, כדי להתמקד בהתאם לטווחי ראייה שונים, אך ככל שאנו מתבגרים, כך יכולתה הולכת ונעשית איטית יותר ומוגבלת בעוצמתה. בעיה זו יוצרת עבור רבים מצב של ראייה טובה לטווח רחוק; ולעומת זאת, ראייה מטושטשת בטווח קרוב, המצריכה פתרון כגון משקפיים מולטיפוקאליים. העדשות הרגילות שאנחנו משתילים בניתוח הקטרקט, המתקנות את המספר, וגם העדשות הטוריות, המתקנות גם את הצילינדר, יכולות לאפשר ראיה לטווח אחד אחרי הניתוח, לרוב לרחוק, אך אינן מאפשרות ראיה חדה לכל שאר הטווחים.

עד כה, נעשו ניסיונות רבים כדי לנסות ליצור עדשה תוך עינית מלאכותית, המחקה את פעולת העדשה הטבעית הצעירה, משנה את צורתה ובעקבות זאת את הפוקוס שלה על פי הצורך, אך עד כה כל הניסיונות נכשלו. כיום ניתן לספק לאנשים הסובלים מבעיה זו, בנוסף לקטרקט, מענה שנקרא עדשות מולטיפוקאליות תוך עיניות. השטח של עדשות אלה מחולק לשטחים שונים, על פי טווחי הראייה הנדרשים, כך שכל חלק מהעדשה מותאם לפוקוס שונה, ולמעשה בכל טווח ראייה, רק חלק מסוים של העדשה מספק תמונה חדה.

ברוב המקרים, חולי קטרקט הנזקקים לפתרון זה מסתדרים היטב עם עדשות מסוג זה, אך חלק מהמטופלים ישימו לב להפרעות שונות בראייה. בנוסף, בחלק מהמקרים יהיה צורך בהרכבת משקפיים לטווחי ראייה מסוימים, על אף השימוש בעדשות אלה.

סוג נוסף של פתרון עבור חולי קטרקט המבקשים להקטין את הצורך במשקפי קריאה לאחר הניתוח נקרא MonoVision ומורכב משתי עדשות שונות: בעין אחת עדשה שמתקנת את הראייה לטווח הרחוק; ובעין השנייה עדשה שמתקנת טווח ביניים כלשהו. ראייה לטווח קרוב עדיין תצריך שימוש במשקפיים.

בקרב חלק גדול מהאנשים בהם הושתלו עדשות בשיטת MonoVision, המוח לומד להסתדר עם פתרון זה ולפענח את התמונה כראוי בכל אחד מהטווחים, אבל הפתרון האמור נחשב פחות משביע רצון, לעומת העדשות התוך עיניות המולטיפוקאליות.

כיצד מתאימים את העדשות למטופל?

התאמת העדשות התוך עיניות למטופל מתבססת על ליקויי הראייה מהם המטופל סובל, אך לא פחות מכך גם על התוצאה אותה המטופל מעוניין להשיג. כך, אם המטופל מעוניין להשיג בניתוח לא רק את תיקון הקטרקט, אלא גם התגברות על ליקויי הראייה שמצריכים ממנו משקפיים מולטיפוקליות או משקפיים לתיקון צילינדר - ייעשו כל המאמצים להתאים לו עדשות תוך עיניות מתאימות (העשויות לענות על שתי הבעיות גם יחד), אך הדבר ידרוש סדרה של בדיקות נוספות ועלויות גבוהות הרבה יותר.

אם המטופל מעדיף לחסוך בדיקות ועלויות מיותרות, ומוכן להמשיך להיעזר במשקפי קריאה או במשקפיים לתיקון הצילינדר, ניתן להשתמש בעדשה עם מספר בלבד, ולאחר מכן להתאים לו משקפיים מתאימים.

האם בעתיד צפוי פיתוח סוגים נוספים של עדשות?

סוגי העדשות הקיימים מצוי באופן מתמיד תחת מאמצי שיפור ושכלול, כדי לתת מענה מדויק ככל האפשר למטופלים. מלבד מאמצים אלה, מושקעים מאמצים גם בהיבט נוסף, הקשור לסוגי העדשות - תכנון מיקומה של העדשה.

קוטרה של העדשה התוך עינית, הלוקה בקטרקט, גדול יותר מקוטרה של העדשה המוכנסת לעין במהלך הניתוח, כך שיש לעדשה החלופית מרחב גדול יחסית להתמקם בו. במהלך הניתוח, ממקם המנתח את העדשה במיקום המותאם במדויק לצרכים האופטיים של המנותח, אך למעשה, רק לאחר תהליך החלמה הנמשך מספר חודשים, מיקומה הסופי של העדשה מתייצב.

 שיפור התוצאות ושכלול העדשות הקיימות. צילום: שאטרסטוק

מיקום העדשה נעשה בהסתמך על מדידות מדויקות של העין ועל חישובים מתמטיים וסטטיסטיים. החישובים טובים ברוב המקרים, אך לא לחלוטין. במהלך ההחלמה ובשל תהליך ההחלמה, יכולה העדשה להתייצב במיקום שונה מעט מהמיקום המתוכנן, וכך לגרום לטעות של חצי מספר, מספר שלם ולעיתים אף יותר. תזוזת המיקום עשויה להצריך במקרים רבים התאמה של משקפיים. כדי לנסות להתגבר על תופעה זו, מושקעים כיום משאבים רבים בייצור עדשות שמאפשרות את שינוי האופטיקה אחרי תקופת ההחלמה של העין ובפיתוח טכנולוגיה חדשנית שמאפשרת לגלף את העדשה לאחר הניתוח, כדי לתקן את השגיאות האופטיות שנותרו. מאמצים אלה נמצאים עדיין בראשיתם. זהו ללא ספק הכיוון אליו צפוי להתקדם התחום בעתיד.

לסיכום: בניתוח קטרקט, מוחלפת העדשה התוך עינית העכורה שבתוך העין, בעדשה חלופית מלאכותית. השאיפה היא להחליף את העדשה התוך עינית בעדשה העונה על ליקויי הראייה השונים של המטופל, לפחות ברובם, אך הטכנולוגיה העכשווית עדיין מסוגלת לחקות לחלוטין את תכונותיה של העדשה הטבעית. ליקויי ראייה שבהם ניתן לטפל בעזרת סוגי העדשות הקיימים כיום הם, בין היתר, צורך בפוקוס משתנה או צילינדר. ליקויים אלה מקבלים מענה מוצלח ברוב המקרים. חלק מהמנותחים יזדקקו למשקפיים לאחר הניתוח, אך מאמצים רבים מושקעים לשם שיפור התוצאות ושכלול העדשות הקיימות, כך שבעתיד יהיה בכך פחות צורך.

ד"ר דוד ורסנו הוא מומחה ברפואת עיניים, מומחה לקטרקט, קרנית ועין חיצונית, מנהל היחידה לקרנית ומנהל מקטע קדמי בביה"ח איכילוב.

סייעה בהכנת הכתבה: ענת ניסני, כתבת zap doctors.