קוצר ראייה? לא עוד!

במצב ראייה תקין (אמטרופיה) האור מתמקד על רשתית העין והמוח מקבל תמונה מפוקסת ללא צורך בתוספת "עזרים חיצוניים" כגון עדשות. במקרים שבהם העין קצת גדולה מידי, הפוקוס קורה לפני הרשתית ולכן התמונה (האור) שמגיעה לרשתית היא מטושטשת מעט ולא בפוקוס. זהו המצב שנקרא קוצר ראייה.

הגורם לקוצר הראייה היא בד"כ גנטי והוא יכול להתבטא ברמות שונות, שאותן ניתן לחלק לשתי דרגות עיקריות:

• קוצר ראייה שמאופיין בכך שהמספר עולה עד לטווח שבין 4-2.
• קוצר ראייה שמאופיין בכך שהמספר עולה ל-8-5 ואף יותר.

מה הקשר בין קוצר ראייה לחשיפה לאור טבעי?

בשנת 2008 נערך מחקר גדול שמצא כי עם השנים עולה משמעותית אחוז הצעירים, בכל רחבי העולם, שסובלים מקוצר ראייה. כך למשל עולה מנתוני המחקר כי בשנת 1970 כ-20% מהילדים בגיל בי"ס היו זקוקים למשקפיים בשל קוצר ראייה, ואילו בשנת 2000 עמד שיעורם על כ-40%!

נתון מעניין נוסף שעלה מהמחקר הוא שבארצות המזרח חלה העלייה הגבוהה ביותר בשיעור הצעירים שזקוקים למשקפיים בשל קוצר ראייה, בסינגפור למשל כ-90% מהצעירים שעמדו לפני גיוס הזדקקו למשקיים. הסיבות לעלייה הזו בארצות המזרח אינן וודאיות, אך אחת התיאוריות היא שהיא נובעת כתוצאה מהשימוש התדיר בטלפונים סלולריים.

מחקר נוסף שנערך בעקבות המחקר הזה, השווה את קצב העלייה במספר בקרב צעירים עם קוצר ראייה בסינגפור לעומת אוסטרליה. במהלך המחקר עקבו החוקרים אחר שתי קבוצות של תלמידים (אחת באוסטרליה ואחת בסינגפור) בעלות מאפיינים דומים – גיל, מספר שעות הלימוד בכיתה, אורח חיים, רקע אתני (כל קבוצה הייתה מורכבת מילדים בעלי רקע אתני דומה) ועוד. כאן התוצאות הפתיעו אפילו את החוקרים – העלייה במספר המשקפיים שנרשמה בסינגפור הייתה גבוהה פי 10(!) מאשר העלייה שנרשמה באוסטרליה! החוקרים סברו כי ההבדל נובע מכך שהילדים באוסטרליה נוטים לבלות שעות רבות יותר מחוץ לבית (ביחס לילדים בסינגפור), מה שהוביל אותם למסקנה כי ככל הנראה יש קשר בין קוצר ראייה לחשיפה לאור טבעי – ככל שהשהות מחוץ לבית ארוכה יותר, כך קצב העלייה במספר איטי יותר.

כיצד ניתן לתקן קוצר ראייה?

התיקון השכיח והמוכר ביותר, הוא תיקון באמצעות משקפיים בעלי עדשות קעורות (מינוס) שמשנות את הפוקוס כך שהוא יגיע אל הרשתית ולא לפני הרשתית. פתרון שאמנם מתקן את קוצר הראייה, אך אינו מטפל בשורש הבעיה. על פניו ניתן לחשוב שהטיפול בקוצר ראייה הוא בעיקר למטרות אסתטיות, אך לא כך הוא הדבר ולמעשה יודעים היום שככל שהמספר גבוה יותר, כך עולה הסיכון למחלות עיניים שונות כגון היפרדות רשתית.

פתרונות חדשניים לטיפול בקוצר ראייה

עד לפני כ-20 שנה משקפיים בעלי עדשות קעורות היו כאמור הפתרון היחיד לתיקון קוצר ראייה, אולם עם השנים וההתפתחויות הטכנולוגיות והמדעיות נכנסו לשימוש פתרונות נוספים שמטרתם היא לא רק לתקן את הראייה, אלא גם לטפל בשורש הבעיה:

עדשות מגע לשימוש בלילה

הפתרון הראשון והמהפכני בתחום זה, שהתגלה כאמור לפני כ-20 שנה, הוא ה-"ORTHO K" – עדשות מגע ייעודיות שמרכיבים רק במהלך הלילה. העדשה לוחצת בעדינות על הקרנית ומכיוון שהקרנית גמישה יחסית, הלחץ שמפעילה עליה העדשה משנה מעט את הצורה שלה וכתוצאה מכך גורמת להורדת המספר ומסייעת להאטת קצב העלייה במספר.

החיסרון הוא שמדובר בטיפול זמני ולא קבוע. כלומר, כל עוד המטופל ממשיך להרכיב אותן בלילה, הוא ימשיך לראות טוב ללא עדשות במהלך היום. אולם, ברגע שהוא יפסיק להרכיב אותן בלילה, הקרנית תחזור בהדרגה לקימור המקורי שלה וכתוצאה מכך גם התלות שלו בעדשות.

בנוסף ליתרון הקוסמטי (הפחתת התלות בעדשות במהלך היום), יש לשיטה זו יתרון משמעותי נוסף שטמון בכך שהיא  מסייעת כאמור להאט את העלייה במספר המשקפיים. זו הסיבה לכך שבמשך לא מעט שנים השתמשו בשיטה הזו בקרב ילדים עם קוצר ראייה, במטרה להאט/לעצור אצלם את קצב העלייה.

טיפול באמצעות אטרופין

לפני מספר שנים החלו להשתמש בבדיקות העיניים בחומר בשם אטרופין, שמנתק את פעילות השרירים בתוך העיניים וכתוצאה מכך מרחיב את האישונים ומאפשר לבצע את בדיקת העיניים בצורה טובה.

עם הזמן גילו שהשימוש באטרופין גורם לירידה בקצב העלייה במספר, אבל מכיוון שאי אפשר לנתק את שרירי העיניים של הילד לאורך זמן, חיפשו דרך "לנצל" לטובה את היתרון הזה של האטרופין ומצאו ששימוש יומיומי בטיפות אטרופין במינון של מאית אחוז, מספיק כדי להאט את העלייה במספר מבלי להשפיע בכלל על שרירי העיניים.

בשיטה זו משתמשים היום לטיפול בילדים שקצב העלייה במספר שלהם מהיר יחסית (למשל ילד בן 8 שהמספר שלו עולה בחצי כל חצי שנה), וברוב הגדול של המקרים הטיפול הזה הוביל לצמצום משמעותי בקצב העלייה במספר.

האם יש חשיבות לשלב שבו מתחילים את הטיפול?

בהחלט. בד"כ המספר מפסיק לעלות בסביבות גיל 19-17 וככל שהילד גדול יותר והמספר עלה יותר, כך הטיפולים יעילים פחות. לכן ההמלצה היא לא לחכות ולהקפיד על בדיקות עיניים שגרתיות. זו גם הסיבה לכך שכיום מתמקד המחקר בניסיונות לאתר ילדים עם קוצר ראייה נמוך, שיש להם סיכון גבוה יותר לעלייה מהירה במספר, כדי להתחיל להם את הטיפול בשלב מוקדם.

נראה כי קוצר ראייה הוא מצב שבו הפוקוס קורה לפני הרשתית ולא על הרשתית, כאשר במהלך השנים ישנה החמרה במצב שמתבטאת בעלייה מהירה במספר העדשות הנדרשות לתיקון הראייה. אולם כיום כבר קיימים מספר טיפולים שנמצאו כיעילים בהאטת קצב העלייה במספר ולכן מומלץ להיבדק בשלב מוקדם ככל האפשר.

פיליפ בלום הוא אופטמטריסט