השפעות השימוש המוגבר במשככי כאבים
אופיואידים הם קבוצה של משככי כאבים הניתנים עם מרשם רופא, דוגמת אוקסיקודון, טרמדול או זלדיאר. רופאים רבים בוחרים בתרופות אלו להקלה על כאב במטופלים שלא הגיבו להתערבויות אחרות. בתחילה, התרופות יכולות להביא לשיפור במצב הרוח ולסייע בהרגעת המטופלים, אך בשימוש ממושך, ההשפעה שלהן יכולה להיות הרסנית.
בארצות הברית למעלה מ-100 מיליון מטופלים סובלים מכאב ארוך-טווח ומזה כשלושה עשורים, תרופות ממשפחת אופיואידים שימשו רבות לטיפול במקרים אלו ומהנתונים עולה כי בשנת 2015 כ-40% מאזרחי ארצות הברית קיבלו מרשם לאופיואידים. במקביל לעליה בהיקף המרשמים לטיפול באופיואידים נרשמה עליה ניכרת בשכיחות שימוש לרעה והפרעת שימוש באופיואידים, לצד עליה בשימוש אסור בהרואין ופנטניל.
מגמות אלו הובילו לעליה של 90% בהיקף מקרי המוות על-רקע אופיואידים, כאשר על-פי הנתונים מארצות הברית, בשנת 2013 נרשמו כ-25,000 מקרי תמותה ומספר זה האמיר ל-50,000 מקרי מוות עקב שימוש באופיואידים בשנת 2017.
למרות שאין הוכחות לפיהן לאופיואידים השפעה ארוכת-טווח להקלה בכאב, מטופלים רבים נוטלים תרופות אלו לפרקי זמן ארוכים. ההיקף הנרחב של מתן מרשמים לטיפול באופיואידים הוביל במדינות רבות, דוגמת ארצות הברית, למשבר ארצי של שימוש לרעה או מינון יתר של אופיואידים וכן מקרי תמותה בעקבות הטיפול התרופתי.
אל מול הניסיונות של איגודים מקצועיים להפחית את היקף השימוש באופיואידים ואת ההתמכרות והשימוש לרעה בתרופות אלו, מטופלים ומטפלים רבים חוששים כי השינויים יובילו לכך שהתרופות לא יהיו זמינות בידי חולים אשר באמת נזקקים לתרופות אלו.
אפשרויות הטיפול במקרים של התמכרות לאופיואידים כוללות שלושה מרכיבים:
- טיפול תרופתי במטרה להפחית את הכמיהה לאופיואידים ולמנוע את תחושת האופוריה סביב השימוש באופיואידים.
- ייעוץ בנושא התמכרות אשר נועד לסייע למטופלים הסובלים מהתמכרות לאופיואידים להבין את ההתמכרות ולזהות דרכים חדשות להתמודד עם מצבם ללא התרופות.
- קבוצות תמיכה בהן מטופלים עם התמכרות משתפים את החוויות והניסיון שלהם עם אחרים.
בנוסף לאמצעים אלו, ישנה חשיבות רבה גם להדרכה של המטופלים אודות סכנות שימוש ממושך באופיואידים, המאפשרת מתן טיפול פרטני בהתאם לצרכיי המטופל לאחר השלמת הערכה זהירה של מאזן הסיכון של הטיפול אל מול התועלת האפשרית של תרופות אלו.
צילום: שאטרסטוק
הדרכה עשויה לשפר את יכולת קבלת ההחלטות של רופאים, כך שיוכלו לקבל החלטות באופן מושכל באשר למקרים בהם יש מקום להתחלת, שינוי או הפסקת טיפול באופיואידים. הדרכה נכונה עשויה לסייע בהפחתת שימוש מופרז באופיואידים ולהבטיח מתן הטיפול לחולים המתאימים. מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר ביולי 2012 מימון להדרכה של צוותים רפואיים בנושא מתן בטוח של מרשמים לטיפול באופיואידים, העשויה לסייע לרופאים לפעול בטוח יותר, התואם להנחיות.
יש לקחת בחשבון כי כאשר רופא מגיע להחלטה כי יש מקום להפסקת טיפול באופיואידים, בחלק מהמקרים גישת הרופא עשויה לעמוד בניגוד לרצון המטופל, גם אם נועדה לשמור על בטיחותו. במקרים אלו, החולים עלולים להתנגד לצעד זה ואף להביע כעס כלפיי הרופא, דבר העלול לפגוע במערכת היחסים בין השניים.
עוד בנושא תרופות ורוקחות באתר:
האם משככי כאבים ללא מרשם בטוחים לשימוש? בדיקה>>
התרופות שעלולות לפגוע לכם בכליות>>
הטיפול במצבי כאב כרוני חייב להיות מותאם לגורם לכאב, כאשר יש להעדיף בתחילה בגישות לא-תרופתיות (פעילות גופנית, פיזיותרפיה, קירור/חימום/עיסוי, טיפולים התנהגותיים ופסיכולוגיים, או טיפולי רפואה משלימה דוגמת אקופונקטורה). בהעדר תגובה מספקת, יש מקום לטיפול תרופתי, אשר יהיה מותאם לסוג הכאב: נוגדי-דלקת ישמשו לכאב דלקתי, בעוד שנוגדי-דיכאון או תכשירים ממשפחת נוגדי-פרכוס ישמשו לכאב על-רקע עצבי. תרופות דוגמת אקמול או טיפולים מקומיים עשויות לספק הקלה על כאב בחלק מהמקרים. אופיואידים ישמשו רק לאחר כישלון אמצעי הטיפול הללו.
ד"ר עמית עקירוב, רופא מומחה ברפואה פנימית ובאנדוקרינולוגיה, רופא בכיר במכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם בבית חולים בלינסון, מרכז רפואי רבין.
