חשיבות הטיפול והתמיכה הביתית בחולי אלצהיימר

תוחלת החיים עולה עם השנים ואיתה מגיעות מחלות ביניהן מחלות שיטיון שונות כמו אלצהיימר, עד כמה רווחת התופעה ומה הסיכון שחווה אדם הלוקה בדמנציה?

דמנציה היא מחלה חשוכת מרפא, המאופיינת בהתדרדרות בתפקודים הקוגניטיביים. החולה הדמנטי סובל במחלתו וכך גם הסביבה המקיפה אותו. ככל שעובר הזמן והחולה נעשה סיעודי הוא חשוף לסכנות שונות, הנובעות מסביבת מגורים או היקף תמיכה, שאינו מתאים לרמת התפקוד שלו. כאשר החולה הדמנטי מגיע לשלב בו הוא נהפך לסיעודי, ברוב המקרים, לא ניתן יהיה להמשיך לטפל בו בבית ונדרש יהיה לאשפז אותו במוסד סיעודי, שיוכל לתת לו את הטיפול המתאים. ככלל, בעניין הסכנות, חולה דמנטי נמצא בסכנות יום יומיות רבות, הוא יכול לנעול את עצמו בבית ולשכוח היכן הניח את המפתח, הוא יכול לבשל ולשכוח לכבות את הגז, הוא עלול להחליק באמבטיה וכן הוא עלול להיחנק מהמזון ולכן על אף שמדובר על אדם, שעשוי לרצות להסתיר את המגבלה שלו, ואף להציג אורח חיים עצמאי יש לנהוג במשנה זהירות, כבוד ובאחריות בטיפול הביתי בו.

 לסביבה יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם מחלת הדמנציה, כיצד המשפחה יכולה לסייע בנושא?

יש להבין את הרגישות העומדת מאחורי החולה הדמנטי. ישנם מקרים בהם החולה הדמנטי חש בושה בירידה ביכולת התפקוד העצמאית ולכן הוא ינסה להסתיר זאת ולנסות להתמודד בעצמו עם פעולות יום יומיות, התנהגות זו עשויה להערים קשיים בהתמודדות עם המחלה שלו ושל בני משפחתו. ניסיון העבר מלמד, שחשוב לשמור על סביבה בטוחה, מוכרת ורגועה לצד שגרה תקינה הכוללת סדר יום קבוע וצפוי של זמני ארוחות, זמני נטילת תרופות, זמני יציאה לאוויר הפתוח, ביצוע פעילות ספורטיבית מתונה במרחב הפנים או החוץ, זמני שיחה עם קרובי משפחה וכדומה. כל אלו מאפשרים מחד לשמור על רמה גבוהה של עצמאות וכבוד לחולה הדמנטי ומנגד מסייעים לבני משפחתו לנהל את הטיפול במחלה. שמירת השגרה כוללת גם את הצעדים הבאים:

• שוחחו עם החולה באותו אופן, ששוחחתם אתו טרם גילוי המחלה- גם אם קיימים ליקויים תפקודיים ניכרים לעין, שמירה על כבודו חשובה לא פחות, שתפו אותו במחשבותיכם על המחלה, שתפו אותו בתהליכי קבלת ההחלטות, שתפו אותו בפעולות, שאתם מבצעים והסיבות לפעולות אלו.
• עזרו למטופל לזכור עם מצפן, שעון, לוח שנה וכל עזר אחר, "המחבר אותו" ל"כאן ועכשיו".
• היו ערים לכל שינוי ביכולת התפקודית ועדכנו את הרופא המטפל בכך
• עודדו את החולה הדמנטי לעצמאות מדובר פה על "ריצת מרתון" ולא "ספרינט" קצר
• עודדו את רוחו של המטופל- שמחה וצחוק תורמים להתמודדות עם המחלה
• הפכו משימות מורכבות לפשוטות: לבוש, הנעלה, יציאה וכניסה מהרכב, הליכה, כיום קיימים עזרים רבים התורמים לשמירת העצמאות של המטופל, היעזרו בהם
• בצעו שינויים הדרגתיים במרחב המגורים, את החפצים היום יומיים והמוכרים השאירו במקומם.
• עם הזמן תחול התדרדרות ביכולת המוטורית של החולה והוא עלול להחליק וליפול, התקינו אביזרים למניעת החלקה. שכפלו את מפתח הדירה למקרה והחולה ננעל בפנים ולא מוצא את המפתח, החליפו את כירת הגז לכירה חשמלית, הרחיקו מהישג יד פריטים שעלולים לפצוע את החולה, חומרי ניקוי, מסמכים חשובים
• אם ניתן מומלץ להתקין כפתור מצוקה

זכרו - הטיפול הוא מרתון ולא ריצה לטווח קצר...(צילום: שאטרסטוק)

המגמה הרווחת כיום בטיפול בחולה הדמנטי מתמקדת בשיפור איכות החיים ולאו דווקא בהארכת החיים. כיצד הדבר בא לידי ביטוי?

אמת, אם בעבר הרפואה התמקדה במדדים של המטופל כמו בעיות בלב ובלחץ דם, הרי שהיום המגמה שונה. השיטיון היא מחלה כרונית חשוכת מרפא, יחד עם זאת היא ניתנת לניהול באמצעות תמיכה נאותה- זו באה לידי ביטוי על ידי תמיכה סוציאלית, איזון כאב והתמקדות בבעיות רפואיות הקשורות לזקנה עצמה .

הטיפול הסוציאלי בחולה הדמנטי- מתמקד בבחינת הצרכים של החולה והסביבה התומכת בו ומתן מענה טיפולי המקל על המטופל ועל המטפל העיקרי. חולים דמנטיים מתמודדים עם בידוד חברתי, מתח נפשי, אי ודאות ושינויים התנהגותיים- במקרה זה העובד הסוציאלי נדרש להעריך את גורמי הסיכון המקיפים את המטופל, לברר את מקור אי השקט שהוא חווה ולהגביל בפעולות, כאשר קיימת הפרעה התנהגותית מסכנת חיים. בנוסף, הטיפול הסוציאלי  מנסה להתחקות אחר נקודת מבטו של החולה על העולם- כיצד הוא מזהה את עצמו וממקם את עצמו, לסייע לו בהתמודדות עם החרדה הנלווית למחלה ועם תחושת הזרות, שהוא עשוי לחוות גם כלפי אנשים מוכרים.

טיפול בכאב- במחקר שנערך בכתב העת British Medical Journal נמצא כי הדרך לבטא את הכאב בקרב חולי דמנטיה באה לידי ביטוי בהתנהגות. יחד עם זאת כיום ניתן לאבחן את חומרת הכאב ממנה סובל החולה באמצעות סולם מדדים ייעודי הבוחן את נשימות המטופל, הבעות פניו, שינויים בקול ותנועות גופו. עם התקדמות המחלה הכאב מתגבר ועמו החרדה. ולכן מטרת הטיפול בכאב נועדה להקל על החולה ולסייע לו להתמודד עם החרדה. ההתערבות הרפואית בטיפול בכאב כוללת איתור מקור הכאב ומתן תרופות ממשפחת האופיואידים, תרופות נוגדות פרכוס ומשככי כאבים.

ד"ר וויסאם גבן, מומחה ברפואה פנימית וגריאטרית, נותן מענה מקיף לבעיות זיכרון ודמנציה, מעניק שירותי ביקור בית לגיל השלישי וחוות דעת רפואיות לביטוח הלאומי ולחברות הביטוח. משמש כרופא כ 12 שנים, התמחה בבית החולים פורייה, ובקופת חולים כללית כרופא משפחה ורופא פנימי, בהמשך התמחה ברפואה גריאטרית במרכז גריאטרי פלימן בחיפה.  לשיחת ייעוץ, צרו קשר או התקשרו: 073-7821238

עוד על אלצהיימר באתר דוקטורס>