דלקת בשתן - על ההבדל המוכח בין גברים לנשים?

דלקת בדרכי השתן היא תופעה רפואית המתמקדת במערכת השתן ונגרמת בשל זיהום חיידקי בדרכי השתן ובעיקר בשלפוחית השתן. התופעה שכיחה מאוד בקרב נשים וגברים ובאה לידי ביטוי בתסמינים המביאים לאי נוחות בפעילות ריקון השתן ביום יום כמו: כאב, עקצוץ, תחושה של צריבה, תדירות גבוהה במתן שתן, קושי בהטלת שתן על אף שיש צורך עז לכך, הטלה של כמות קטנה של שתן ותחושה, שהשלפוחית אינה מתרוקנת במלואה, דם בשתן ושתן עכור, ריח רע לשתן. כאשר הדלקת מחמירה נחווים כאבי גב תחתון וצמרמורות המעידים על כך שיתכן שישנו חשד, שהדלקת הגיעה כבר לכליות.

מהם גורמי הסיכון להיווצרות דלקת בדרכי השתן?

גורמי הסיכון משתנים בין נשים לבין גברים ונובעים מהמבנה האנטומי של מערכת השתן.

גורמי הסיכון בקרב נשים:

• מבנה השופכה- צינור השופכה קצר בכ2-3 ס"מ סנטימטרים ביחס לצינור השופכה הגברי ולכן הדבר מגדיל את הסיכוי למעבר חיידקים עוברים מפי הטבעת אל שלפוחית השתן.
• הפסקת הוסת החודשית (מנופאוזה)- חדירת חיידקים דרך חתכים זעירים בעור עם הפיכת רירית הנרתיק לדקה
• ניקיון- ניקוי הישבן לכיוון פנים הטבעת ולא החוצה
• בעת הריון הסיכויים ללקות בדלקת השתן עולים
• פציעות ברירית הנרתיק- בשל קיום יחסי מין בתדירות גבוהה

גורמי סיכון בקרב גברים:

• הערמונית- שתן, שמזדהם כתוצאה מהמפרעה בניקוז בערמונית מוגדלת הן מסיבות שפירות והן בשל גידולים ממאירים.

גורמים משותפים לשני המינים: מומים מולדים, מחלת הסוכרת, אורח חיים הכולל עישון מוגבר.

אילו בעיות בדרכי השתן רווחת בקרב נשים?

• דליפת שתן בעת מאמץ- תוך כדי פעילות גופנית, קפיצה, ריצה, ריקוד, עיטוש, שיעול, צעקה, צחוק והרמת משאות כבדים. זוהי בעיה הנובעת כאשר ישנה עליה בלחץ התוך בטני. התופעה רווחת בקרב שליש מהנשים ובעיקר בגילאי המעבר עם הירידה בהפרשת הורמון האסטרוגן בגוף, המחליש את השליטה בסוגר הפנימי והחיצוני ומקשה על "החזקת השתן", כמו כן אובדן האסטרוגן מביא לתופעה נוספת הקשורה לקפלים ברירית הרחם, שעד כה היוו מעין מחיצה לדליפת שתן, אבל כעת, מתיישרים ולשתן אין היכן "להיכלא". בנוסף, הריונות ולידות מחלישים את שרירי רצפת האגן, מביאים לקרעים בשרירים התומכים בשופכה ומביאים להתרופפותה ולדליפת שתן.
• זיהומים בדרכי השתן- תופעה השכיחה פי 10 בקרב נשים ביחס לגברים ובאה לידי ביטוי בצורך להטיל שתן בתכיפות גבוהה. הזיהומים נגרמים מחיידקים "הטובים" בנרתיק, שאם חדירתם לשלפוחית עלולה להיגרם דלקת זיהומית בשתן בשל התאפקות במתן שתן או נוכחות של קולטנים מסוימים.
• PBS- תסמונת שלפוחית השתן- הבאה לידי ביטוי בכאבים באזור החיץ בין הנקביים ובאזור שיפולי הבטן, תסמונת המופיעה אף היא בעשור הרביעי לחיים ורווחת בקרב 0.5% מהאוכלוסייה כלומר אחת לכל 400 נשים תלקה בתסמונת זו. התסמונת נגרמת בשל קושי בספיגת השתן ברירית השלפוחית ומעבר שלו למחזור הדם. הכאבים נגרמים בשל חדירה של חומרים לסדקים בשכבת הציפוי של הרירית. לבעיה זו ישנו פרוטוקול טיפולי, שמטרתו לצפות מחדש את רירית השלפוחית. יש מחקרים הקושרים תסמונת זו לבעיות דלקתיות אחרות כמו תסמונת המעי הרגיז, פיברומיאלגיה ודלקות מפרקים.

אילו מחלות בדרכי השתן שכיחות בקרב גברים?

• הפרעות חסימתיות בשלפוחית – בשל גדילת הערמונית עם השנים וכן בשל טיפולים בערמונית. חסימת השתן עלולה להביא להתפתחות של זיהומים ולהפרעות בתפקוד המיני. התופעה רווחת בקרב מבוגרים בעשור השישי לחייהם.
• אבנים בדרכי השתן- אלו אבנים, שנוצרו בכליות והגיעו לדרכי השתן בשל הפרעות מטאבוליות וגורמים סביבתיים. לא קיימת הוכחה מחקרית, שמקור האבנים הוא הדרכי השתן.
• סרטן השלפוחית- נובע מעישון, ורווח בקרב 1 מתוך 21 גברים יהודיים ו 1מתוך 25 גברים ערביים. גמילה מעישון מפחיתה את הסיכון למחלה אך גם לאחר אבחון המחלה מומלץ להפסיק לעשן כדי להעלות את סיכויי ההחלמה.

אילו מחלות שכיחות בקרב שני המינים?

תסמונת השלפוחית הרגיזה הבאה לידי ביטוי בפעילות יתר של השלפוחית וצורך להטיל שתן בתכיפות גבוהה עקב קושי להתאפק. ישנה הערכה כי 16% מהאנשים הבוגרים סובלים מהתופעה (לאחר גיל 40). מחקרים הוכיחו, שהתופעה רווחת בקרב נשים וגברים בהיקפים שווים. הטיפול בתסמונת השלפוחית הרגיזה מתמקד באימון לשרירים ולעצבים, טיפולים תרופתיים, הזרקות של בטליונים טוקסין (בוטוקס) השתלות קוצבים, גירוי חשמלי ובמקרים חמורים- ביצוע ניתוחים להגדלת השלפוחית.

בנוסף, בעקבות העלייה בשיעורי העישון בקרב נשים, נמצא כי הסיכוי ללקות בסרטן בדרכי השתן עלה בהתאמה.

מיתוסים רווחים לטיפול בדלקות דרכי השתן

מיץ חמוציות, טיפול הורמונלי או אולי בכלל הטלת שתן בעמידה? דלקות בדרכי השתן רווחות עד מאוד וביחס לכך גם המיתוסים הנלווים אליהן. הנה כמה מיתוסים, שכדאי לנפץ.

• חמוציות בדרכי השתן- אכן עשויות להיות יעילות בטיפול בדלקות קלות בלבד וכן כטיפול ראשוני, אך בוודאי שלא בדלקות חמורות המלוות בכאבים.
• טיפול הורמונלי באמצעות אסטרוגן- דלקות שתן ובריחות שתן רבות נגרמות כתוצאה מירידה בייצור הורמון האסטרוגן בגוף, כאשר נוטלים אסטרוגן בנרות נרתיקיים או באמצעות משחה מסייעים במניעת דלקות חוזרות.
• שימוש ברשתות בעת הניתוח לטיפול בצניחת רחם- מדובר בעצם זר המוחדר לגוף, המחקר בנוגע לשיטה זו עדיין לא הבשיל להשגת מסקנות חד משמעיות, בכל מקרה מומלץ להיוועץ ברופא.
• טיפול בשלפוחית רגיזה באמצעות ניתוח- הדבר אינו נכון, כיוון ששלפוחית רגיזה נוצרת כתוצאה מהתאפקות והטיפול בה הוא תרופתי.
• ניתוח מטפל בצניחת רחם- לא בהכרח וכי כל מקרה נבחן לגופו יש לציין שלא בכל מקרה קיים קשר ישיר בין צניחת רחם להופעת כאבים בעת קיום יחסי מין.
• שרירנים מביאים לדליפת שתן במאמץ- הדבר אינו נכון, אלא להיפך ניתוח להסרת רחם עלול להביא להגברת התופעה.
• דיקור סיני מסייע לטיפול בשלפוחית רגיזה- אכן הדבר נכון, כיוון שדיקור סיני נוגע להזרמת דם, בהחלט שמומלץ לשקול טיפול זה אם סובלים מדלקות בשתן או דליפות שתן.
• דלקת שתן נובעת מהתייבשות- לא בהכרח, אך שתייה מסייעת להרחיק את החיידקים באמצעות הטלת השתן.

כיצד ניתן להקטין את הסיכון ללקות בדלקות בשתן?

שמירה על היגיינה היא נושא מהותי ולכן חשוב להקפיד על ניגוב הצואה לאחר כל יציאת מעיים, חשוב שנשים ירחיקו את הצואה מאזור הנרתיק (ינגבו החוצה). העדיפו תחתוני כותנה המנדפים זיעה ושומרים על אוורור תקין של האזור, הימנעו מהתאפקות, כמו כן חשוב לשתות בין 8-10 שעות ביום, הנוזלים שוטפים את מערכת השתן ומרחיקים את החיידקים. נשים בגילאי המעבר יוכלו ליטול אסטרוגן על מנת להשיב לרירית את הגנתה הטבעית.  ולגבי יחסי מין- יש סברה האומרת, שמומלץ להטיל שתן לאחר קיום יחסי מין ואם ניתן להימנע משימוש בקונדומים עם קוטל זרע ואמצעי מניעה מסוג דיאפרגמה, אשר חושפים את האישה לדלקות שתן חוזרות ונשנות.