בית אבות כבית אלטרנטיבי

משפחות רבות בישראל מתמודדות בימים עם אלה עם דילמה לא פשוטה הנוגעת לאופן הטיפול נכון ביותר בבן משפחה שהגיע למצב סיעודי או תשישות נפש. במצב זה עומדות בפני המשפחה שתי אפשרויות מרכזיות: האחת, להמשיך לטפל בבית עם מטפל צמוד והשנייה, להעתיק את מקום המגורים לבית אבות.

מול כרמל. צילום: באדיבות המקום.

הרתיעה מפני העתקת מקום המגורים למסגרת חדשה, מובנת וברורה לחלוטין. בני משפחה רבים חוששים שהמעבר יגרום להמשך ההידרדרות הקוגניטיבית ושהשינוי בשגרה היומיומית, לא בהכרח יועיל למטופל. אם גם אתם נמצאים בימים אלה בלבטים לא פשוטים בנוגע לאפשרות העדיפה מבין השתיים, אתם מוזמנים להקדיש בדיוק שמונה דקות לקריאת הכתבה שלפניכם. רוב הסיכויים שכשתסיימו לקרוא אותה, יהיה בידיכם מידע חשוב ואף הכרחי שיסייע לכם לקבל החלטה מושכלת.

מי מכתיב את סדר היום במסגרות הטיפול השונות?

כאשר אנחנו בוחרים להשאיר את המטופל בביתו עם מטפל צמוד, עלינו להבין שבן המשפחה שלנו הוא זה שזה שיקבע את סדר יומו. אין זה סוד שבמקרים רבים תשושי נפש או אנשים שנמצאים במצב סיעודי, טוענים כי אין להם סיבה לקום בבוקר ומבלים במיטתם חלק ניכר משעות היום. בדיוק כך רבים מהם נרתעים מהמקלחת ונוטים להזניח את ההיגיינה האישית שלהם.

למטפל האישי אין שום יכולת להכתיב את סדר היום ובמקרים רבים מאוד כאשר מניחים לתשוש הנפש ליהנות מעצמאות מוחלטת בניהול חיי היומיום שלו, מגיעים בסופו של דבר למצב עגום מאוד של הזנחה, דיכאון והסתגרות. תשוש נפש שנשאר לגור בביתו, לכל היותר ינוע מהמיטה לכורסה בסלון, מהכורסה בסלון לשולחן האוכל ומשם חזרה לכורסה או למיטה

בבית האבות לעומת זאת, המציאות שונה לחלוטין. מובן שלא ניתן להכריח איש לעשות דבר בניגוד לרצונו. אך בבית האבות ישנו סדר יום מסוים שהדייר מהווה חלק ממנו. בבית האבות קיימת זרימה של פעילות, של עשייה ושל חיים. המצב העגום שבא לידי ביטוי בשהייה ממושכת במיטה או בבכי של שעות ארוכות, מתאפשר בין השאר בשל הבדידות והתנאים הביתיים. בבית האבות לעומת זאת, ישנם מטפלים מקצועיים, סביבה חמה, תומכת ואוהבת ושפע הזדמנויות הקוראות לדייר לצאת מהמיטה, לדאוג לעצמו ולקחת חלק במארג החברתי שעוטף אותו.

לקריאה נוספת באתר דוקטורס: האם ניתן לעכב דמנציה?

בבתי אבות מודרניים ישנן גם גינות ירוקות, ברקע מתנגנת מוזיקה נעימה וישנו מערך שלם של פעילויות המותאמות למצבם הייחודי של הדיירים. כך למשל הצוות של בתי האבות כולל בימינו מטפלים מתחומים שונים כמו ריפוי בעיסוק, מפעילות תעסוקה ופיזיותרפיה והמסגרת כולה שואפת לגרום לדיירים לקחת חלק בנעשה סביבם.  

הדרך היחידה לדאוג לתזונה מאוזנת ומותאמת אישית

נושא נוסף שחשוב לקחת לתשומת ליבנו בזמן שאנחנו שוקלים את האפשרויות השונות, נוגע להרגלי התזונה של המטופל. כאשר בוחרים להמשיך את הטיפול בבית, אין שום אפשרות להבטיח שהמטופל יקבל את התזונה המותאמת לו באופן אישי. מעבר לכך, לא תמיד ניתן להבטיח שאכן יצרוך את הכמות המתאימה לו. בשל כך קשישים רבים הממשיכים להתגורר בביתם, סובלים במהלך הזמן משלל בעיות הקשורות לתזונה, בדגש על תת-תזונה.

בבית האבות לעומת זאת, הארוחות מותאמות לדיירים באופן אישי תחת פיקוח של דיאטנית קלינית המתמחה באוכלוסייה הגריאטרית. לפיכך הדיירים מקבלים ארוחות מזינות שעונות על הצרכים התזונתיים שלהם ומותאמות לשלל בעיות רפואיות: דייר שסובל מבעיית כליות יקבל מזון המותאם לו אישית וכנ"ל לגבי דייר הסובל ממחלת לב הדורשת תפריט מיוחד, דייר הסובל מסוכרת או דייר המתקשה בלעיסה.

באותה נשימה ניתן לציין כי בבית האבות קיים פיקוח של צוות מקצועי בזמן הארוחות, המוודא שהדיירים אכן נהנים מהאוכל וצורכים את הכמות הדרושה לבריאותם. בכל מקרה שבו מתברר כי דייר מסוים אינו צורך מספיק אוכל, יבוצעו התאמות במנות שיקבל על מנת להגדיל את ההיענות לתפריט.

ומה לגבי הטיפול התרופתי?

כל מה שנכון בנוגע לארוחות ולתזונה, נכון גם לגבי הטיפולים הרפואיים והתרופתיים: בבית האבות ניתן לפקח על נטילת התרופות במועדים הנכונים ולוודא שהטיפול אכן הותאם לדיירים באופן אופטימלי. כל עוד הקשיש ממשיך להתגורר בביתו, הפיקוח על אופן ההשפעה של הטיפול, אינו אופטימלי - הקשיש יכול ליטול תרופה מסוימת במשך שבועות ואפילו חודשים בטרם יגיע לפגישת ביקורת. בבית האבות לעומת זאת, לאחר שהרופא מספק את המרשם, צוות האחיות יקפיד לעקוב אחרי השפעת התרופה ולדווח לרופא על כל שינוי לכאן או לכאן. באופן הזה ניתן יהיה לקבל מידע חשוב ובהתאם לצורך לבצע שינויים במינון התרופה, בסוג התרופה ועוד.

ביקור רופא. (צילום: שאטרסטוק)

שמים קץ לתחלופה המהירה

במקרים רבים מאוד, המטפל האישי שנשכר לטובת הטיפול בבית, מוחלף באחר תוך זמן קצר ולאחר מכן המחליף, מוחלף במטפל אחר. מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם וכמעט כל מי שנאלץ לשכור להורה שלו מטפל אישי, מכיר אותה מקרוב. תופעה זו כמובן אינה קיימת בבתי אבות, שבהם מועסק צוות רחב ומגוון של אנשי מקצוע שהוסמכו לטפל באוכלוסייה הגריאטרית.

בהקשר זה יש לציין כי מגורים עם אדם הדורש טיפול מסביב לשעון הם לא עניין פשוט מבחינה נפשית ופיזית גם למטפלים המסורים ביותר. השחיקה המקצועית בתחום הטיפול הסיעודי גבוהה מאוד ובסופו של יום השחיקה באה לידי ביטוי בהידרדרות באיכות הטיפול. גם כאן ניתן לראות שישנו יתרון למעבר למגורים בבית אבות, שכן הצוותים המטפלים שעובדים במשמרות, יכולים להתרענן בביתם ולהטעין מצברים בין משמרת למשמרת.

להציל את בני המשפחה המטפלים

לסיום חשוב להתייחס גם ליתרונות עבור בני המשפחה שלוקחים חלק חשוב במערך הטיפולי באדם הסיעודי או בתשושי נפש שנשארים לגור בביתם. עד כה עסקנו באופן שבו המעבר לבית האבות תורם לשיפור איכות החיים של המטופל ושיפור איכות הטיפול בו. אך ישנה חשיבות עליונה להתייחס גם לאופן שבו המעבר משפיע לטובה על איכות החיים, הזמן הפנוי ובריאותם של בני המשפחה המטפלים.

ציינו שהטיפול היומיומי הוא מעמסה נפשית ופיזית עבור המטפלים המקצועיים אך על אחת כמה וכמה עבור בני המשפחה. במקרים רבים מספור ההקרבה העצומה גובה מחיר יקר ופוגעת בבן המשפחה המטפל בשלל מישורים: החל מהמישור התעסוקתי דרך המישור הסוציאלי והמשפחתי וכלה במישור הבריאותי. למעשה גם היחסים עם המטופל עשויים להשתנות בעקבות כך שבני המשפחה הופכים למטפלים ומפסיקים להיות בני זוג למשל. הטיפול בבן משפחה עלול לחבל בתוכניות אישיות, לעכב את ההתקדמות בחיים ובאופן כללי להוות נטל כבד באופן בלתי רגיל.

אין זה פלא אפוא שבני המשפחה מדווחים במקרים רבים כל כך על כך שבאפשרותם לנשום שוב או שהם מרגישים כאילו שחייהם ניתנו להם מחדש במתנה בעקבות המעבר לבית אבות. לאור כל זה, אין ספק שהמעבר לבית אבות הוא הפתרון המתאים, הנכון והבריא ביותר עבור כל המעורבים בדבר.