על טעם ועל ריח של קורונה

נדמה כי עד מגפת הקורונה, לא הכרנו את תופעת אובדן חוש הטעם והריח, למעט שפעת חורף שעלולה לנטרל אותם לכמה ימים ספורים. זו עלולה לגרום לפגיעה אמתית ולאורך זמן. מחקר חדש של חוקרים מבית החולים פאדובה באיטליה בראשם עמד ד"ר פאולו בסקולו-ריזו, פורסם בכתב העת הרפואי 'JAMA Otolaryngology ודיווח על אספקט הפגיעה בחושים באנשים שחלו בקורונה קלה והחלימו.

במחקר השתתפו 187אנשים שהחלימו מקורונה קלה, ממנו עלה כי אחד מכל עשרה עלולים לסבול מאובדן חוש הטעם והריח למשך זמן רב ולפחות במשך חודש ימים. עוד עולה כי 60% מהם לא חוו כל שינוי בחושים, 46 טענו כי התסמינים שלהם השתפרו ו-10% מהם סבלו מפגיעה חושית למשך זמן רב.

מחקר נוסף מגיע מבריטניה ואותו ביצעה ד"ר קלייר הופקינס הטוענת כי "חלקם של מחלימי הקורונה שהנגיף פגע בחוש הטעם והריח שלהם יחוו החלמה איטית, משום שכפי הנראה הנגיף הצליח לגרום נזק לתאי העצב המעורבים בתהליך ההרחה ולהם ייקח יותר זמן לחזור לתפקוד הריח השלם שלהם".

איך הפכו הטעם והריח לסממנים בולטים של הנגיף?

דיברו על ריאות, דיברו על מערכת נשימה מי חשב שידברו גם על טעם ועל ריח במחלה חסרת טעם וריח וחמלה. בסופו של דבר, הפכה הפגיעה בחושים הללו לאחד מהסממנים הכי בולטים של המחלה ויש כאלה שגילו שהם נדבקו בווירוס בגלל שתחילה חשו או בעצם לא חשו בטעם ובריח.

כיצד מצליח אם כן הנגיף לפגוע ביכולת ההרחה והאם מי שנפגע עשוי לחזור לעצמו?. רמז- למוח יש יכולת לאגור ריחות. מצד שני קשה מאוד לשקם תאי עצב שנפגעו. ההנחה של מרבית החוקרים באשר לפגיעה החושית העלתה, כי בעצם מדברים על פגיעה בחוש הטעם והריח אבל זוהי בעצם פגיעה מוחית המתרחשת במרכז עצבי ההרחה במוח או בעצבים בתוך האף עצמו. רובם של החולים איבדו את הריח בבת אחת, אצל הרוב הוא ישוב בהדרגה אחרי שתאי התמך משוקמים, אבל יש שנותרו עם פגיעה ארוכת טווח גם למשך חודשים.

התלונות: ריח לא מדויק, ריח לא נעים

אצל נפגעי חושי הטעם והריח מהקורונה יש תלונות על ריח לא מדויק או ריח בלתי נעים. בואו נודה שריח לא נעים הוא בלתי נסבל. אצל מחלימי קורונה שחוו פגיעה פולשנית בתאי העצב, השיקום יהיה יותר ארוך. תאי עצב משוקמים או כאלה שצומחים מחדש (מסתבר שזה אפשרי) מנסים לאתר את החיבור שלהם לתאים במוח, אבל הם עלולים לטעות בדרך ולהתחבר לא נכון עד שימצאו את מקומם ויתאפשר הסנכרון בינם לבין מרכז העצבים שלהם במוח.

אחת השיטות שעשויות לסייע לעצבים להתחבר מחדש היא "אימון הריח", שיטה שפיתח בין השאר פרופ' קרל פילפוט חוקר באוניברסיטת איסט באנגליה. את המחקר הוא ביצע על תתרנים במהלכם הם נדרשו להריח ארבעה מחוללי ריחות עזים ושונים במשך כמה חודשים פעמיים ביום. ייתכן מאוד כי על נפגעי החושים של הקורונה, להשתמש בשיטה זו כדי להמשיך לחוש באופן שלם.

החוש החמישי- העמותה של התתרנים שאבדו את הטעם לחיים תרתי משמע

מי שבהחלט הולך להרוויח מהמחקרים שנעשים כעת בעקבות הקורונה על חוש הריח היא קהיליית התתרנים שעד כה לא זכתה לשום מענה רפואי אמתי. כ-3% מכלל האוכלוסייה כולל ילדים, עלולים להיות תתרנים. הפגיעה הזו יכולה להיות מולדת או זמנית כתוצאה מפגיעה או מחלה כמו גודש ברירית האף, בצקת או פוליפים, טיפולים כימיים, טראומה או חלילה גידול ופגיעה בגולגולת. אצל נשים הרות משתנה חוש הריח החל מבחילה פתאומית מריחות מוכרים ועד מיגרנה. אובדן חוש ריח עלול לנבא  מחלת פרקינסון.

חוש הריח הנו חוש בסיסי לא רק בקרב בני אדם אלא כמובן גם בטבע. בעלי חיים חשים-מריחים סכנה, שינויים אקלימיים וזוהי תכונה משמעותית מאוד לחיים ולהישרדות. חוש הריח הנו קבוע למשך כל ימי חיינו, והוא מציל חיים. הוא מזהיר אותנו מסכנות כמו למשל חלילה שריפה, דליפת גז, מזון מקולקל, רעלים ועוד.

אנשים שחיים טוב מריחים יותר טוב

במחקר של פרופ' פילפוט באנגליה בוצע גם מיפוי של אובדן חוש הריח, ואז גם גילו החוקרים עד כמה משמעותית היא הפגיעה באנשים חסרי ריח- תתרנים. מסתבר כי הפגיעה שהם חווים לא קשורה רק במזון אלא בדאגה מתמדת. הם לא מריחים איך הם מריחים ועלולים לחשוב שהם מריחים רע ולהתמסר לפעולות היגייניות רצופות. קשה להם מאוד לפתח יחסים עם הצד השני, משום שידוע הוא כי גם לאהבה יש טעם וריח של גוף, מגע, קרבה, נשיקה והם מפסידים את הממד הזה. אימהות תתרניות התלוננו על קושי להתחבר לתינוקות שלהם, משום שלא הצליחו להריח אותם.

במשך הזמן חלקם של התתרנים מאבד עניין באוכל, חלקם אוכל מזון מתוק, שמן מדי או חריף כדי לנסות ולהפיק איזו חוויה. אנשים שאהבו לבשל ולארח, הפסיקו לעשות זאת ונפגעו רגשית. מחקר שנעשה בפילדלפיה העלה כי אנשים שנהנים מהחיים, מריחים טוב יותר מאחרים. כנראה שבכל זאת על טעם ועל ריח אפשר להתווכח.